אוריאל צימר
הרב פרץ אוריאל צימר (כ' כסלו תרפ"א-ט' כסלו תשכ"ב) היה הוגה דעות חרדי וסופר מוכשר, שכיהן בתפקידי עסקנות שונים בחוגים החרדיים הקיצוניים, והתקרב לחסידות חב"ד.
תוכן עניינים
תולדות חיים
נולד בוינה בשנת תרפ"א למשפחה מסורתית. בשנת תרצ"ד עלה לארץ הקודש, מתוך סקרנות הלך לבדוק מה זה ישיבה ובחור ישיבה, דבר ששבה את ליבו, והתחיל לשמור תורה ומצוות, בעודו לומד בבתי ספר אנטי דתיים, התעקש ללכת עם כיפה ופאות, דבר שעורר את חמתם של הנהלות בתי הספר והמורים. אך מחמת כשרונות הברוכים לא יכלו להתמודד נגדו.
כשעבר ללמוד באונברסיטה בירושלים, שכר דירה ליד שכונת מאה שערים, שם פגש את ר' משה בלוי מראשי אגודת ישראל, ואת ר' יצחק ברויאר וכן את הרבנים הגרי"צ דושנסקי הרב דוד בהר"ן, הרב בענגיס הרב מבריסק, הגאון מטשעבין, ואת ר' טוביה בלוי, שהכיר לו את הרבי.
לאט לאט אף משפחתו שבתחילה נלחמו בחזרתו לתורה ומצוות, התקרבו גם הם לקיום תורה והמצוות.
בין לבין ביקר במחנות העקורים באירופה והזהיר אותם מהסכנות לשמור תורה ומצוות, לעולים לארץ הקודש, שמכריחים בכח את רוב העולים לעבור על תורה ומצוות. (עד כדי סכנת חיים).
נשא לאשה את מרת רייזל לבית זיידל, מ"ילדי טהרן". לאחר חתונתם התגוררו בירושלים.
הרב צימר נמנה על ראשי תנועת פאג"י, ומונה לסגן עורך בטאון התנועה - "הקול". תנועת פאג"י נחלה כשלונות בבחירות, ואכזבות מחוגים חרדיים, ועם הזמן התפרקה. ר' אוריאל יצא לארצות הברית לצורך טיפול רפואי שם התקרב עוד יותר לחסידות חב"ד והיה מקורב לאדמו"ר שליט"א.
כמו כן היה מבאי ביתו של האדמו"ר מסטמאר, וכן קיבל עבודה באו"ם בתור מתורגמן שהיה בקיא ב 17 שפות.
התגורר בשכונת ווליאמסבורג שבברוקלין, ובשבתות שהרבי התווועד היה מתארח בקראון הייטס.
נפטר בלונדון לאחרי מחלה ממושכת בט' בכסלו תשכ"ב. לא הותיר אחריו צאצאים. רעייתו נישאה בשנית לרב יצחק טוביה וייס, דיין באנטוורפן, ולאחר מכן גאב"ד העדה החרדית בירושלים.
על שמו נקראו בירושלים: רחוב, שיכון ובית כנסת[1].
קשריו עם הרבי
היה סופר ברוך כשרונות שפרסם את מאמריו והגיגיו בכמה וכמה עיתונים וכתבי עת ברחבי העולם היהודי.
זכה לערוך את שני הכרכים הראשונים של הלקוטי שיחות, ובמשך תקופה היה המתרגם של ה"מכתב כללי" משפת האידיש ללשון הקודש[2]. באופן יוצא מהכלל במיוחד צוינה פטירתו בהקדמה ללקוטי שיחות חלק ב, בהקדמה למהדורה הראשונה, ומשם בכל ההדפסות.
באחת התוועדויות בשמחת תורה ביקש הרבי ממנו שישיר עם מקהלת ילדים את הניגון "אדרת והאמונה למי ולמי לחי עולמים" במגוון שפות, והוא מתאר בכמתביו את האירוע, ומספר שניגן בשפות, לשון הקודש, אידיש, אנגלית, צ'כית, צרפתית, רוסית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית, פולנית, ערבית, טורקית, אטלקית, הולנדית, טורקית, ועוד!
כשנהפך להיות חסיד חב"ד, נעשה שליח של הרבי למקומות שונים מפורסמים וחשאיים להחזקת התורה ומצווות, וכן לבית הלבן, לפעול דברים למען כלל ישראל.
בשנת תשי"ט כתב, בהוראת הרבי, את הקונטרס "יהדות התורה והמדינה" בה הסביר בצורה יסודית ושלל את הרעיון הציוני וכן את תנועת 'הציונות הדתית'. הקונטרס נדפס תחת שם העט א. גיטלין.
על מצבתו נכתב: פ"נ ר' אוריאל ב"ר אברהם נ"י למשפחת צימר רבים היו כשרונותיו ובכולם עמל למען האמונה הטהורה בר אוריין ואיש חסד אהב את האמת וכיבד הורים ומורים עסק במסירת נפש להפצת מעיינות החסידות חוצה, חסיד אדמו"ר מנחם מנדל שניאורסאהן מליובאוויץ שליט"א, נפטר ט' כסלו תשכ"ב. לפ"ק.
בהזדמנות[3] סיפר לו הרבי, שכמה אישי ציבור וחברי כנסת חרדיים, מהעומדים בראש מפלגה חרדית חשובה, בקשו מהרבי שיפעל עליו להפסיק לכתוב בנושא שלילת הציונות, אך הוראת הרבי אליו היתה שדוקא משום כך עליו לרבות בכתיבה. באותה יחידות הוא גם סיפר לרבי, שמבין עסקני חב"ד בישראל התרעמו על שפירסם דברים שהרבי אמר לו ביחידות קודמת בנושא זה, תשובת הרבי היתה: לא רק שניחא לי בפירסום הדברים, אלא זו הוראה מפורשת מצדי לפרסמם[4].
עיסוקו הספרותי
הרב צימר עסק במשך השנים בכתיבה קבועה במספר בטאונים חרדיים, שהתאפיינה בהתנגדות קיצונית לציונות. בנוסף לכך, עסק בתרגומים שונים עקב שליטתו ב-17 שפות, והועסק בעבודות תרגום מטעם האו"ם.
בהיותו בארצות הברית, כתב בעיתונים רבים במגוון שפות מדער איד (אידיש), וג'ואיש פרעס (אנגלית) אידשע היים, ועוד.
הוציא לאור חוברת באנגלית על מצוות מזוזה, חוברת על תורה וחסידות, בערבית, והתחיל לחבר חיבור על מעלת הצניעות,
בשנת תשע"א, הדפיס ידידו הרב טוביה בלוי את מכתביו תחת השם אגרות חסיד.
זכה להיות מתרגם התניא לאידיש. התחיל בעבודה זו צייטלין.
תרגום התניא לאידיש
ספר התניא[5] כולו בתרגום לאידיש בשני כרכים. הכרך הראשון שיצא לאור בשנת תשט״ו כלל את חלק לקוטי אמרים והכרך השני שיצא לאור בשנת תשי״ח כלל את שאר החלקים של התניא - שער היחוד והאמונה, אגרת התשובה ואגרת הקודש עם קונטרס אחרון.
בהקדמת המוציא לאור נאמר שזהו התרגום הראשון של ספר התניא כולו לשפה אחרת.
שמו של המתרגם לא נזכר בספר, אך היה זה לא אחר מאשר ר׳ אוריאל צימער ע״ה.
במכתב מיום א׳ כ״א אדר תשט״ז, לידידו ורעו יבדלחט״א הרה״ח הרב ר׳ טוביה בלוי, כותב הרב צימער:
בענין תרגום התניא – הרי אני לא קבלתי שום בירורים מכ״ק אדמו״ר שליט״א, והוא אף לא הגיה את החלק הראשון מטעם הכמוס עמו (יתכן שאת החלק השני יגיה בעצמו), רק נתן הוראות כלליות ובכמה מקומות הצריכין בירור שאלנו כמה מזקני אנ״ש.
כנראה שהרבי לא הגיה את כל הספר, אבל נמצאו צילומים של הגהות על חלקים מהספר.
קישורים חיצוניים
- הקונטרס יהדות התורה והמדינה בפורמט טקסט באתר דעת.
- הספד בעיתון 'פנים אל פנים'
- אגרות חסיד מכתבי הרב אוריאל צימר, תשורה משמחת הנישאון של ישראל אריה ליב וחיה מושקא לאופר, ה' אדר ראשון תשע"ד
- שניאור ברגר, השליחות האחרונה - מסעו האחרון של הרב צימר בשליחות הרבי
שבועון בית משיח גליון 994 פרשת חיי שרה תשע"ו - גרובייס, חכם הרזים, בתוך שבועון משפחה אייר תשע"ח
הערות שוליים
- ↑ גם הרב פרץ אוריאל בלוי, נקרא על שמו על ידי אביו הרב טוביה בלוי, שהיה ידידו הקרוב של הרב צימר.
- ↑ לאחר פטירתו, החל ידידו הרב טוביה בלוי לתרגם את המכתבים.
- ↑ יחידות ביום כ"ג שבט תשי"ח. מפי הרב יעקב הורוביץ העיסוק בהשקפת רבותינו נשיאנו ביחס לציונות
.
- ↑ צילום מכתבו של הר"א צימר בנושא זה, עם עוד הרבה מכתבים שלו, התפרסמו בתשורה לשמחת נישואין של משפחת בלוי, טבריה, אלול ה'תשס"ה, ע' 63.
- ↑ ראה בכל זאת בארוכה בספר תולדות ספר התניא בהוצאת היכל מנחם בורו פארק.
