תשובה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודים מתפללים ביום הכיפורים. "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל"

תשובה היא מצווה המוטלת על מי שנכשל בעבירה, שעליו לעזוב את חטאו ולשוב לדרך הישר. כמו כן, מצווה עליו להתוודות ולבקש מחילה מהקב"ה על חטאו. בנוסף לחיוב הבסיסי, התשובה היא דרך בעבודת השם וכוללת עוד תיקונים ופעולות רבות שעל השב לעשות על מנת שיתכפר עוונו, והוא ישוב להיות חביב לפני ה' כמו קודם החטא. מי שעשה תשובה נקרא בעל תשובה, ומדריגתו גבוהה מדרגת צדיק שלא חטא.

על פי תורת החסידות, התשובה אינה רק על חטאים ועוונות, אלא בעיקר תנועה של הנפש האלוקית לשוב אל מקומה האמיתי, כפי שהיתה טרם ירידתה לעולם הזה, להיות דבוקה בקדוש ברוך הוא.

באופן כללי, נחלקת התשובה לשתי דרגות: תשובה תתאה היא התשובה על העבירות, ותשובה עילאה היא השבת הנפש האלוקית לשרשה.

כמה ספרי תורת חסידות חב"ד הוקדשו במיוחד לביאור מצוות התשובה בנגלה ובחסידות, החל מאגרת התשובה - החלק השלישי בספר היסוד של תורת חב"ד, התניא, וכן ספרי אדמו"ר האמצעי שערי תשובה, דרך חיים ופוקח עוורים.

סדר התשובה

  • תשובה - עזיבת החטא: המינימום ההכרחי לעשיית תשובה מן התורה, הוא עזיבת החטא - כלומר, ההחלטה לעזוב את הדרך הרעה ולא למרוד יותר בה' ולעבור על מצוותיו, הן מצוות עשה והן מצוות לא תעשה[1]. ענין זה מתבטא בהלכה לגבי רשע שפסול לעדות, שכאשר נבחן ונמצא שעזב את מעשיו הרעים הקודמים, הוא כשר לעדות[2]; וכן בדין בהלכות קידושין, שהמקדש את האישה בתנאי שהוא צדיק גמור, אף שקודם לכן היה רשע גמור - מקודשת מספק, שמא הרהר תשובה[3]. מכאן שהרהור אחד מספיק כדי שיחשב צדיק[4].
למרות שהרהור עזיבת החטא הוא רק המינימום ההכרחי, באמת יש בו אף מעלה על שאר הענינים הבאים בשביל שלימות התשובה - מפני שבהרהור זה נעשה החידוש שמרשע הופך לצדיק גמור, ולכן נחשב כ"לידת" הבעל תשובה שהיא הנקודה והשורש לכל מציאותו[5].
  • שלימות התשובה - וידוי: בנוסף להרהור, קובעת התורה שהחוזר בתשובה עליו להתוודות על חטאו ולבקש מחילה מה', ועל כך מגיע הציווי: "והתודו את חטאתם אשר עשו"[6]. למרות שגם אם לא התודה בפה ורק הרהר, נעשה צדיק גמור כנ"ל, אין תשובתו שלימה אלא אם התוודה[7].
  • מטרת התשובה - כפרה: בנוסף לתשובה שעל האדם לעשות, עזיבת החטא והוידוי - ישנה גם עבודתו של היהודי לפעול שה' יכפר לו על חטאו. למטרה זו מביא אדמו"ר הזקן בתחילת אגרת התשובה את דברי התנאים על האופנים השונים בכפרה על עבירות, להדגיש שאף שמיהודי נדרשת רק עבודתו בתשובה, עם זאת מטרתו צריכה להיות לעשות מה שביכלתו כדי שה' יכפר לו[8].
כחלק מעבודה זו, עליו להתענות כדי לפעול שה' יכפר לו[9].
  • לאחר התשובה - ריצוי: גם לאחר שהתכפר חטאו, על האדם לפעול על מנת שיחזור להיות מרוצה וחביב לפני ה' כקודם החטא, וזאת על ידי קרבן עולה או בזמננו - תעניות[9].

תיקוני תשובה ותעניות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תעניות תשובה

בספרי המוסר החל מהראשונים, כמו הרוקח וספר חסידים, ישנן הדרכות רבות כיצד על בעל התשובה לנהוג על מנת לשוב בשלימות מחטאו. בין ההדרכות ישנן תעניות וסיגופים רבים.

בעל הרוקח מחלק את אופני תיקוני התשובה לארבעה: א. תשובת הבאה - כאשר הגיעה לידו האפשרות לחטוא שוב באותה עבירה, אך הוא הצליח להתגבר. ב. תשובת הגדר - לגדור ולהרחיק את עצמו בסייגים נוספים על מנת שלא להכשל שוב בעבירה. ג. תשובת המשקל - סיגופים שמטרתם למנוע מעצמו הנאה, כנגד ההנאה שבאה לו מהעבירה. ד. תשובת הכתוב - סיגופים שמטרתם למנוע מעצמו הנאה, כנגד הייסורים המגיעים לו כעונש על אותה העבירה (למשל, כתחליף לכרת)[10].

התעניות הנזכרות בין תיקוני התשובה אינן כחלק מהתשובה, שהיא עזיבת החטא בלבד, אלא מגיעים לאחר ובנוסף לתשובה. לתעניות אלו ישנן שני מטרות:

א) עבור הכפרה: מכיוון שישנן עבירות חמורות, כריתות ומיתות בית דין, שעבור כפרתן נדרש האדם לייסורים בנוסף לתשובה - לוקח האדם תעניות על עצמו, ובכך מתקרב לה', מפייסו ומבקש ממנו שימחל לו קודם שיביא עליו ייסורים[11].

ב) כדי להיות חביב לפני ה': גם אחרי כפרת החטא, האדם אינו מרוצה וחביב לפני ה' כמו קודם לכן, וכדי לפייסו היה עליו להביא קרבן עולה, אותו ממשילה הגמרא למתנה שנותן העבד למלך לאחר שמחל לו על חטאו[12]. כיום, כשאין לנו קרבנות, התעניות הן במקום הקרבנות לרצות את ה'[13].

בדורות האחרונים, כשהגופים נחלשו, קובע אדמו"ר הזקן שאין להתענות תעניות תשובה כדי לא להחליש את הגוף ולפגוע בעבודת ה'. מסיבה זו יש לפדות את התעניות בצדקה[14]. הרבי חוזר על הוראת אדמו"ר הזקן זו פעמים רבות, ובאגרות קדשו כותב לאנשים רבים להימנע מתעניות תשובה[15]. עם זאת, לפעמים מורה להתענות תעניות של חצאי ימים עבור תשובה, אך לא במספר הצומות הגבוה שנקבע מהאריז"ל[16].

תשובה תתאה ותשובה עילאה

תשובה תתאה

תשובה תתאה - היא התשובה על חטא ועוון. בתשובה זו מתקנים את הפגם שנעשה על ידי החטא בהורדת ספירת המלכות, ה' תתאה לקליפות, ולכן נקראת "תשובה תתאה".

המינימום הנדרש לפי התורה בשביל לעשות תשובה בדרגת תשובה תתאה, הוא עזיבת החטא[1]. אך הדרך להצליח בעשיית התשובה בתשובה תתאה כך שיהיה לה קיום, היא על ידי שני דרכים:

א) לעורר רחמים על הנשמה האלוקית, על ידי ההתבוננות במעלתה ובירידה הגדולה שנעשתה בה בחטא, התבוננות המביאה למרירות. בפרט מתאימה התעוררות זו בזמן תיקון חצות.

ב) ביטוש והשפלת הגאווה של הקליפה, על ידי שהאדם מביא את עצמו ללב נשבר, אם על ידי סיגופים ותעניות, ואם על ידי חשבון נפש על מעשיו[17].

תשובה זו היא הכנה הכרחית על מנת להגיע אחר כך לתשובה עילאה.

תשובה עילאה

תשובה עילאה ענינה דביקות בה' על ידי התבוננות בגדולתו. דביקות זו יכולה להיעשות הן בדביקות של ידי לימוד התורה וגמילות חסדים, והן בדביקות שבתפילה[18].

תשובה כחיוב על הגברא ועל החפצא

בגדר מצות התשובה שני ענינים[19]:

א) חיוב מצד הגברא. אדם שעבר עבירה מחוייב הוא לחזור בתשובה בסיסית (דהיינו - לעזוב החטא ולהתוודות), כאשר כבר עשה תשובה על אף שעדיין ישנה אפשריות לעשות תשובה באשר "וחטאתי נגדי תמיד", מכל מקום אין עליו חיוב יותר לעשות תשובה. חיוב זה הינו תמידי, דהיינו שבכל זמן שאדם עבר עבירה מוטלת עליו מיד החיוב לעשות תשובה.

ב) חיוב מצד החפצא. חיוב תשובה לא מכיון שהאדם חטא, אלא חיוב שמוטל על כל אחד לעשות תשובה (אף שהתשובה בפועל היא על חטא). לחיוב זה אין הגבלה ואף אם כבר עשה תשובה מוטלת עליו החיוב לעשות תשובה שוב, מכיון שגורם חיוב התשובה אינו החטא אלא מצות התשובה כשלעצמה. חיוב זה הינו רק ביום הכיפורים.

מתוך שמחה

אדמו"ר הזקן אומר שעבודת התשובה צריכה להעשות מתוך שמחה. לא רק מפני שהיא מצוה מהתורה, אלא גם מפני שמטרת התשובה היא השראת השכינה ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה[20]

עבודת התשובה כיום

בגמרא[21] נאמר שכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה.

כיום הרבי מסביר שמה שהגמרא אמרה ש"אין הדבר תלוי אלא בתשובה" - הרי לא רק שכלו כל הקיצין כבר מזמן הגמרא אלא שגם ענין התשובה נעשה כבר, וכדברי הרבי הריי"צ, וגם בשם הגאון הרגצ'ובי, שאנחה של יהודי היא תשובה עילאה, ואם כן, הרי זה כבר הזמן דביאת המשיח.

בהקשר לזה הרבי מזכיר רבות את הגמרא במסכת קידושין האומרת שבמקרה ואחד קידש אשה על מנת שהוא צדיק גמור אפילו אם הוא בפועל רשע גמור היא מקודשת, שמא הוא הירהר תשובה בלבו, והרבי הסביר שמאחר שכל אחד מישראל הירהר תשובה לא פעם אחת בחייו מוכרחים אנו לומר שבני ישראל סיימו כבר את עבודת התשובה הנצרכת להבאת הגאולה.

ואף[22] שכל אחד יודע אצלו על דברים הצריכים תיקון הרי זה רק ענין פרטי ואין זה מעכב כלל את הגאולה, וזה שהגאולה עדין לא הגיעה הוא דבר שאינו מובן כלל! ולכן אם נשאר משהו לעשות זה ודאי לא עבודת התשובה אלא שליחות אחת עיקרית שהיא השער ודרכה עולים כל ענייני השליחות, והיא - קבלת פני משיח צדקנו, וכשישלימו זאת - המלך המשיח יוכל להשלים את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מהגלות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ראו גם

מצוות
תרי"ג מצוות · רמ"ח איברין דמלכא · דברי קבלה · מצוות דרבנן
מצוות עשה נבחרות
אהבת ה' · אהבת ישראל · אכילת מצה · ברית מילה · ברכת המזון · גמילות חסדים · האמנת אלקות · שילוח טמאים מהר הבית ובית המקדש · יראת ה' · כיבוד אב ואם · מזוזה · פריה ורביה · צדקה · ציצית · קידוש השם · קריאת שמע · שבת · שילוח הקן · תפילה · תפילין · תקיעת שופר · תשובה· הכנסת אורחים
מצוות לא תעשה נבחרות
עבודה זרה · גילוי עריות · שפיכות דמים · השגת גבול

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 אגרת התשובה פרק א'.
  2. סנהדרין כה, ב. שולחן ערוך חושן משפט סימן לד סעיף כט ואילך.
  3. קידושין מט, ב. שולחן ערוך אבן העזר סימן לח סעיף לא.
  4. ביאור אד"ש על אגה"ת פ"א - "עזיבת החטא בלבד", בשיעורים בספר התניא.
  5. ביאור אד"ש על "עזיבת החטא בלבד" הנ"ל. לקוטי שיחות חלק לד ע' 64.
  6. במדבר ה, ו.
  7. ראה לקוטי שיחות חלק יז שיחת אחרי ג סעיפים א-ב. ביאור אד"ש על אגה"ת פ"א "כמ"ש והתודו" - לקוטי שיחות חלק לט, ע' 176.
  8. לקוטי שיחות חלק יז שם, סעיף ז.
  9. 9.0 9.1 ראה להלן תיקוני תשובה ותעניות.
  10. ספר הרוקח, הלכות תשובה.
  11. אגרת התשובה פרק א'. וראה ביאור אד"ש על סוף פרק א', בשיעורים בספר התניא.
  12. זבחים ז, א.
  13. אגרת התשובה פרק ב'.
  14. אגרת התשובה פרק ג'.
  15. ראה למשל אגרות קודש כרך ט, אגרת ב'תתקמח. ועוד רבות.
  16. ראה למשל אגרות קודש כרך ז, אגרת א'תתקנ. כרך יא, אגרת ג'תקפב. לקוטי שיחות חלק לב, ע' 243.
  17. אגרת התשובה פרק ז'.
  18. אגרת התשובה פרקים ח'-ט'.
  19. ראה בכל זה לקו"ש חכ"ט שיחה ליום הכיפורים.
  20. שיחות קודש תשכ"א חלק א' עמ' 3 (545)
  21. סנהדרין דף צז עמ' א
  22. דבר מלכות נח