איש (תואר)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איש הוא תואר בקבלה ובחסידות לאדם רגיש, שהלב והמידות הם העיקר אצלו[1]. (בשונה מאדם שעיקרו הוא המוחין). לאיש אהבה גדולה ללימוד התורה ורצון עז להדבק בתורה, אך גם אגו חזק שנובע מהרגש העז שבוער בו. איש מהווה דרגה שנייה בסדר הדרגות של ארבעת שמותיו של האדם - אדם, איש, גבר ואנוש.

המילה "איש" מורכבת מהאותיות אל"ף, יו"ד, ושי"ן. האות יו"ד של האיש מכוונת כלפי האות יו"ד שבשם הוי', וכלפי עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. גם תכונת האהבה והקרבה לתורה, והרצון להידבק לה' מגיע מהאות יו"ד שבאיש[דרוש מקור]. שאר האותיות - אל"ף ושי"ן יוצרות ביחד את המילה אש, האש מסמלת את ה'אגו' שבאיש ואת אש היצר הרע שבוערת בו.

הערות שוליים

  1. ראה היום יום ד' אלול