הבדלים בין גרסאות בדף "תנאים"
| שורה 9: | שורה 9: | ||
== רבי אליעזר == | == רבי אליעזר == | ||
'''רבי אליעזר בן הורקנוס''' - ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] מוזכר בשם הסתמי '''רבי אליעזר''', או '''רבי אליעזר הגדול''' - מגדולי ה[[תנאים]] בדור השני, בתקופת חורבן [[בית שני]] ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של [[רבן יוחנן בן זכאי]], וכונה על ידו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כנראה בגלל הזיכרון הלימודי החזק שלו <ref>[[מסכת אבות]], [[אבות דרבי נתן]]</ref>. עמיתו של [[רבן גמליאל דיבנה]] (ואף בעלה של אחותו של רבן גמליאל, אימא שלום) ובר הפלוגתא של רבי [[יהושע בן חנניה]]<ref>[[מסכת אבות]], [[אבות דרבי נתן]]</ref>. | '''רבי אליעזר בן הורקנוס''' - ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] מוזכר בשם הסתמי '''רבי אליעזר''', או '''רבי אליעזר הגדול''' - מגדולי ה[[תנאים]] בדור השני, בתקופת חורבן [[בית שני]] ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של [[רבן יוחנן בן זכאי]], וכונה על ידו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כנראה בגלל הזיכרון הלימודי החזק שלו <ref>[[מסכת אבות]], [[אבות דרבי נתן]]</ref>. עמיתו של [[רבן גמליאל דיבנה]] (ואף בעלה של אחותו של רבן גמליאל, אימא שלום) ובר הפלוגתא של רבי [[יהושע בן חנניה]]<ref>[[מסכת אבות]], [[אבות דרבי נתן]]</ref>. | ||
| + | |||
| + | על פי [[הרבי]], רבי אליעזר היה גדול ה[[תנאים]]. | ||
{{ערך מורחב|רבי אליעזר}} | {{ערך מורחב|רבי אליעזר}} | ||
גרסה מ־15:17, 11 באוגוסט 2013
התַּנָאִים היו חכמי התורה, ששנו את המשנה. המילה "תנא" משמעותה בארמית "שונה", הם שנו את המשנה, הם היו בזמן המקדש הראשון והשני.
תוכן עניינים
רבי אליעזר
רבי אליעזר בן הורקנוס - במשנה ובתלמוד מוזכר בשם הסתמי רבי אליעזר, או רבי אליעזר הגדול - מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, וכונה על ידו "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כנראה בגלל הזיכרון הלימודי החזק שלו [2]. עמיתו של רבן גמליאל דיבנה (ואף בעלה של אחותו של רבן גמליאל, אימא שלום) ובר הפלוגתא של רבי יהושע בן חנניה[3].
על פי הרבי, רבי אליעזר היה גדול התנאים.
| ערך מורחב – רבי אליעזר |
רבי אליעזר בן יעקב
רבי אליעזר בן יעקב הינו תנא המצוטט לעיתים רחוקות, אך ההלכה היא כמותו בכל מקום.
ישנן סתירות בנוגע לזמן היותו של תנא זה.
|
| ערך מורחב – רבי אליעזר בן יעקב |
רבי טרפון
התנא האלוקי רבי טרפון הכהן, היה רבם של התנאים רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בן יוסף. נקרא בפי חז"ל בשם "אביהם של כל ישראל" [4].
נמנה בדור השני לתנאים, הוא נולד בסוף ימי בית שני, ורוב ימיו היו בתקופה שאחרי חורבנה.
הוא היה מראשי החכמים בדורו, יחד עם חביריו התנאים רבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע בן חנניא.
|
| ערך מורחב – טרפון הכהן |
.
רבי עקיבא
רבי עקיבא היה תלמידם של רבי אליעזר ורבי יהושע. ידוע בכך שהתחיל ללמוד בגיל ארבעים, בעצתו של רעייתו רחל בתו של העשיר הגומל חסדים כלבא שבוע, שנקרא כך על שם שכל מי שנכנס לביתו ככלב היה יוצא כשהוא שבע.
תלמידו המובהק היה רבי שמעון בר יוחאי.
|
| ערך מורחב – רבי עקיבא |
בן עזאי
שמעון בן עזאי, המכונה במקורות "בן עזאי", היה מן התנאים בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה.
רבו היה כנראה ר' יהושע בן חנניה, נחשב כתלמיד חבר לרבי עקיבא[5]. בן עזאי הצטיין בשקידתו בלימוד התורה, ומסופר עליו כי לא נשא אישה בשל דבקותו בלימוד התורה. מכונה במשנה בכינוי בן עזאי, ללא התואר "רבי", היות שנפטר צעיר קודם שזכה לסמיכה.
|
| ערך מורחב – בן עזאי |
רבי יהודה
רבי יהודה בר אילעאי (או בר אלעי) היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים. רבי יהודה מוזכר במשנה יותר מכל תנא אחר.[6] כאשר מוזכר במשנה או בברייתא סתם "רבי יהודה" - הכוונה היא לרבי יהודה בר אלעאי.
בתלמוד אומר רבי יוחנן כי "סתם ספרא - רבי יהודה"; משמע - כאשר בספרא נכתבה אמירה ללא ציון שם האומר - אמירה זו שייכת לרבי יהודה. אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי רבי יהודה, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של רבי יהודה.[7]
|
| ערך מורחב – רבי יהודה |
רבי יוסי
רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא[8] - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור 'סדר עולם', שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים[9].
|
| ערך מורחב – רבי יוסי |
רבי מאיר
רבי מאיר - מגדולי התנאים בדור הרביעי, ממנהיגי התקופה שאחרי מרד בר כוכבא. על פי מקור אגדי במסכת גיטין היה צאצא של נירון קיסר שהתגייר. בהתאם לכך, מקור אחר טוען כי שמו המקורי היה נהוראי, (או מישא - לגרסה אחרת), תרגום ארמי ל'מאיר', ונקרא מאיר היות ש'האיר עיני חכמים בהלכה'. אשתו ברוריה, בתו של רבי חנינא בן תרדיון, נחשבת לאישה חכמה ובקיאה בתורה. המשל מגיע מעומק החכמה, ולכן רק חכמים המופלגים בחכמתם בצורה מיוחדת יכולים להאחז בחכמה זו ולמשול משלים. וכשלמה המלך, עליו נאמר שהיה חכם מכל האדם.
כאשר נסתלק התנא רבי מאיר, אמרו כי בטלו מושלי משלים, וזאת מפני שרבי מאיר לפי חכמתו העצומה היה ראוי לכך, אך כאשר נפטר לא היה בדורו עוד מי שראוי לכך[10].
|
| ערך מורחב – רבי מאיר |
רבי יהודה הנשיא ורבי חייא
רבי יהודה הנשיא היה מהתנאים האחרונים, שהיה נצר למשפחת הנשיאים מצאצאיו של בנות דוד המלך, ונחשב לפי דברי הגמרא[11] כמלך המשיח שבדורו. הוא סידר את כל המשניות המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה.
|
| ערך מורחב – רבי יהודה הנשיא |
תלמידו רבי חייא, סידר את הברייתות. לפעמים הוא נחשב גם כן לתנא, היכול לחלוק על תנאים אחרים.[12] לפי שיטת רש"י[13] הוא מוגדר כתנא ואמורא.
|
| ערך מורחב – רבי חייא |
רבי שמעון בן מנסיא
רבי שמעון בן מנסיא תנא בדור החמישי, בן דורו של רבי יהודה הנשיא וחברו של רבי יוסי בן המשולם.
נוהג היה לחלק את היום לשלושה: שליש לתורה, שליש לתפילה, שליש למלאכה. יחד עם רבי יוסי בן המשולם עמד רבי שמעון בן מנסיא בראש חבורה שנקראה "עדה קדושה. " במסכת ביצה מופיע שקלא וטריא בינו לבין רבי יהודה הנשיא: מה דינו של בכור תם של בהמה טהורה, שנפל לבור וחוששים שימות שם? שהרי בכור אין שוחטים לאחר חורבן הבית, אלא כאשר נפל בו מום. אמר רבי שמעון בן מנסיא אודות הנחש: חבל על משרת גדול שאבד מן העולם - הוא הנחש, שאלמלא נתקלל הנחש, היו מזדמנים לביתו של כל אחד ואחד מישראל שני נחשים טובים. את הנחש האחד היה משגר לצפון , ואת האחר לדרום, כדי להביא לו מיני אבנים טובות ומרגליות וכל כלים טובים[14]
|
| ערך מורחב – רבי שמעון בן מנסיא |
רב
אחיינו של רבי חייא, היה רב, שהיה גם תלמידו של רבי יהודה הנשיא. למרות שרב נחשב לאמורא, ולרוב אינו חולק על התנאים, ישנם מקרים בודדים בהם הגמרא אומרת כי כוחו גדול כשל תנא ויכול הוא לחלוק עליהם.[15]המהר"ל[16] מסביר כי למרות שלתנא נחשב רק מי ששמו מוזכר במשנה, הכוונה היא שכוחו וחשיבותו היא כשל תנא. לפי שיטת הערוך[17] רב אכן היה תנא, בדורם של תנאים רבים אחרים: לוי, בר קפרא, רבי שמעון בר רבי ורבי גמליאל בן רבי, וגם היה בכלל אמורא, שהרי היה חבירו של שמואל ובני דורו, ולכן נחשב הוא משניהם.
|
| ערך מורחב – רב (אמורא) |
משרות הלכה שונות
בתקופת התנאים היתה מקובלת חלוקה של שלושה דרגות של כבוד התורה בין החכמים לפי משרתם בהוראת התורה. נשיא, אב בית דין, וחכם. כאשר הנשיא נכנס, כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו. כשאב ב"ד נכנס עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו. כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו.
בזמן רבן שמעון בן גמליאל למשל, היתה החלוקה כך: רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד.[18]
הרבי מסביר כי נשיא הינו ראש החכמים כדוגמת משה רבינו[19] ואב"ד היה מנהיג של ישראל, ואין זו סתירה כלל לכלל הידוע ש"דבר אחד לדור", מכיון שתורה ושררה הינם שני מיני סוגי שררה נפרדים ואינם סותרים כלל זה לזה[20].
התנאים במשנת החסידות
רוב[21] שורש נשמתם של התנאים הוא בעולם הבריאה[22], כי שורשה של המשנה עצמה, הוא ביצירה[23] והתנא שהוא "בעל המשנה" הוא מדרגה גבוהה יותר, בבריאה.
בדרך כלל המיקל שבתנאים שרשו מעולם העליון, ששם אין הפסד והיזק מיניקת החיצונים כל כך כמו למטה שמצטרכים לגדור ביותר, מסיבה זו אנו מוצאים שדווקא חשובי התנאים מקילים ביותר.
אך למרות שורש נשמתם הגבוה, אין הלכה כמותם, שהרי לפי פסק התורה - אחרי רבים להטות[24] ורוב הדור הינו מהעולם הנמוך יותר, ושם הלכה דבירורים באופן אחר.
מסיבה זו, על פי רוב הנשמות הגבוהות והנעלים ביותר של התנאים אין הלכה כמותם, כמו רבי מאיר ורבי אליעזר ורשב"י,[25]
מחלוקת תנאים
פעמים רבות מוצאים אנו מחלוקת בין תנאים ואמוראים, במשנה או בגמרא. בכל מחלוקת, מוכרעת ההלכה על ידי התנאים או האמוראים שאחריהם.
למרות זאת, אין הדיעה השניה מתבטלת על ידי ההכרעה, מכיון שההכרעה היא רק בעולם המעשה, אך בעולם המידות נשארת עדיין הדיעה. כדוגמא, גם כשתפארת מכריעה בין חסד לגבורה, אין זה אומר שהמידות התבטלו בעצם, אלא שזו היא הכרעה מעשית וזמנית.
ואכן, לעתיד לבוא, תהיה ההלכה כבית שמאי, על אף שבעולם הזה הוכרעה ההלכה לרוב כבית הלל. [26]
|
| ערך מורחב – בית שמאי ובית הלל |
עשרת הרוגי מלכות
עשרת מהתנאים, נהרגו על קידוש השם, על ידי המלכות, ומקובל כי הסיבה לכך היא מכיון שהם היו שקולים בדורם כנגד עשרת השבטים שמכרו את יוסף הצדיק, ולכן הם נהרגו.
מתנאים אלו היה רבי ישמעאל כהן גדול, רבי עקיבא בן יוסף, רבן שמעון בן גמליאל, רבי חנינא בן תרדיון, רבי ישבב הסופר, רבי חוצפית המתורגמן וי"א גם רבי חנינא סגן הכהנים.
|
| ערך מורחב – עשרת הרוגי מלכות |
הערות שוליים
- ↑ לא ברור שמו של הבן השני: יש המציעים שהוא יהודה בר סיסאיי המוזכר בירושלמי, או יעקב בר סיסאיי המוזכר אף הוא בירושלמי. היום רגילים העם לכנותו בשם "רבי יוסי", וזו טעות וודאית, כי לא מצינו במקורות שום בן לר' סיסאיי בשם ר' יוסי, אולם, יתכן שהכוונה ללא-אחר מאשר התנא-אמורא המפורסם, רבי יהושע בן לוי, שהי' בנו של רבי לוי בר סיסאיי, ובמשך השנים החליפו בין השם "יהושע" ל"יוסי", דבר שהיה שכיח בפרט אצל הערבים שנהגו לשמר קברים מעין אלו. אך, כמובן א"א לקבוע דבר זה כוודאי.
- ↑ מסכת אבות, אבות דרבי נתן
- ↑ מסכת אבות, אבות דרבי נתן
- ↑ גמ' מס' מגילה.
- ↑ בבא בתרא דף קנ"ח עמוד ב']],
- ↑ למעט, אולי, רבי מאיר, אודותיו נאמר "סתם משנה - רבי מאיר".
- ↑ איגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
- ↑ התנא שמופיע למעלה משלוש מאות פעמים במשנה, וכן בתוספתא, בשם הסתמי "רבי יוסי", הוא רבי יוסי בן חלפתא. רש"י לזבחים נח ע"ב, ד"ה "ורב שרביא אמר".
- ↑ בבלי, יבמות פב ע"ב.
- ↑ אדמו"ר האמצעי, דרך מצוותיך, שורש מצוות התפילה.
- ↑ סנהדרין צח, ב.
- ↑ בבא מציעא ה, א.
- ↑ נדה כו א.
- ↑ מקומות הקדושים וקברי צדיקים בא"י.
- ↑ כתובות ח, א.
- ↑ הליכות עולם.
- ↑ ערך רב.
- ↑ הוריות יג, ב.
- ↑ רמב"ם בהלכות סנהדרין.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ג, עמ' 208 (193).
- ↑ מאה שערים ע' 78. מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ע' תקלא ואילך.
- ↑ ראה הנסמן במגדל עוז ע' שסז-שסח.
- ↑ תקוני זוהר בהקדמה (יד, א). ע"ח שער ק"נ פ"ה. שער המצוות וטעמי המצוות פ' ואתחנן. פרי עץ חיים שער הנהגת הלימוד.
- ↑ משפטים כג, ב.
- ↑ חוץ ממוקצה דהלכה כמותו.
- ↑ שיחות קודש תשל"ד ח"ב עמ' 13, (168).
| תקופות ביהדות | |
|---|---|
|
|
