תחום המושב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Edit-delete-2.svg.png דף זה מועמד למחיקה. הסיבה: הערך עוסק בהסבר המושג "תחום המושב" ללא קשר לחסידות חב"ד
תבנית זו נועדה לבקש מחיקה של דפים המתאימים למחיקה לפי מדיניות המחיקה.


תחום המושב (ברוסית: Черта оседлости) הינו השם בו נקראו השטחים המרוכזים שיוחדו עבור יהודי רוסיה. שטחים אלה הוגדרו על ידי שלטונות האימפריה הרוסית (ששלטה אז גם על חלק מפולין), והיו תקפים בשנים 1791 - 1917 תקנ"א - תרע"ז.

שטחי "תחום המושב" נגזרו כתוצאה מחלוקת פולין בשלהי המאה ה-18 בעקבות חלוקה זו סיפחה רוסיה מספר שטחים שהיו שייכים לממלכת פולין לפני החלוקה, וחלקים אלו היו מיושבים ביהודים רבים.

כמו כן, אל "תחום המושב" התווספו גם חלקים מחוף הים השחור (מתורכיה) ואוקראינה הדרומית, והוא השתרע בסה"כ על כמיליון קמ"ר. מרבית שטחי תחום המושב נמצאים היום בתחומי המדינות אוקראינה, בלארוסיה, ליטא, לטביה ופולין. גבולות תחום המושב השתנו חדשות לבקרים, כמו גם היתר או איסור מגורים בערים גדולות או כפרים בתוך "תחום המושב", שינויים שגררו עקירות וגרושים כואבים של יהודים.

קרוב לחמישה מליון יהודים גרו באזורים שהוגדרו כ"תחום המושב", ונאסר עליהם להתגורר באזורי "רוסיה הקדושה". היהודים שאיכלסו את תחום המושב, כ־10% מכלל האוכלוסייה של האזור, חיו ברובם בכפרים ובעיירות ("שטעטלך") בתנאים קשים ובצפיפות מרובה, והתפרנסו בעיקר ממסחר ורוכלות.

חוקי תחום המושב בוטלו לאחר מהפכת פברואר (1917) וקריסת שלטון הצאר, ויהודים בשטחי רוסיה הורשו להתגורר בערים ברחבי המדינה. לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918) חזרה פולין להיות מדינה עצמאית, חלקים מיהדות תחום המושב חזרו להיות נתינים פולנים וליטאים.