קרן לפיתוח מחנה ישראל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מר דוד צ'ייס, יו"ר הקרן לפיתוח מחנה ישראל, משוחח עם הרבי ביחידות לגבירים

הקרן לפיתוח מחנה ישראל הינה זרוע של הארגון מחנה ישראל, המאגדת קבוצה גדולה של גבירים לפיתוח מוסדות חב"ד ופעילות השלוחים בארצות הברית. הנדיבים חברי הקרן זכו להשתתף ביחידות מיוחדת אצל הרבי שנקראה 'יחידות לגבירים'.

הקרן

מראה הזאל הגדול בעת היחידות לגבירים

בשנת תשד"מ יזם מזכירו של הרבי ר' חיים יהודה קרינסקי לפתוח זרוע של ארגון מחנה ישראל, שתאגד את הגבירים התומכים בפעילות השלוחים באיזוריהם, כך שתרומותיהם יוכלו לפתח לא רק את הפעילות המקומית בעירם אלא גם פעולות של שלוחים נוספים. הרבי קיבל את הרעיון ובירך עליו, ובאותה שנה קמה הקרן על ידי מספר שלוחים, ביניהם: הרב שלום דובער שמטוב מדטרויט, הרב משה הרסון מניו ג'רזי, הרב שמחה זירקינד מאוטווה, הרב שמואל קפלן ממרילנד והרב ישראל שמוטקין מוויסקונסין.

בתקופה הראשונה ניהלו השלוחים את הקרן, ובהמשך - לאחר התפתחותה - נוסד בשנת תשמ"ח משרד מיוחד עבורה. את המשרד ניהל הרב לוי זירקינד, ובשנת תשמ"ט - כאשר יצא לשליחות בקליפורניה - מילא את מקומו הרב חיים גרינברג.

בראשות הקרן עמדו מר דוד צ'ייס וגבירים אחרים.

יחידות לגבירים

הרבי אומר שיחה בעת היחידות לגבירים
הרבי אומר שיחה לשלוחים, בסיום היחידות לגבירים

פעמיים בשנה היה הרבי עורך יחידות כללית מיוחדת לחברי הקרן, שכונתה 'יחידות לגבירים'. מועדי היחידות היו בעשרת ימי תשובה, בתחילת תשרי, ולקראת חג הפסח, בתחילת חודש ניסן או בסוף חודש אדר. כל אחד מהגבירים יכול היה להכנס רק ליחידות אחת בשנה. כדי לזכות להכנס ליחידות היה על הגביר לתרום מאה אלף דולר לקרן.

בפעמים הראשונות השתתפו כמות קטנה של גבירים[1], אך במהלך השנים גדלה כמות הגבירים עד שהגיעה למאות.

בפעמים הראשונות התקיים המעמד בזאל הקטן, והחל מניסן תשמ"ט עבר להתקיים בזאל הגדול. הזאל נוקה, קושט וסודר בסדר מיוחד ומרשים עבור יחידות זו (הזאל היה נסגר כמה שעות לפני היחידות, לצורך הכנת המקום, כך שאת התפילות שלפני היחידות התפלל הרבי בזאל הקטן - שלא כמנהגו בדרך כלל בשנים האחרונות). חלקו המערבי היה המקום בו נאמרה השיחה, ובו הוצבה בימה עבור הרבי, וכסאות עבור הגבירים ומשפחותיהם - בהפרדה בין נשים לגברים. בחלק השני היו שולחנות ובהם כיבוד, בהם ישבו הגבירים בזמן ההמתנה לתורם לשיחה האישית עם הרבי.

ביום זה היה מתקיים מפגש מיוחד עבור הגבירים, בישיבת אהלי תורה, ולאחר מכן התכנסו הגבירים ב-770 ליחידות אצל הרבי.

סדר היחידות היה כך:

הרבי נכנס אל מקומו על הבימה, ולוחץ את ידו של יו"ר הקרן מר דוד צ'ייס. לאחר מכן אומר שיחה באידיש - לה האזינו הגבירים באמצעות אזניות שבהן שודר תרגום סימולטני לאנגלית[2].

לאחר השיחה עברו הגבירים ובני משפחתם בתור וכל אחד זכה לשוחח עם הרבי. סביב בימתו של הרבי הוצבו מחיצות על מנת לשמור על הפרטיות של המשוחחים עם הרבי.

יחד עם הגבירים היו מגיעים גם השלוחים, כל שליח ליווה את הגביר שאיתו הוא עומד בקשר. בסיום היחידות עברו השלוחים מול הרבי לחלוקת דולרים ובסיומה השמיע הרבי לשלוחים שיחה - ברכה קצרה.

בכ"ד בטבת תשנ"ב הציע ר' חיים יהודה קרינסקי לרבי כמה תאריכים אפשריים ליחידות לגבירים הבאה: ימי שלישי ורביעי - כ"ו-כ"ז אדר שני, או ימי שלישי ורביעי - ד'-ה' ניסן. מענה הרבי היה "באחד דימי ג' הנ"ל". בפועל, היחידות לא התקיימה בשל המאורע בכ"ז אדר א' תשנ"ב.

קישורים חיצוניים


קטעי וידאו מיחידויות לגבירים


הערות שוליים

  1. בכ"ז באדר ב' תשמ"ו השתתפו 16 גבירים ביחידות, והיא התקיימה בגן עדן התחתון, לאחר יציאתו של הרבי מקריאת התורה בזאל הקטן.
  2. ביחידויות הראשונות נאמרה שיחה קצרה מהרבי רק בסיום היחידות, לאחר שכל השלוחים עברו ושוחחו עם הרבי. בד' בתשרי תשמ"ח אמר הרבי שיחה באנגלית בתחילת היחידות, וכך בג' בניסן באותה שנה. בח' בתשרי תשמ"ט דיבר הרבי כמה דקות באנגלית, ואז אמר:
    "לאחרי הדיבור בשפת האנגלית, הנה, מכיון שנפגשנו יחד הרבה שנים, אני מאמין שיהיה לכבוד לכם שאני יעריך את כל אחד ואחד מכם כפי שאתם באמת, ואדבר אתכם בשפת האידיש, שפה הקרובה למשפחתכם, שפת ה'מאמע לשון' שלכם. וזה יהווה התחלה טובה, שלא רק שלא תתביישו בשפה זו, אלא אדרבא, תשתמשו בה בחיי היום יום, ותשפיעו על משפחתכם, ילדיכם ונכדיכם, שגם הם ינהגו כך . . ולכן, לאחר ההתחלה בשפת האנגלית, אמשיך את הדיבור בשפת האידיש".