הבדלים בין גרסאות בדף "תומכי תמימים וונצואלה (קארקאס)"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תגית: עריכה ממכשיר נייד
מ (החלפת טקסט – "אייר " ב־"אייר ")
(2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 4: שורה 4:
 
   
 
   
 
מידי שנתיים היו מגיעים קבוצת שלוחים חדשה מישיבת אהלי תורה ללמוד בישיבה וללמד את בני המקום.  
 
מידי שנתיים היו מגיעים קבוצת שלוחים חדשה מישיבת אהלי תורה ללמוד בישיבה וללמד את בני המקום.  
הרבי נהג ללוות את קבוצות השלוחים לפני יציאתם למקומות השליחות, במעמד זה של 'צאתכם לשלום' נשא דברי הדרכה הוראה וחיזוק והעניק לשלוחים בדרך כלל את ה'מכתב הכללי' התקופתי. לדוגמה, בערב ר"ח אייר [[תש"מ]] אמר הרבי שיחה לתלמידים השלוחים לונצואלה.{{הערת שוליים|נדפסה בלקוטי שיחות חלק כב עמ' 222.}}
+
הרבי נהג ללוות את קבוצות השלוחים לפני יציאתם למקומות השליחות, במעמד זה של 'צאתכם לשלום' נשא דברי הדרכה הוראה וחיזוק והעניק לשלוחים בדרך כלל את ה'מכתב הכללי' התקופתי. לדוגמה, בערב ר"ח [[אייר]] [[תש"מ]] אמר הרבי שיחה לתלמידים השלוחים לונצואלה.{{הערת שוליים|נדפסה בלקוטי שיחות חלק כב עמ' 222.}}
  
מסיבות ביטחוניות נסגרה הישיבה באופן זמני ונפתחה מחדש בשנת תשס"ח עם בוא כעשרה תלמידים שלוחים מישיבת [[אהלי תורה]].  
+
מסיבות ביטחוניות נסגרה הישיבה באופן זמני ונפתחה מחדש בשנת [[תשס"ח]] עם בוא כעשרה תלמידים שלוחים מישיבת [[אהלי תורה]].  
  
 
{{תבנית:תומכי תמימים}}
 
{{תבנית:תומכי תמימים}}

גרסה מ־21:23, 24 באוגוסט 2016

ישיבת "תומכי תמימים" בקראקס, ונצואלה נוסדה בשנת תשל"ז על ידי השליח הרב משה פרמן עם קבוצה של תלמידים שלוחים מ-770. בתקופה הראשונה שימש בה כראש ישיבה הרב זושא ווינר.

לאחר מכן הגיע הרב לייבל שוחאט לשמש כראש ישיבה.

מידי שנתיים היו מגיעים קבוצת שלוחים חדשה מישיבת אהלי תורה ללמוד בישיבה וללמד את בני המקום. הרבי נהג ללוות את קבוצות השלוחים לפני יציאתם למקומות השליחות, במעמד זה של 'צאתכם לשלום' נשא דברי הדרכה הוראה וחיזוק והעניק לשלוחים בדרך כלל את ה'מכתב הכללי' התקופתי. לדוגמה, בערב ר"ח אייר תש"מ אמר הרבי שיחה לתלמידים השלוחים לונצואלה.[1]

מסיבות ביטחוניות נסגרה הישיבה באופן זמני ונפתחה מחדש בשנת תשס"ח עם בוא כעשרה תלמידים שלוחים מישיבת אהלי תורה.


הערות שוליים

  1. נדפסה בלקוטי שיחות חלק כב עמ' 222.