חיים נצחיים (בלע המוות)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אחד מהיעודים המודגשים יותר של הגאולה, הוא היעוד של "חיים נצחיים", ביטול האפשרות למוות, ותוחלת חיים בלתי נגמרת, הרבי חידש שה"חיים נצחיים" מתחילים כבר לפני הגאולה. מקור היעוד הוא מהפסוק:

"בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים"

ישעיה כה, ח

חיים נצחיים אצל הקמים לתחיה

מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן

בין הרמב"ם לרמב"ן היתה מחלוקת בענין תחיית המתים:

לשיטת הרמב"ם יקומו לתחיה, אך לאחר זמן ישובו כולם לעפר ואזי יתקיימו באופן נצחי כנשמות ללא גופים.

הרמב"ן חולק עליו, ואומר שיקומו לתחיה ושוב לא ישובו לעפר אלא חיים וקיימים לעולם, ובנוגע לשאלתו של הרמב"ם שאם כן יוצא שאברי העיכול של האדם הינם לחינם (שהרי לא אוכל ושותה), עונה הוא שיתכן שיזונו מן המן וכיו"ב.

הכרעת החסידות

תורת החסידות מכריעה[1] כדעת הרמב"ן שהתכלית היא עולם התחייה, אשר בו יחיו כולם לנצח. ובנוגע לאופן הקיום, הרי מבואר שתתגלה אז מעלת הגוף, כלומר, החיות האלקית המחיה אותו שלמעלה משורש חיות הנשמה ועד שאפילו הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף. ואופן קיום זה הוא כמו אכילה ושתיה גשמיים (כמו שכתוב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו - שהראיה היתה באופן של אכו"ש).

חיים נצחיים במשיח

על מלך המשיח נאמר "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד", ואומרים חז"ל שמשיח אמר לקדוש-ברוך-הוא "איני מבקש ממך אלא חיים".

בחסידות מבואר שחייו של מלך המשיח הם מהאין סוף בעצמו, ולכן הם חיים נצחיים ולא שייך בהם מיתה והפסק.

עוד מבואר בחסידות[2] שמה שאמרו חז"ל "דוד מלך ישראל חי וקיים" קאי על משיח בן דוד.

על האדם נגזר "עפר אתה ואל עפר תשוב". משיח הוא האדם הראשון בעולם שחי חיים נצחיים, כיון שהוא זה שמבטל את מציאות המוות מהעולם, כמו שכתוב "ובלע המוות לנצח". מציאות המות התחדשה על ידי חטא אדם הראשון, ו"כולם מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח.

אם כן, אחר שיבוא המשיח יהיה בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי" כמבואר בחסידות, שכל עניין המיתה הוא בגלל שהנשמה המתגלת בגוף האדם להחיות אותו היא רק בחינת התפשטות החיות, ובבחינת התפשטות שייך שינוי והפסק, אבל נשמת משיח שהיא בחינת היחידה והיא עצם החיות - לא שייך בו שינוי והפסק אלא הוא חי חיים נצחיים.

גם בשאלת חייו הנצחיים של המשיח, סבור הרמב"ן[3] שהמשיח אינו יכול למות, בהסבירו כי המוות נתחדש בגין חטא עץ הדעת, ומ"כיון שכולם מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח, על-כן, אחר שיבוא המשיח יהיה המוות בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי". הרמב"ן מביא אף את הפסוק שמתייחס למשיח: "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד"[4].

חיים נצחיים בדורנו

בכל הדורות לא הייתה בחינת היחידה בנשיאי הדורות בשלימות הגילוי, ולכן הייתה בהם הסתלקות.

אבל בדורנו הודיע הרבי מלך המשיח שמכיוון שכבר הסתיים בירור העולם, הרי בימינו אלו ישנה התגלות עצם החיות של משיח, ומובנת הסיבה להבטחה שהדור כולו, ובפרט נשיא הדור זוכה לחיים נצחיים. הרבי קובע, אשר מכיון שדורנו השלים את עבודתו, וזוכה לגאולה השלימה בקרוב, לכן כל הדור זוכה לחיים נצחיים.

חז"ל קובעים שבני-האדם ימותו שעה אחת לפני תחיית המתים ואז יקומו שוב, בהתבסס על הנאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"[5], אך הרבי אומר[6] שדבר זה נעשה על-ידי העבודה הרוחנית של "ונפשי כעפר לכל תהיה"[7], זוהי הסיבה ששייכת מציאות שלא יצטרכו למות לפני תחיית המתים, אלא כל אנשי הדור יעברו חיים לגאולה - בלי הפסק בינתיים[8].

משמעות היעוד בפנימיות

במאמר על פסוק הזה זה משנת תשכ"ה מסביר הרבי בארוכה את מהות היעוד.

כאשר נברא העולם, הוא נברא כולו מלא בטוב וללא רע, וממילא גם ללא המושג מוות, אך לאחר שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת ירד רע לעולם והתערב בכל העולם, ונתהוה האפשרות של מיתה ולא חיים נצחיים כבתחילה.[9]

מכיון שהחיים הגשמיים קשורים ותלויים בחיים הרוחנים וכאשר האדם גרם לעצמו על ידי החטא מות רוחני נעשה גם המציאות של מוות גשמי ופיזי.

מובא שבמתן תורה "פסקה זוהמתן של ישראל" וביטלו מעצמם את כל הקליפה והרע, והיו במצב כמו לפני חטא עץ הדעת, אך לאחר חטא העגל חזר הרע והמוות שוב וירד לעולם.[10]

אך לעתיד לבוא שאז יתקיים מה שכתוב "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (מהעולם) ממילא יתבטל מיד גם מציאות המוות.

עיר מקלט בגאולה

בנוגע להוספת ערי מקלט לעתיד לבוא, למרות שלא יהיה מציאות של רצח ומוות ראה:

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיר מקלט

קישורים חיצוניים

איך מתכוננים לחיים נצחיים? - שיעור וידאו מאת הרב זלמן נוטיק קובץ וידאו אינפו.jpg

ראו גם


הערות שוליים

  1. דרך מצוותיך מצוות ציצית ובכ"מ.
  2. מאמרי אדמו"ר הזקן נביאים עמוד ס'- מאמר ד"ה "למרבה המשרה".
  3. ויכוח הרמב"ן סימן לט.
  4. תהילים כא, ה.
  5. בראשית ג, י"ט.
  6. התוועדויות שנת תשמ"ח כרך ד' עמוד 112.
  7. בהערה שם (95) מסביר: "כפי שאומר כל אחד ואחד בסיומה של כל תפילה (ג"פ ביום, בתלת זמני הוי חזקה) - בעומדו לפני ממ"ה הקב"ה, ובודאי שאמירתו אז היא בתכלית האמת".
  8. התוועדויות שנת תש"נ כרך ד' עמוד 125: "ועוברים, בלי הפסק כלל מחיינו עתה, לחיים נצחיים".
  9. לפי זה מובן גם המשך הפסוקים המעלה את החשש שאדם הראשון לאחר שלקח מעץ הדעת (והוריד רע לעולם) יקח גם מעץ החיים, מכיוון שאז יווצר מצב שיש רע בעולם, ויש גם נצחיות לרע זו
  10. מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית ח"א עמ' שח.