ראובן דונין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב ראובן דונין בהתוועדות

הרב ראובן דונין (י"ד טבת תרצ"ד-י"א מנחם אב תשס"ב) היה טרקטוריסט ומשפיע, שקירב מאות רבות של יהודים לשמירת תורה ומצוות ולדרכי חסידות חב"ד.

תולדות חיים

הרב ראובן דונין בצעירותו (שנת תשכ"ו)

הרב דונין נולד בי"ד טבת תרצ"ד בחיפה לרב תנחום דונין, שהיה דור שישי בחב"ד ותלמידו של הרב אריה לוין. בשנות צעירותו התגלתה אצל ראובן מחלת האסטמה ובעקבותיה נשלח בגיל צעיר ללמוד בפנימיית 'כפר עברי' של תנועת 'הפועל המזרחי הצעיר' בהרי ירושלים. אוכלוסיית הילדים בפנימיה והריחוק מהבית החלישו את קיום התורה והמצוות של ראובן. כשהתבגר התגלה אצלו כשרון בנהיגה ובשליטה על כלי רכב כבדים. הוא החל לעבוד כנהג שופל והתגורר בקיבוץ הדתי "לביא".

כשאחיו הצעיר, הרב אברהם דונין, עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים לוד ביקש באחת מפגישותיהם מאחיו ראובן שיקרא קצת מתורת חסידות חב"ד שהביא איתו. תחילה סירב ראובן אך לאחר בקשות חוזרות החל לקרוא ולהתעניין והדברים מצאו חן בעיניו. ראובן, שכבר שהיה בתקופת חיפוש משמעות לחייו, העמיק את התעניינותו ביהדות ואף נסע ללמוד לתקופות קצרות לישיבות שונות. ראובן לא מצא בישיבות הללו את המשמעות אותה חיפש והוא חזר לעבודתו כטרקטוריסט במחצבה. באחד מימי שישי נסע ראובן באוטובוס מחיפה לנהריה על מנת לשבות בנהריה, במהלך הדרך נוצר קשר עם יהודי חסידי שהזמין אותו לשבת הבאה לכפר חב"ד, אך ראובן החליט שכבר את השבת הקרובה יעשה בכפר חב"ד, -אמר ועשה ירד מהאוטובוס ונסע דרומה לכפר חב"ד, לאחר כמה ימים כשהודיע לו אביו שהוא מתחנן אליו שיכנס לישיבת תו"ת בלוד, (בה לומד אחיו, אברהם) הוא הסכים לשמוע וסיכמו להיפגש בישיבה. (אביו באוטובוס, והוא עם האופנוע שלו).

כשהגיעו ראובן ואביו לישיבה, סירב המשפיע, הרב שלמה חיים קסלמן, לקבל את ראובן לישיבה. אביו, הרב תנחום דונין, התחנן לרב קסלמן שיקבל את ראובן והלה לא השיב אלא הביט בראובן. ראובן חש כי זה רגע המבחן שלו והוא הבטיח כי יעשה כל מה שיאמרו לו. לבסוף קיבלו הרב קסלמן והצמיד לו כ'חברותא' את הרב משה נפרסטק שישמש לו כמעין חונך.

ראובן הרגיש שהגיע למקום הנכון, בו מצא את אשר חיפש. הוא החל ללמוד בשקידה והתמדה נגלה וחסידות והתמדתו הייתה לשם דבר עד שבאחת ההתוועדויות העיר לו הרב קסלמן שלא יקבל גאווה מהישגיו כיון שאין זה אלא ב"אתערותא דלעילא". ראובן התחבר מאוד לרב קסלמן ולימים התבטא על הישיבה: "נמשכתי לשם, כי ראיתי שהאנשים האלה מדברים אמת".

נסיעה לרבי

בשלב מסוים, הרגיש ראובן שהוא זקוק לחיזוק ביהדותו ולשם כך החליט לנסוע אל הרבי, עליו שמע רבות בישיבה. המשפיע, הרב קסלמן לא הסכים לכך בקלות והוא דרש מראובן שיסיים ללמוד את כל הנדרש ולבסוף נתן אישור לנסיעה. ראובן גייס את הכסף הדרוש, באמצעות עבודה בטרקטור ונסע לרבי.

בהגיעו אל הרבי, התפעל מאוד מהרבי ומהאווירה מסביב. פגישה ראשונה זו הרב דונין עם הרבי, הובילה לפגישות רבות נוספות, בהן זכה מהרבי ליחס אישי נדיר שרק בודדים זכו לו. לימים תיאר את פגישתו בראיון שהעניק לשבועון כפר חב"ד[1]:

עמדתי בין האנשים וראיתי ברור את כל ההנהגה. אני זוכר את הרושם שהרבי עשה עלי: כזה מין מלך, אריה; היה בו הוד, קדושה, אבל יחד עם זאת המראה היה פשוט אצילי.. עטוף בטלית שלו, יושב לבד ליד השולחן - ולא יכולתי להסיר ממנו את העיניים. אני זוכר שכמה פעמים המבטים שלנו נפגשו, והיום אני חושב שההתנהגות הזו שלי בעת התפילה לא הייתה דבר נכון - כי באחת היחידויות עם הרבי, הרבה זמן אחרי-כן, כשהרבי הסביר לי איזה עניין, השתמש בדוגמא של מחשבות זרות בתפילה, וכשאמר את זה חייך אלי - והייתה לי הרגשה שהוא מדבר על הרגעים שבהם עמדתי כמין גולם, והבטתי בו בעת התפילה.

היחידות הראשונה

חצי שנה שהה ר' ראובן בבית חיינו, שם חש כפשוטו שזה המקום ממנו הוא יונק את חיותו:

"ראיתי את הרבי יום-יום. וכשלא ראיתי אותו הזיתי אותו. הייתי נשכב בצהריים לנוח, והוא היה ישר מופיע. לא היה לי בעולם שום דבר חוץ מהרבי, מהלימוד ומהתפילה", הוא תיאר לימים.

אל היחידות הראשונה שלו נכנס כחודש ימים לאחר בואו ל770. וכך הוא תיאר את אותה יחידות ראשונית שהעמידה אותו על הרגליים: "ביחידות הראשונה נקשרתי אל הרבי. לא רק עכשיו - תמיד קשה לי לדבר על הנושא הזה.. גם אם אינני זוכר הכל בוודאות, דבר אחד אני יודע: כמו שהדף שאחי נתן לי עשה בי הרגשה שדבריו אמת, בפגישות עם הרבי קרה לי דבר הרבה יותר חזק. קרה שמה משהו שהיום אני חושב ששגיתי בו.

"הרבי פתאום שאל אותי אם אני מבין במכוניות - ברכב כבד - ואני בטיפשותי התרגשתי ונבהלתי מהשאלה, כי זכרתי את מה שר' שלמה חיים הסביר לי, שהדבר הראשון שזוכים לשמוע מהרבי ב"יחידות" הראשונה זה הדבר שנוגע לכל החיים. נבהלתי מזה שהרבי אומר לי כאילו היעוד שלי בחיים זה שאהיה מכונאי... אינני זוכר עם עניתי ומה עניתי, אני רק זוכר שכעבור זמן קצר הרבי שואל אותי למה ביקשתי להיכנס אליו ליחידות, ואני התחלתי לבכות. אני לא יודע למה. אני חושב שהרגשתי בצורך פנימי לפרוק את כל המטען שהצטבר אצלי כל חיי... ואז שאל אותי הרבי למה אני בוכה, וברגע הראשון לא ידעתי מה להגיד לו, אבל אז פתאום אמרתי שלא באתי לאמריקה אלא אליו לישיבה, והוספתי שהייתי רוצה ללמוד כמו שצריך וכו'. הרבי התבונן בי ואמר: "כיוון שהוציא עניניו אל הקדושה" והמתין כמה רגעים ואחר כך המשיך: "אם כן, תשב ותלמד ובעוד כמה חודשים נתדבר".

"הרגשתי ששווה לחיות בשביל הבן-אדם הזה. הרגשתי שהמבט שלו יודע מה קורה עוד לפני הדיבור, וההרגשה הזו שהוא יודע הכל גמרה אותי. אחרי עשרות שנים זכיתי לשמוע מהרבי שלא צריך לפרט את החטאים, אבל הנוכחות של הרבי עוררה בי צורך עז לפרט לפניו את כל תולדות חיי ולבקש דרך תשובה והדברים פרצו ממני. התוודתי על הכל וביקשתי בגמגום שהרבי יציע לי דרך תשובה ותיקון.

"הרבי הניח לי לסיים, ואז אמר: "קודם יעלה על דרך תורה ומצוות מתוך שמחה וטוב לבב, אחר כך נדבר על תשובה".

"לקח לי שנים להבין את הדברים האלה לעומק. מפעם לפעם הייתי מזכיר לו ביחידויות שהוא הבטיח שידבר איתי על תשובה, וכנראה שבכל אותן שנים לא הבנתי על מה אני בכלל מדבר ומה אני מבקש ממנו. אני חושב שרק כעבור עשרים וחמש שנה, ב"יחידות" שהייתי בשנת תשמ"ב, ביארצייט של הרבנית חנה אמו של הרבי, הרבי ראה שאני מוכן. הוא הסביר לי בפעם הראשונה את עניין התשובה..."

אהבת אב לבנו

זו הייתה היחידות הראשונה של ראובן, ומאז זכה ליחידויות רבות, רבות מהן לא ‘רשמיות'. באותה תקופה, בשנת תשח"י, הוא היה נכנס פעמים רבות לרבי והיה מציע את ענייניו השונים. הוא חש קירבה מיוחדת אל הרבי, והרבי, כאב אל בנו, השיב לו אהבה יתירה. "איך ידעתי שאני יכול להיכנס ככה לרבי? - כשהוא היה רואה אותי ברחוב או בפרוזדור, הוא פשוט נתן לי את ההרגשה הזו. הוא נתן לי להבין שאם אני רוצה אני יכול להיכנס אליו עכשיו. למרות שזו הייתה תופעה מאד נדירה, כי אף אחד לא היה נכנס אל הרבי סתם כך, מתי שרצה. אצלי משום מה זה היה מאד טבעי. כי הרגשתי שאם הוא בשבילי הכל, זה לא יכול להיות אחרת ואין בעיה לגשת אליו..."

לפעמים היה ראובן עומד לאחר תפילת ערבית במקום בולט כדי שהרבי יבחין בו, והיה יוצר קשר עין עם הרבי. לעתים היה מבחין בכעין ניד ראש, או בזיק של הבנה בעיניו של הרבי, ואז היה נכנס אל קודש הקודשים פנימה, שם היה מציע לפני הרבי שאלות שונות לגבי חייו, או בסדר הלימוד, ובכלל הרבי דאג לו כדאגת אב לנו.

שליח הרבי בחיפה

לאחר חצי שנה חזר הרב דונין לארץ, לא לפני שקיבל שליחות מהרבי להמשיך בעבודתו בטרקטור במקום "שיראו אותך מה שיותר אנשים".

מכאן ואילך החל בתקופה חדשה בחייו. בכל בוקר היה נוסע אל מחצבה באזור חיפה, שם היה עובד על הטרקטור שלו. הוא לא אהב את העבודה, ושאף לחזור לחיים החסידיים אותם הספיק להכיר כה מקרוב, אולם חזקה עליו בקשתו של הרבי לפעול במקום הזה.

ברבות הימים למד כי דמותו של חב"דניק חבוש בכיפה, עטור בזקן ארוך, עובד בטרקטור במחצבה, עושה רושם עז על אלפי אנשים שעברו במקום. זו הייתה אטרקציה אמתית שדיברה אל אלפי אנשים.

בין כה וכה הציעו לו לשידוך את מרת רבקה לבית זוננפלד מירושלים, והשניים הקימו את ביתם על אדני התורה והחסידות, לא לפני שזכו לשפע ברכות מהרבי.

ביתו היה "בית חב"ד" אמתי, עוד לפני שהמושג הזה הפך למוסד. ביתו שבשכונת ותיקי ההסתדרות בחיפה, היה פתוח לעשרות ומאות צעירים תושבי האזור שבאו לשוחח עמו בענייני אמונה וחסידות. רבים מבעלי התשובה שעשו את צעדיהם הראשונים בעולמה של היהדות, היו מוצאים בביתו - ביתם; שם היו אוכלים, ישנים ולומדים, כאשר ה"עזר כנגדו", מרת רבקה, הייתה מקבלת את כולם במאור פנים ובסבלנות רבה.

בשעות הערב הוא היה מרבה לצאת לקיבוצים או לבסיסי צבא, שם היה משוחח בענייני השקפה וחסידות עם השומעים שהתלקטו סביבו. והוא, בשפה הפשוטה והישירה, מחוספסת, היה כובש את לבבות השומעים. הוא היה מדבר אליהם בגובה העיניים, ובעיקר - מתוך הלב.

ואכן, השפעתו על הסביבה הייתה עצומה. במשך השנים קירבו ר' ראובן ורעייתו אלפי צעירים ליהדות. מאות מהם הפכו לחסידים יראי שמים. הוא לא היסס מלהיכנס לשיחה גם עם ה"גרעיניים הקשים" של השמאל. פעם אף הזמין לביתו קבוצה של צעירים מהליגה נגד כפייה דתית. היום חלקם הורים למשפחות חסידיות.

מהפכת התשובה שחולל ר' ראובן מדהימה ומעוררת השתאות. הוא עצמו העיד באמת האופיינית לו כי "אינני יודע אם קירבנו מאות או אלפים. אני חושב שזה הגיע לממדים גדולים. אינני מנהל רישום. הם פזורים היום בכל קצווי תבל. אני יודע שבכל מקום בעולם יש בעלי תשובה שלנו".

בבית משפחת דונין היה כיסא מפואר ומלכותי, מיוחד ושמור עבור הרבי. ר' ראובן לא ידע חכמות, ולאחר ששמע פעם מהרבי כי הוא יבוא יחד עם המשיח לארץ הקודש, שאלו האם יבוא גם לחיפה, והרבי השיב: אם ירצה השם, אבוא גם לחיפה, והוסיף: זה יכול להיות אפילו מחר...

כשר' ראובן חזר לחיפה, החליט שאם הרבי יבוא לעירו, בוודאי ירצה לבקר בביתו-בביתם, ועל כן צריך להכין לו כסא ראוי.

הפצת בשורת הגאולה והגואל

כריכת הספר 'הטרקטוריסט של הרבי'

ברבות השנים עזב ר' ראובן את עבודתו בטרקטור. אחת הפעולות הראשונות שר' ראובן היה עושה עם בעלי התשובה שהתקרבו היה לשלוח אותם אל הרבי, בהסבירו כי האור הגדול שם כבר יעשה את רוב העבודה, וכך אכן היה, כפי שמעידים תלמידיו הרבים.

בשנים האחרונות עזב את חיפה והתגורר ברחובות, אך המשיך לעמוד בקשר הדוק עם העיר ותושביה, שרבים מהם נמנים על מכריו. הוא שימש כמשפיע בישיבת חב"ד רמת אביב.

בעשור האחרון, מאז החל מבצע משיח וביתר שאת, לאחר שהרבי עודד את שירת ה"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". ר' ראובן, כחסיד ומקושר בכל לבו ונפשו, ידע כי זהו רצונו האמתי של הרבי, וכך אף היה מפרסם בכל מקום. הוא עצמו ענד על דש בגדו וכובעו סמל, דגלון קטן, של משיח. אם לא די בכך, הוא אף היה מסתובב עם שקית מלאה בסמלים שכאלה ומחלק לכל מי שרק קיבל על עצמו לענוד אותם. הוא הסביר זאת באומרו כי המילה "משיח" הכתובה על ה'דגלון' מסמלת את האמונה הטהורה בה מאמין כל יהודי ללא קשר לפרטים הנוספים. "משיח - בלי פשעטלאך וסיסמאות נוספות".

בכינוס גדול לקבלת פני משיח שהתקיים באולם הסינרמה בחודש אדר בשנת תשנ"ה, הזמין ר' ראובן את הרבי אל המעמד הנאדר בקודש.

פטירתו

בשבת האחרונה לחייו (שהיה גם יום השנה של זוגתו רבקה), בתאריך י"א מנחם אב תשס"ב שהה בחיפה לרגל העליה לתורה של נכדו, בן לחתנו הרב ירון בר-זוהר. לשבת זו הגיעו בני המשפחה מכל רחבי הארץ ומחו"ל.

כדרכו מדי שבת, הוא התוועד ארוכות, ובשעה 5 אחה"צ, עם סיום ההתוועדות באולם ישיבת חב"ד, אמר לנוכחים כי הוא חש ברע והתמוטט. צוות של מד"א שהגיע למקום ניסה לבצע בו החייאה במשך 40 דקות אולם הוא השיב את נשמתו לבוראה.

בהלווייתו שהתקיימה במוצאי-השבת השתתפו המונים, בהם: כל שלוחי הרבי מאזור הצפון, רבני ערים, מנהלי מוסדות, מאות ממקורביו ובני המשפחה. נטמן לצד רעייתו בבית העלמין בחיפה.

ספרים

שהרבי יחייך

כריכת הספר 'שהרבי יחייך' על ראובן דונין

שני הכרכים 'שהרבי יחייך' נכתבו ונערכו על ידי חנוך שחר. הספרים הם ליקוט של דברים שאמר בהזדמנויות שונות, מחולקים לפי נושאים ומובאים מפי השומעים.

כרך ראשון של הספר "שהרבי יחייך" יצא לאור ליום היארצייט של שנת ה'תשע"א והופץ על ידי "חב"ד-שופ". מהדורה שנייה וכרך שני יצאו לאור ליום ה' טבת ה'תשע"ו, בהוצאת "חיש".

המפיץ, בעטיפת הספר הראשון, מתאר את הספר כ"מקבץ סיפורים ופנינים שמסופרים לראשונה מפי מושפעיו ומפיקי לקחו דבר בשם אומרו. באותנטיות, מבלי לגרוע מה"פלפל" האופייני לו מביא הספר את הסיפורים שנאספו בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה שארכה כחמש שנים, ומהווים נכס צאן ברזל הנותן הזדמנות גם למי שלא הכיר אותו פנים, לפגוש חסיד אמתי מסור בלב ובנפש לרבי ולהוראותיו שלא עשה מעולם הנחות לעצמו ולסובבים אותו והעמיד על הרגליים דור של מושפעים".

הטרקטוריסט של הרבי

הטרקטוריסט של הרבי - משפיע שסלל דרך הוא ספר המתאר את תולדות חייו, פועלו, משנתו ודרכיו של המשפיע הרב ראובן דונין. יצא לאור על ידי הוצאת מ. סופר הו"ל במגדל העמק בשנת תשס"ט.

הספר נכתב על ידי בנו הרב מנחם מענדל דונין, נערך על-ידי הרב ישראל אלפנביין בסיוע הרב אסף חנוך פרומר.

משפחתו

בניו
חתניו

ממקורביו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים