קרוב לחמישה מליון יהודים גרו באזורים שהוגדרו כ"תחום המושב", ונאסר עליהם להתגורר באזורי "רוסיה הקדושה". היהודים שאיכלסו את תחום המושב, כ־10% מכלל האוכלוסייה של האזור, חיו ברובם בכפרים ובעיירות ("שטעטלך") בתנאים קשים ובצפיפות מרובה, והתפרנסו בעיקר ממסחר ורוכלות.
החסידים ברובם גרו בכפרים והעירות שבתחום המושב, והעיירה [[ליובאוויטש]] היתה גם היא בתחום המושב. חסידים ספורים שהיו ברובם סוחרים אמידים בעלי קשרי מסחר עם ראשי השלוןהשלטון, השיגו אישורים להתגורר בערים הגדולות כגון פטרבורג ומוסקבה.
[[רבותינו נשיאנו]] בהיותם רועי ישראל האמיתיים דאגו דאגה רבה לאותם יהודים מגורשים החל מאדמו"ר הזקן שיצא למסע למען היהודים המגורשים בסביבות שנת [[תק"ע]], וכאשר בא ר' [[ברוך ממז'יבוז']] בטענה לאדמו"ר הזקן מדוע הוא בא לסביבתו, על כך ענה הרבי שהוא לא יכל לסבול את הצער והיסורים של אנשי הכפרים המגורשים ומושלכים בחוצות נפוחי כפן, ולכן יצא לעזרתם.