משתמש:פולע/דבורה לאה קווין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
< משתמש:פולע
גרסה מ־03:55, 9 בנובמבר 2016 מאת שלום בוט2 (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "עיירה" ב־"עיירה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבורה לאה קווין, נולדה בשנת תרל"ג, בעיר דווינסק, למשפחה מגזע חב"ד.

תולדות חיים

דבורה לאה התייתמה מאביה בגיל צעיר, ואימה נשארה לבד מטופלת בילדים רכים. אחד ה'בעלי בתים' בעיירה הסמוכה, שהיה גם קרוב משפחתה, החליט לעשות חסד עם האלמנה הטרייה, והחליט לפרוש חסותו על המשפחה ולכלכל אותה כראוי.

דבורה לאה הייתה הבכורה. כאשר הגיע עונת השידוכים, חלמה האם שבתה דבורה מרים, תתחתן עם תלמיד חכם מופלג, אך בעל הבית שהכניס את המשפחה לביתו, הפציר בה שביתה דבורה לאה, תינשא לבנו שהגיע לפרקו. הוא היה בחור ירא שמיים, אך עסק במסחר יחד עם אביו. במשפחה לא ידעו האם לקבל את ההצעה היות וקשה היה להם לסרב להצעתו של בעל הבית שנהג בהם מנהג הכנסת אורחים וכלכל אותם במשך השנים.

בסופו של דבר החליטה האם לשדך את הבת לבנו של בעל הבית, זלמן משה קווין, בשל הכרת הטוב שרחשה לו. במסורת המשפחה מספרים, כי השידוך היה טעון רגשות ובלילה לפני החתונה ישבה הבת דבורה מרים ובכתה על שלא זכתה לקבל חתן תלמיד חכם. בלית ברירה השלימה עם המצב.

לאחר החתונה עברו בני הזוג להתגורר בעיר דווינסק, והיו שכניו של הגאון הרגצ'ובי.

עשר שנים לאחר החתונה, לא זכו בני הזוג להיפקד בפרי בטן. חמש הפלות ל"ע, עברה מרת דבורה לאה קווין, הרופאים לא ידעו לתת מזור לבעיה הקשה. רבות מידידותיה של דבורה מרים קווין, יעצו לה להתגרש ולנסות להקים חיים חדשים, לאחר שכל הטיפולים לא צלחו.

בצר לה, החליטה להיוועץ עם הגאון הרגצ'ובי - המרא דאתרא החסידי של העיר - וכאשר פנתה בשאלה מה לעשות, בעיקר מצד זה שחברותיה לוחצות עליה להתגרש, ענה לה הגאון לאחר מחשבה, כי שאלה כזאת אינה שייכת אליו, אלא לרבי, והוא ייעץ לה לנסוע לליובאוויטש, ולשאול בעצתו של אדמו"ר הרש"ב.

כאשר נכנסה לחדרו הק' של הרבי הרש"ב, הרבי הרש"ב אפילו לא הרים עיניו, והמשיך לעיין בספר שלפניו. עוד בטרם הספיקה לפצות את פיה ולהגיד את אשר על ליבה, אמר לה הרבי: "מה שאנשים אומרים שאת צריכה להתגרש, אין זה נכון! משנה מקום, משנה מזל. תיסעו לאמריקה, ושם יהיו לכם ילדים". קודם צאתה הוסיף ובירכה: "תזכי לאריכות ימים" ובכך תמה היחידות.

דבריו של הרבי נפלו על בני הזוג קווין כרעם ביום בהיר, אולם הם הבינו שמדובר בהוראה ובברכה שמיימית של הרבי, ועליהם לבצע את העניין למרות הקשיים הכרוכים בדבר.

בשנת תרס"ד גב' קווין חזרה מחצרו של הרבי לעיר מגוריה דווינסק, וחיש מהר התפשטה השמועה בעיר, שבני הזוג עומדים להגר לאמריקה הרחוקה במצוות הרבי מליובאוויטש. הגאון הרגצ'ובי אף הוא בירך את בני הזוג בשעה שנפרדו ממנו.

בשנת תרס"ה הגיעו בני הזוג לארה"ב, ושם בנו מחדש את ביתם מחדש בשכונת ווילימסבורג. ברכתו של הרבי הרש"ב התגשמה במלואה ובתוך פרק זמן קצר מאז בואם לאמריקה, נולדו לבני הזוג שלוש בנות ושני בנים.

הקשר בין משפחת קווין לליובאוויטש נמשך גם באמריקה. משפחת קווין היתה ממתפללי בית הכנסת ‘צמח צדק' בווילמסבורג. במשפחה עצמה, למרות שהצאצאים לא נותרו חב"דניקים, השתיירו כמה ממנהגי חב"ד. הם המשיכו במסורת להתפלל בסידור תהלת ה'; אחרים שמרו על זיקה עם חב"ד באמצעות נוסח קשר התפילין, או על ההידורים המיוחדים של פסח.

מבחינת השמירה על הצביון היהודי באמריקה, חינכה הגב' קווין את ילדיה במסירות נפש על טהרת הקודש. היא פתחה כעין תלמוד תורה לילדיה, ובהמשך התלמוד-תורה צמח למוסד גדול ואדיר ממדים הידוע כיום בשמו "תורה ודעת", ומנוהל עד היום על ידי אחד מצאצאיה, הרב נתנאל קווין.

בשעת תרפ"ז נפטר בעלה, הרב זלמן משה קווין, מדלקת ריאות חריפה. רעייתו המשיכה לגדל את ילדיה במסירות נפש. לאחר פטירת בעלה עברה לגור בספרינג וואלי, שעל יד מונסי.

באמריקה הייתה נודעת בצדקותה המופלגת. מידי יום הייתה פותחת את בית הכנסת, ואומרת תהילים במשך כל שעות היום, ועוסקת בעניני צדקה.

עלייתה לארץ הקודש

לעת זקנותה, בתחילת שנות היו"ד, כאשר התקרבה לגיל 80, החליטה לעלות לארץ הקודש, כיוון שלא רצתה להיות נטל על הילדים ובני המשפחה. בחשאי ומבלי שאף אחד ידע, הכינה את כל המסמכים הדרושים, ארזה את חפציה, וביום בהיר אחד עלתה לארץ הקודש, והתגוררה בבתי וורשא בירושלים.

גם בעיר הקודש, בלטה בצדקותה ובמעשי החסד הרבים שלה כפי שנהגה בארה"ב. היא הייתה מחלקת צדקה ומתרימה יהודים למטרות צדקה נעלות. אחד מנכדיה, ר' זלמן דויטש, מספר שגם בירושלים המשיכה לפתוח את בית הכנסת בו התפללה מידי יום. בשכונת בתי וורשא בה התגוררה, היא הייתה מתפללת במניין של החסידים והקפידה כל ימיה להתפלל בסידור האריז"ל.

בתחילת שנות הכפי"ם שברה את אגן הירך, ומאז התפללה במניין ‘הפרושים' שהיה סמוך לביתה.

סיפור מעניין זוכר הרב זלמן דויטש אודות המקרר הראשון שקנה לה בנה הרב נתנאל כאשר הגיע לבקר אותה בירושלים בתחילת שנות היודי"ם. בימים ההם מקרר היה מצרך נדיר ביותר ויקר המציאות בארץ ישראל. לשנה הבאה, כאשר הגיע בנה לביקור נוסף, גילה לתדהמתו שהמקרר שקנה לאימו לא נמצא. היא סיפרה שנתנה אותו להכנסת כלה. הבן החליט לקנות לאמו מקרר נוסף, אבל הפעם בתנאי שזה נשאר שלו, והוא נותן לה רשות רק להשתמש בזה...

גם ברכתו הנוספת של הרבי הרש"ב על אריכות ימים, התקיימה בה בצורה מופלאה ביותר. דבורה לאה נפטרה בירושלים בגיל 111 שנים במוצאי יום ראשון של סוכות תשמ"ג. עד יומה האחרון, הייתה צלולה בדעתה, והיתה מקפידה להתפלל מידי יום שלש תפילות בבית הכנסת.