ביעור חמץ
מצוות ביעור חמץ, היא מצווה שבערב פסח בחצות יושבת החמץ מכל בתי ישראל.
תוכן עניינים
מקורה
כתוב בתורה
"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם.."
— שמות יב, טו.
מפסוק זה למדו חז"ל שבנוסף לאיסור המצאות חמץ ברשותו ובביתו של יהודי בפסח שמתחיל רק בתחילת החג - בליל ט"ו בניסן, חל חובה על כל אחד להשבית ולבער את החמץ עוד קודם לכן - כבר בערב החג ביום י"ד בניסן בחצות היום. וכך דרשו חז"ל:[1]"אמר אביי תרי קראי כתיבי כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם הא כיצד לרבות ארבעה עשר לביעור." וביארו שכוונת הכתוב "הראשון" הוא ראשון קודם לשבעת ימי החג.
והביאו ראיה לביאורם זה את הפסוק:"לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי"[2] ופירשו לא תשחט את קרבן פסח ועדיין חמץ קיים ושחיטת הפסח הוא בי"ד בניסן לאחרי חצות היום ויוצא שכבר אז חלה חובת הביעור.
גדר המצווה
גדר מצווה זו פוסק אדמו"ר הזקן הוא שמיד כשמגיעה חצות יתעסק האדם להשבית ולבער את החמץ מביתו. ומצד הדין בזה שהיה מבטלו ומפקירו היה מועיל, אלא שלאחרי חצות כשחלה כבר על החמץ חובת הביעור שוב אין החמץ ברשותו - שאסור בהנאה - ולכן שוב אינו יכול לבטלו ולהפקירו, ועל כן בשעה זו תקנתו היחידה היא לבערו מין העולם.
ולפני זמן הביעור היה מועיל לכאורה לבטלו בליבו ולהפקירו אלא שחכמים גזרו שביטול בלב לבד לא יועיל מחשש שמא לא יגמור בליבו לגמרי לבטלו וכן שמא לאחרי שיבטלו ימצאנו באמצע החג וישכח ויאכלהו. גזרו חז"ל שעל האדם לבער את כל החמץ שברשותו ולחפש אחריו ולבערו.
הרבי מבאר[3], כי במצות ביעור חמץ, כל זמן שעוסק בביעורו עד שנתבער בפועל אינו עובר על מצות תשביתו. דזהו גדר המצוה - לעשות מה שביכולתו לבער החמץ, ואם מתעסק בזה ה"ה עוסק בקיום המצוה.
ובלשון אדמו"ר הזקן "מתחילת שעה ז'... כל רגע ורגע שנמצא חמץ ברשותו ואינו מתעסק לבערו הוא עובר על מ"ע של תורה", מה שאין כן כשמתעסק בביעורו הרי ההתעסקות היא חלק מקיום המצוה היינו ההתעסקות בהכנת הביעור, ולא רק העסק בעצם הביעור.
ואין זה שייך לדין אונס רחמנא פטריה שנאמר, שמאותו רגע של מציאת החמץ הרי הוא עובר על מצות השבתה, אלא שכל הזמן הנדרש כדי לבערו נחשב כאנוס, ורחמנא פטריה, דזה שייך רק אם כבר חל החיוב ונאנס על ידי דבר צדדי שמעכב קיומו, אבל אם מעצם טבע הדברים אי אפשר לקיים החיוב מבלי שהיית זמן או הכנה והכשרה מוקדמת הרי זהו חלק מהחיוב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ פסחים ד ב. וראה המשך הסוגיה שם דף ה.
- ↑ שמות כג, יח.
- ↑ לקוטי שיחות פרשת וירא.
