מלך ישראל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כתר, המסמל את המלכות

מלך ישראל הוא אדם שהוא מזרע ישראל מצד אביו ומצד אמו המולך על ידי נבואה או על ידי ירושה או על ידי המלכת רוב העם.

המלך נעשה מרכבה לספירת המלכות שענינה גילוי מלכות שמים בעולם, בכך שהוא עומד על כך שהעם יקיים את מצוות התורה, והוא מעמיד בתי דינים שעליהם נמנים שופטים ושוטרים הכופים על קיום מצוות התורה. כמו כן בהיות המלך מרכבה לספירת המלכות עליו להשגיח על כבודו ולכן מלך שמחול על כבודו אין כבודו מחול.

סוגי המלכויות

ישנן שני מלכויות: מלכות בית דוד שניתנה לדוד, לבנו שלמה ולזרעו, ומלכות ישראל, הניתנת גם לשאר השבטים.

מלכות בית דוד נעלה יותר ממלכות ישראל, ואכן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ולא למלכי ישראל. כמו כן שלא כמלכות בשר ודם התלויה לגמרי בהכתרת העם, שונה היא מלכות בית דוד העוברת בירושה, ועצם המלכות שייכת לדוד ולזרעו עד עולם.

אמרו חז"ל אין מלך בלא עם, היינו שקיומו של המלך תלוי בעם. מאידך גיסא, המלך חייב להיות באופן של רוממות והתנשאות מהעם. כמוסבר אודות השם "עם" שהוא מלשון "גחלים עוממות", שרחוקים מהמלך.

תפקיד המלך

הרבי - ממלכי בית דוד

תפקידו של המלך בעם ישראל מתחלק לשניים: א) להקפיד ולשמור על העם שלא יעברו על רצון ה'. ב) להמשיך בעם בחינת יראה עילאה.[1].

הכתרת המלך היא על ידי הכרזת "יחי המלך", וכמו שמצינו אצל דוד, שהכריזה בת-שבע "יחי אדוני המלך דוד לעולם", ואצל הכתרת שלמה שהכריזו "יחי המלך". תוכן ההכרזה שתהא תוספת חיות וכוח בכל עניני המלוכה אצל המלך.

בדורנו זכינו שענין זה יתפרסם ברבים על ידי הכרזת החסידים אל הרבי, שהינו גם צאצא ישיר בן אחר בן לדוד המלך, בהכרזה המפורסמת יחי אדוננו מלך המשיח לעולם ועד. ואף בפסק דין של מאות רבנים שהרבי הוא מלך ישראל.

מצוות מינוי מלך

מהתורה יש מצווה על ישראל למנות להם מלך.

ההסבר לכך הוא מכיון שיש שני סוגי נשמות, ישנן נשמות נמוכות יותר, הזקוקות למלך, ועל ידי ביטולן למלך שהוא עצמו בטל כליל להקב"ה, הם מתבטלים להקב"ה. לעומת זאת ישנן גם נשמות גבוהות תלמידי חכמים שיכולים להתבטל מעצמן להקב"ה. מסיבה זו לא רצה שמואל הנביא שיהיה מלך על ישראל מכיון שרצה שכל ישראל יגיעו למדריגה זו, ולכן כעס על ישראך כאשר ביקשו להם מלך.

מסיבה זו גם ניתנה המלוכה לדוד המלך עליו השלום, מכיון שהוא היה במדריגה זו של ביטול גמור להשי"ת, עד שאמר על עצמו "אם לא שויתי ודוממתי נפשי", כלומר שנפשו היתה בביטול גמור כל כך להקב"ה עד שאפילו אבריו הגשמיים לא יכלו לנוע ללא רצון השי"ת[2].

כבוד המלך

מהתורה יש חיוב לכבד מלך ולשמור על כבודו, וחיוב זה נלמד מהפוסק "שום תשים עליך מלך", ודרשו חז"ל שתהיה אימתו עליך. מסיבה זו, למרות שנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. עם זאת, ישנם חילוקי דינים שונים בענין. לפי דעת הרמב"ם ענין כבוד המלך הוא כדי להמשיך יראת שמים אצל העם, הם יראה תתאה והן יראה עלאה, וטעם זה של יראה תתאה אין שייך בתלמיד חכם, ולכן יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה תלמיד חכם היה קם מכסאו ומחבקהו ומנשקהו, כי לגבי התלמיד חכם אין טעם של כבוד המלך.

למלך אסור גם לחלוץ ולייבם. יש אומרים שהטעם ביבום הוא מפני שמיבם אשתו של אדם פשוט, אך לפי זה מקשה הרבי שיהיה מותר לו ליבם אשתו של מלך. הרבי מיישב שלאחר פטירתו של מלך אין הוא מלך והכל שווים, ולכן שייך בזיון זה. בענין החליצה הטעם הוא שהיבמה מבזתו (שחולצת נעלו ויורקת בפניו), ולכן אינו מחויב בכך, כי צריך להיות כבוד המלך על כל העם, ולכן אינו יכול למחול על כבודו שהוא כבוד שמים[3].

מלך המשיח

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלך המשיח

שלימות המלכות תתגלה אצל מלך המשיח שלימות זו תתבטא הן ברוממות המלך, הן בהנהגתו את העם בעשיית המשפט, הן בתיקון העולם במלחמות ה', הן בהשפעתו על העם בביטול וביראת שמים.[4]

הערות שוליים

  1. ראה באריכות מצות מינוי מלך בספר דרך מצוותיך להצמח צדק
  2. אדמו"ר האמצעי, דרך מצוותיך, מצוות מינוי מלך.
  3. רשימות חוברת ו'.
  4. דרך מצוותיך מצוות מינוי מלך פרק ג, לקוטי שיחות חלק יח עמוד 271 ואילך (בלק ג), לקוטי שיחות חלק לה (ויגש ג), שיחת שבת בראשית תשמ"ב, לקוטי שיחות חלק ט"ז (הדרן על הרמב"ם תשמ"ו בסופו) ועוד.