תפילות ראש השנה

לתפילות ראש השנה ישנה חשיבות מיוחדת, בתור יום הדין והיום בו ממליכים את ה' למלך. נוסח התפילה החב"די לראש השנה נקבע ע"י אדמו"ר הזקן, ומאוחר יותר ע"י הרבי הריי"צ והרבי, ונדפס במחזור לראש השנה בהוצאת קה"ת. באופן נדיר, שולבו בתפילות יום זה (וכן ביום הכיפורים) פיוטים ותפילות בתוך חזרת הש"ץ, בשונה מהנהוג בחב"ד בדרך כלל. מרבותינו נשיאנו נודעה חשיבות גדולה לכוונה בתפילות ביום זה, ובפרט לתפילת ערבית של הלילה הראשון של ראש השנה - התפילה הראשונה בשנה. כמו כן ישנם מנהגים רבים מיוחדים לתפילות אלו.

מעלת התפילות בראש השנה

מנהג ישראל תורה, לעשות מאמצים גדולים ביותר, שכל ילד יהיה בימי ראש השנה משך זמן מסויים בבית הכנסת, וישתתף בהתאם לגילו בתפילות וברכות, ישמע תקיעת שופר, יענה אמן ואמן יהא שמיה רבא. הילדים עושים זאת בשמחה, בתמימות ובהתלהבות, עד שהדבר משפיע גם על מבוגרים בתוספת בדרגתם בעבודת ה' בקבלת עול, באהבה וביראה וכו'.

הלכות ומנהגים מיוחדים בתפילות ראש השנה

החל מתפילות אלו מתחילים לומר את ההוספות המיוחדות לתפילות עשרת ימי תשובה: "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "המלך הקדוש", "וכתוב", "ובספר חיים", "עושה השלום". כמו כן בראש השנה וביום הכיפורים מאריכים בברכת "המלך הקדוש" ומוסיפים קטעי תפילה: "לדור ודור המליכו", "ובכן יתקדש שמך" ועוד.

המנהג הוא שלא כופלים "לעילא" בקדיש בראש השנה ובעשרת ימי תשובה (מלבד הקדיש שבתפילת נעילה), ואומרים: "לעילא מן כל". זאת למרות שאדמו"ר הזקן פסק כך בשולחן ערוך, כיון שחזר בו בסידורו.

אדמו"ר הרש"ב, בימי החול ובשבת בלבשו הטלית על כתפיו, הייתה נראית ככנפי יונה, ובמקום הכתפים הקדושים יצאו כנפי הטלית לחוץ הכתפיים, והמשי שתחת הטלית לא היה נראה כלל. בראש השנה וביום הכיפורים היה כולו מעוטף בטלית בעת התפילה, ובשעת פיוט וקריאת התורה היה מלובש בטלית כמו בכל שבת ויום טוב.

תפילת ערבית

רבותינו נשיאנו הפליאו במעלתה של תפילת ערבית בלילה הראשון של ראש השנה. אדמו"ר הריי"צ מבאר את העבודה של תפילת הלילה הראשון: "בתחילה צריך המתפלל להתחרט מעומק הלב על העבר, ויעורר רחמים רבים על נפשו בתחנונים ובבכי מעומק הלב ופנימיות כוחות נפשו שמתחנן על נפשו כי יקבלוהו לעבד . . עינינו לך תלויות אשר תקבלנו לעבדים . . לעבוד את ה' יתברך בקיום התורה ומצוות. עבודה זו היא העבודה בקבלת עול מלכותו יתברך בראש השנה, והקבלת עול מתקבלת למעלה וגורמת נחת רוח, ובזה מעוררים הרצון למלוכה".

רבותינו נשיאנו עצמם נהגו להאריך רבות בתפילה זו. אדמו"ר הרש"ב היה מאריך מאוד בתפילה זו, לא פחות משלוש או ארבע שעות, ונמשכה תפילתו לערך שתי שעות אחר תפילת הציבור. כמו כן היתה התפילה רווייה בבכיות. אדמו"ר הריי"צ סיפר: "זכורני מימי ילדותי את הנהגות עבודתו של אבי בתפילת ערבית דראש השגה, באריכות גדולה, בניגון התשוקה והביטחון של אדמו"ר הזקן, בקול קורע לב, פניו הקדושים שהיו כלהב אש ורוויי בכיות, ה'לשנה טובה תכתבו ותחתמו' שנאמרה באהבת ישראל, ופניו הקדושים והמהורהרים במשך היממה הראשונה של ראש השנה".

אדמו"ר הריי"צ התפלל מידי שנה בליל ראש השנה, מהתחלת הלילה ועד השעה אחת עשרה וחצי. בשנת תרצ"ט ציווה לחסידים שהמתינו במקום לשמוע את תפילתו, שלא יסתפקו בשמיעת תפילתו לבד, אלא יאמרו תהלים בקול רם דוקא.

כן היו מנגנים בתפילה זו את ניגון הדביקות של אדמו"ר הזקן לראש השנה.

הרבי הזכיר את הפלאת עבודתם של רבותינו נשיאינו בתפילה זו, ואמר, "שמעין זה ושמץ מנהו צריך להיות גם אצל כל אחד ואחד מהחסידים".

לדוד מזמור

לפני קדיש "תתקבל", נוהגים לומר את המזמור "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" .

אדמו"ר הרש"ב אמר, שיש לומר את המזמור בכוונה עצומה, ובכך ישנו הכלי להמשכת גשמיות לכל השנה כולה.

ברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם"

כרטיס ברכת לשנה טובה, המסמל את מנהג אמירת לשנה טובה בר"ה

נוהגים בלילה הראשון של ראש השנה לומר לחבירו: לשנה טובה תכתב ותחתם.

מנהג זה נזכר אצל רבותינו נשיאנו: אדמו"ר הצמח צדק היה אומר בבית הכנסת לכל אחד מהקרובים 'לשנה טובה' כו', והיה ניגש לכל אחד. לעת זקנותו שהיה חלוש, היה יושב במקומו, וכל הקרובים היו באים לאמר לו "לשנה טובה". גם אדמו"ר הרש"ב, כשגמר תפילתו בשעה המאוחרת בלילה, פנה לקהל לברכם בברכת 'לשנה טובה'.

אצל הרבי, בשנת תשי"א, לאחר התפילה איחל לכל אחד ואחד "לשנה טובה תכתב ותחתם". בשנים מאוחרות יותר, היה הרבי מאחל 'לשנה טובה תכתב ותחתם' לכל העומדים בדרכו בצאתו מבית המדרש. בערך משנת תשל"ג, החל הסדר שהרבי פונה אל הקהל בעמדו על הבימה שבמקום מושבו, ומברך את הכל שלוש פעמים בברכת 'גוט יום טוב', ושלוש פעמים בברכת 'לשנה טובה תכתב ותחתם' (ובכל פעם הקהל משיב לברכתו). ושוב מברך 'לשנה טובה תכתב ותחתם' גם בדרך יציאתו מבית המדרש. בלילה השני של ראש השנה מברך את הקהל שלוש פעמים בברכת 'גוט יום טוב'.

תפילת שחרית

בתפילת שחרית, בחזרת הש"ץ, אומרים כמה פיוטים כפי שנקבע במחזורי נוסח חב"ד.

לאחר קריאת התורה, מתחילים בהכנות לתקיעת שופר, ותוקעים את שלושים הקולות הראשונים - "תקיעות דמיושב".

אדמו"ר הריי"צ נהג לומר "יזכור" ביום השני של ראש השנה. הרבי התבטא על כך: "אמנם לא פירסם את המנהג הזה, אבל היות שסיפרו לי, ידע בוודאי שסוף כל סוף אגלה אותו לרבים! ואין כוונתי בפרסום הדברים לקבוע האם מנהג זה שייך לכל אחד ואחד אם לאו, ובראש השנה הבא יחליט כל אחד בעצמו כיצד לנהוג".

תפילת מוסף

בתפילת מוסף של ראש השנה באופן נדיר מתפללים תשע ברכות (ולא שבע, כבכל שבת וחג). תוספת הברכות היא בגלל שלושת הברכות הנאמרים בתפילה זו: מלכויות זכרונות ושופרות. לאחר ברכות אלו תוקעים 10 קולות אחר בכל פעם, בתפילת לחש ובחזרת הש"ץ, סך הכל עוד 60 קולות.

בחזרת הש"ץ אומרים מספר פיוטים. הבולט שבהם הוא ונתנה תוקף הנאמר לפני קדושה.

בחזרת הש"ץ נוהגים לערוך כריעה על הרצפה באמירת "ואנחנו כורעים". אין נוהגין כאותם המדקדקים לשטוח מטפחת וכהאי גוונא על רצפת קרשים. כורעים ב"עלינו" גם כשחל בשבת. נפילת "כורעים" אינה על היד כבנפילת אפים, אלא הראש נוגע בקרקע, הידים קפוצות והבוהן אינה כפופה לתוכן. בעת ההשתחוואות היה אדמו"ר הרש"ב כורע ומשתרע מלא קומתו על הרצפה (העשויה מקרשים), ראשו הקדוש היה נוגע ברצפה, עד שלפעמים היה ניכר אבק על המצח. אמרו, כי בעת ההשתחוואה היה נשען על ארבעה בהונות הידים והרגלים.

תפילת מנחה

אחרי תפילת מנחה של היום הראשון נהוג לערוך תשליך.

אחרי תפילת מנחה של היום השני, נהוג אצל הרבי לקיים התוועדות מיוחדת, בה מנגנים את ניגוני רבותינו נשיאנו.

הפיוטים בתפילות ראש השנה בנוסח חב"ד

בסידור אדמו"ר הזקן, לא הודפסו שום פיוטים בתפילות ראש השנה. הרב אברהם דוד לאוואוט סבר שגם לדעת אדמו"ר הזקן יש לומר פיוטים, אלא שלא הכניסם בסידורו, מפני שלא מצא מה לחדש בהם, וכל הרוצה יאמר אותם כמנהגו. לעומת זאת סבר אדמו"ר הרש"ב שכל הפיוטים שלא הכניס אדמו"ר הזקן בסידורו, הרי זה משום שלדעתו אין לאמרם.

הרב חיים אליעזר ביחובסקי והרב חיים מאיר היילמן הדפיסו בשנת תרע"ג מחזור תפילה כפי מנהג חסידי חב"ד, והכניסו בו פיוטים מסויימים. בהקדמתם כתבו: "ידוע שאצל אנ"ש המתפללים נוסח רבינו - הנקרא בשם נוסח חב"ד ממעטים באמירת הפיוטים הארוכים, ומעט מהרבה אומרים. ומקיימים המאמר "טוב מעט בכוונה". ובוודאי מה שאומרים מקובל הוא אצל אבותינו שכן היו אומרים אצל רבינו הגדול".

כאשר הדפיס הרבי את סידור תורה אור בשנת תש"א, קבע את הפיוטים בתפילות ראש השנה בהתבססו על מחזור זה, אך ערך בו שינויים מסויימים לפי הוראות אדמו"ר הריי"צ.