טלית
טלית הוא כינוי בלשון חז"ל לבגד שלובשים על רוב הגוף. בלשון הפוסקים ובלשון זמנינו הטלית היא הבגד שיש בו ציצית המכסה את רוב הגוף.
על פי תורת הקבלה הטלית היא המשכת אור מקיף. קדושה זו גדולה כל כך, עד שאינה חלה על החפץ הגשמי של הטלית, ולכן אין חובה לגנוז את הטלית לאחר בלייתה (אלא רק את הציצית בלבד), למרות שאסור לנהוג בה מנהג בזיון[1].
האור המקיף שבטלית מעלה את הנפש הבהמית למעלה, כי אין עליה בתחתונים עד שיורד אור להעלותה[2], והיא קבלת עול מלכות שמים הממשיכה אור על האדם[3]. ובפרטות, העטרה שבטלית מורה על מלכות דאור אין סוף המקיפה את כל העולמות[4].
אופן העטיפה
בפרטי עטיפת טלית גדול: אדמו"ר הזקן כותב בספר התניא[5] ובעטיפת ציצית יכוין כמו שנאמר בזהר להמשיך עליו מלכותו יתברך אשר היא מלכות כל עולמים וכו' לייחדה עלינו מצוה זו והוא כענין שום תשים עליך מלך.
מנהג חב"ד על פי הוראת הריי"צ, בעת העטיפה לכסות בחלקו העליון של הטלית גדול גם את העינים, אבל אין מכסים עד הפה.[6]
העובר לפני התיבה במעריב ומנחה - אינו מתעטף בטלית[7]
יש סימנים להכיר אותם שמשורש קין או משורש הבל, כאשר דרך האדם להיות מעוטף בטלית מימין לשמאל ומשמאל לימין הוא מבחינת הבל וכאשר דרכו וטבעו להקפיל ב' צדדי טליתו על ב' כתיפיו הוא בחינת קין כו' (והבעש"ט הי' דרכו לקפל טליתו על כתפו ואפשר הי' מבחינת קין)[8].
אופן לבישת הטלית
אדמו"ר הרש"ב, בחול ובש"ק בלבשו הטלית על כתפיו, היתה נראית ככנפי יונה, ובמקום הכתפים הקדושים יצאו כנפי הטלית לחוץ הכתפיים, והמשי שתחת הטלית לא היה נראה כלל. בראש-השנה וביום הכיפורים היה כולו מעוטף בטלית בעת התפילה, ובשעת פיוט וקריאת התורה היה מלובש בטלית כמו בכל שבת ויום טוב[9]
בחסידות
האדם העושה מצוה, כגון עטיפת טלית וציצית, אע"פ שנראה לאדם שהוא דבר קטן, אעפ"כ הקב"ה עושה מן מצוה או חדושי תורה לשמה שמים חדשים וארץ חדשה, כמ"ש כן תתעטף נשמתי באור הציצית העולה תרי"ג הרומז לתרי"ג אורות דעוטה אור כשלמה, גאות לבש ה' עוז התאזר, התאזר גי' תרי"ג, וכמ"ש ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ חדשים על ידי מצוה וחדושי תורה שלכם, ומפרש השמים שמים לה', על ידי הכונה הקדושה שהיא לשם הקב"ה עושה שמים חדשים, והארץ נתן לבני אדם, פי' על ידי עשיה גשמיות של המצות עושה הקב"ה מהן ארצות החיים, ואז היא פעולה חשובה גמורה[10].
קישורים חיצוניים
