מים שלנו
מים שלנו, הם מים ש"לנו" (מלשון לינה) כל הלילה לאחר שאיבתם, ורק הם כשרים לאפיית המצות. הסיבה לכך היא שחום מכל סוג שהוא גורם לקמח שבא במגע עם מים להחמיץ מהר יותר, ולכן משתדלים שהמים יהיו צוננים ככל האפשר.
תוכן עניינים
מנהגי השאיבה
המנהג בליובאוויטש, לנגן את ניגון אלי אתה של אדמו"ר הזקן בשעת השאיבה.
לשאיבת מים שלנו של מצות שמורה הנאפים בערב פסח היה הולך אדמו"ר הריי"צ בעצמו. לאחר השאיבה העמידו את הצלוחית עם המים שלנו - שהיה מזכוכית[1] בחדרו עד למחרת. הובילו למקום האפיה ביום כשהיא עטופה בנייר ומגבת.[2]
במחיצת הרבי
הרבי נהג לצאת פעמיים לשאיבת מים שלנו במשך ימי חודש ניסן. פעם אחת עבור אפיית המצות אותם שולח הרבי לרחבי תבל, הנערכת בדרך כלל בתחילת החודש[3], ופעם נוספת בי"ג ניסן, עבור אפיית המצות מצווה בערב פסח.
בשונה מהנהוג אצל שאר רבותינו נשיאינו, הרבי לא השתתף בעצמו באפיית המצות, והסתפק בהשתתפות בשאיבה בלבד.
הרבי היה משתתף בעצמו בשאיבת המים שלנו, לבד משנים ספורות שלא היה נוכח במעמד זה, מכיון שהיה באותה שעה באוהל וכדומה.
מעמד השאיבה התקיים בחצר שבחזית 770, מתוך צינור שמשכו מהבאר שנחפרה בחצר 770 בשנת תשכ"ח, והממונים על השאיבה היו חברי הנהלת ישיבת תומכי תמימים המרכזית שהופקדו אף על כל שאר תהליך אפיית המצות[4].
בעת היציאה לשאיבה, לא עודד הרבי את השירה (בדרך כלל ניגנו החסידים את הניגון 'א-לי אתה', ולעיתים גם את הניגון על פרקו החדש של הרבי), ומבע פניו היה רציני כשהוא ניגש ישר לכלי הזכוכית ששימשו לשאיבה ולא הביט על הקהל.
הרבי נוהג לשטוף את הכלי שלוש פעמים קודם השאיבה, כשבסיום השטיפה מרוקן ומנער את המים מהכלי, ולאחר מכן ממלא את הכדים בג' שפיכות של הכוס אל הכד. בסיום השאיבה מעודד הרבי את שירת הקהל.
היגיעה במים שלנו משנה את המהות
אדמו"ר הריי"צ, סיפר על אביו אדמו"ר הרש"ב: בין הערבים י"ג ניסן אחר שאיבת מים שלנו בשנת תרע"א, וכאשר הביאו את המים להעמידם במקומם, נכנס לדירת כבוד אמי זקנתי - הרבנית הצדקנית זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וישב בחדר היוצא להחצר, לא רחוק מהחלון (לחכות על ביאת הרב לסדר מכירת החמץ, להתפלל ערבית, ולהתחיל בבדיקת חמץ).
בתוך כך עברו כמה תלמידים מה שחזרו מבית האוכל, מקום שם העמידו את ההין מים שלנו, ויעבור אחד התלמידים אשר בקיץ תרס"ט הצטער ממנו, אם כי שקד בלימוד בנגלה ודא"ח, בדרך כלל למד הרבה, ובעל חושים נעלים, רק שהיה מגושם בטבע בחומריות ואהב צחות (א גלייך ווערטל) והדומה. כאשר עבר התלמיד הזה, אמר לי:
זעה וואס עבודה בפועל מאכט, ער איז דאך גאר א אנדערער ויא גיווען, טראגין מים שלנו מיט א הרגש איז משנה את המהות ממש. ר' הלל האט גיזאגט אז ער איז א זהיר במצות כדי פארשטיין און עם זאל זעך אפלייגן א ווארט חסידות. תרגום: ראה מה שעבודה בפועל עושה, הרי הוא אחרת לגמרי מאשר היה, להוביל את המים שלנו עם הרגש הלב הרי זה משנה את המהות, ר' הלל היה אומר שהוא נזהר במצוות בכדי שיבין ויונח אצלו אמרה חסידית.
קישורים חיצונים
- מנהגי הרבי בשאיבת מים שלנו
- 
(קישור שבור) - הרבי יוצא לשאיבת "מים שלנו" בו' ניסן תש"נ -
- ניגון לשאיבת 'מים שלנו' בליובאוויטש
הערות שוליים
- ↑ ראה שו"ע אדמו"ר הזקן שם סתנ"ה סי"ט.
- ↑ רשימות הרבי
- ↑ כשחל ראש חודש ניסן לפני יום רביעי בשבוע, היו שואבים בו ביום מים שלנו לאפיית המצות שהחלה למחרת. ואם חל ראש חודש בשאר הימים, היו שואבים ביום הראשון בשבוע הבא.
- ↑ לאחר פטירתו של הרב מענטליק, הופקדו על כך האחים לבית לבקובסקי.
