פרשת ויצא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בספר בראשית (מפרק כ"ח פסוק י' עד פרק ל"ב פסוק ג').

הפרשה בקצרה

הקדמה - בשבוע שעבר קראנו את פרשת תולדות, כאשר יעקב אבינו קיבל את הברכות מאביו יצחק, ואחיו עשיו שציפה לברכות כעס כמובן, ולכן הוריו של יעקב שלחו אותו הרחק מהישג ידו של עשיו. רש"י מציין כי יעקב ברח ולמד תורה במשך ארבע עשרה שנים.

  • ראשון - יעקב הגיע להר המוריה ולפתע החשיכה השמש והכריחה אותו ללון שם. רש"י כותב שיעקב תיקן את תפילת ערבית באותה השעה. יעקב נשכב לישון וחולם על סולם שמגיע השמימה, ועליו מלאכים העולים ויורדים. ה' אמר שהוא יתן לו את המקום, לו ולזרעו אחריו, ובפסוק המפורסם "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
  • שני - לאחר שהובטח ליעקב שה' ישמור עליו, הוא ממשיך במסעו והוא מגיע אל עירו של לבן שהיה בן משפחתו (- אח של אימו רבקה). שם, על באר המים, יעקב פוגש את רחל, בתו של לבן והוא מנשק אותה ובוכה (חכמינו מסבירים כי הוא בכה כיון שידע ברוח קדשו שהוא לא יזכה להיקבר איתה). לבן רץ החוצה כדי לפגוש אותו כיון שהוא ציפה שיעקב יגיע עם כסף רב, מתנות ותכשיטים, בדומה לכך שאליעזר הגיע בדור הקודם כשבא לחפש כלה ליצחק. אך הפעם יעקב הגיע ללא פרוטה (בנו של עשיו נשלח על ידי אביו להרוג את יעקב, אך יעקב נתן לו את כל כספו ובתמורה הוא נתן לו את נפשו לשלל).
  • שלישי - יעקב אהב את רחל והציע לעבוד את לבן שבע שנים בעבורה. יעקב אכן עבד במשך שבע שנים תמימות, אך הם היו בעיניו כימים אחדים מרוב אהבתו לרחל. לאחר סיום שבע השנים, יעקב מגיע להתחתן עם רחל, אך אביה לבן החליף אותה ונתן לו את לאה במקומה. כתוצאה מכך, יעקב עבד שבע שנים נוספות את לבן, כדי להתחתן עם רחל. לאה זכתה בילדים מיד, אך רחל היתה עקרה. בסיום העלייה יעקב מתחתן גם עם שתי השפחות של נשותיו, וכך הוא נשוי עם ארבע נשים.
  • רביעי - סיפור בנה של לאה שהביא הביתה דודאים (סוג של פרחים) לאימו. רחל ביקשה מלאה כמה מהם כיון שהם מועילים לפוריות. לאחר מכן, רחל זוכה בבן והיא קוראת לו יוסף. כעת מבקש יעקב מלבן רשות לקחת את נשותיו וילדיו ולעזוב לארצו. רש"י מסביר שכאשר יוסף נולד, הרגיש יעקב שהוא מוכן לפגוש את אחיו עשיו ממנו ברח עד כה. לבן מתחיל להשיב שהוא מכיר בעובדה שהוא התברך בכך שיעקב היה בסביבתו.
  • חמישי - יעקב מקבל את השכר על כך שעבד את לבן. יעקב מציע שלבן יוציא מהעדרים את כל הבהמות המוכתמות, ויעקב ימשיך לרעות את שאר הצאן. באם יוולדו לצאן הנקיות, עיזים מוכתמות - יהיו אלו השכר של יעקב. יעקב הכין מקלות מגולפים, ונתן אותם במקומות אליהם הגיעו הצאן לשתות, וכתוצאה מכך נולדו כולם מוכתמים - ועברו לרשותו של יעקב. בסוף, יעקב נהיה עשיר ובעל נכסים, ולבן נהיה עני.
  • שישי - כאשר לבן היה עם צאנו במרעה, יעקב לקח את בני משפחתו ואת כל הרכוש וניסה לברוח, כדי שלבן לא יעכב אותו. בהזדמנות זו רחל לקחה את הפסילים של אביה. לבן הצליח להשיג אותם והוא התלונן שלא נתנו לו הזדמנות להיפרד מבנותיו. הוא גם התלונן על כך שנגנבו פסיליו. יעקב שלא ידע שרחל אחראית למעשה, הבטיח כי מי שבידיו ימצאו הפסילים לא יחיה. לבן חיפש בכל מקום אך לא מצא את הפסילים (אך מכיון שדברי הצדיק מתקיימים, אכן נפטרה רחל בגיל צעיר ונקברה בבית לחם).
  • שביעי - לבן מתלונן שנשותיו של יעקב הם בנותיו, והוא מבקש לכרות ברית שלום ביניהם - כפי שאכן נעשה. לבסוף יעקב ממשיך בדרכו והוא רואה את המלאכים של ארץ ישראל שהגיעו לקדם את פניו וללוות אותו בכניסתו לארץ.

בתורת החסידות

הרבי מליובאוויטש שואל בלקוטי-שיחות[1] מדוע הקיף יעקב רק את ראשו, והרי ממה נפשך: אם היה לו בטחון בהקב"ה שהחיות לא יזיקוהו, מדוע הקיף את ראשו, ואם לא רצה להזדקק לניסים למעלה מהטבע מדוע לא הקיף גם את שאר הגוף? הרבי מבאר, שכתוב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". אשר פסוק זה מבאר האופן הנרצה בהתעסקות בפרנסה – שצריך להיות "יגיע כפיך" דוקא, ולא "יגיע ראשך". כלומר: ההתעסקות בעניני הפרנסה צריכה להיות רק בידיו, "כפיך", ואילו הראש, היינו הכוחות הנעלים – צריכים להיות מונחים בתורה ועבודה. וכשעבודתו היא באופן כזה, אזי מובטחת ההצלחה – "אשריך וטוב לך". ולכן, כאשר הלך יעקב לחרן על מנת להקים בית ולהתעסק בענייני פרנסה, הקיף את ראשו. כדי שעיסוקו בעניני העולם ופרנסה יהיה עם הידיים והרגליים בלבד, אך ראשו יהי' שמור, ויהיה מונח רק בתורה ומצוות, ולא יהיה טרוד כלל בהעסק בעניני העולם.

קישורים חיצונים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. ח"א עמ' 61