תהלים כ"ו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה'

א: לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד:
ב: בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי:
ג: כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ:
ד: לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא:
ה: שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב:
ו: אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה':
ז: לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ:
ח: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ:
ט: אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי:
י: אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד:
יא: וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי:
יב: רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'.

"לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה'" הוא המשפט הפותח בפרק כ"ו שבתהלים, מזמור שחיבר דוד המלך[1] המסודר באקרוסטיכון לפי סדר האל"ף בי"ת, והתוכן שלו קשור עם חזרה בתשובה.


על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הכ"ו ביום ההולדת ה-25, ועד ליום ההולדת ה-26.

תוכן המזמור[עריכה]

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "היאך דוד המלך מתחזק בתפילות ובחסידות נגד הקדוש ברוך הוא שהיה מקנא למי שהיה במעלה וביראה יותר ממנו ואמר מי ייתן והייתי כמוהו בחסידות ובמעלות".

במזמור זה, בקשת דוד היא שהקב"ה ישפוט את מעשיו לא רק ביחס לעצמו, אלא גם לעומת עשרי הרשעים, כי לפי מעשיהם - הוא בוודאי נחשב לצדיק כיון שהולך בתום לב, ועל כך אומר 'בחנני' ו'נסני'.


בדברי חז"ל[עריכה]

הגמרא[2] לומדת מהמזמור שאסור לאדם להביא את עצמו לידי ניסיון, כיון שדוד ביקש 'בחנני ה' ונסני', ולפועל הקב"ה העמיד אותו בנסיון עם בת שבע ודוד לא עמד בנסיון (ובשל כך בתפילת שמונה עשרה הקב"ה נקרא אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב' ולא 'אלוקי דוד').

פסוק ו' של המזמור משמש בתלמוד הבבלי מקור לחשיבות נטילת ידיים כהכנה לתפילה.[3]

בתפילה[עריכה]

'סדר נטילת ידיים העולם במקום מקווה' מהאריז"ל, עוסק בפסוק זה ובמשמעות הפנימית שלו[4], מובא שמידת הגבורה היא בגימטריא רי"ו (216), כמנין נקיו"ן ("ארחץ בנקיון"), ומה ש'מנקה' ו'רוחץ' אותה הוא מידת הרחמים בגימטריא 299 כמנין ארחץ.

(למנהג ספרד, פותחים את סדר הושענות בחג הסוכות בפסוק מתוך פרק זה, שנאמר בו ואסובבה את מזבחך ה', כפי המנהג המקורי של ההושענות שהיו מסובבים את המזבח בבית המקדש עם בדי הערבה).

הבן איש חי מוצא רמז בפרק זה לקערת ליל הסדר: "ואסובבה את מזבחך'", ראשי תיבות מצה ומרור, זרוע, ביצה, חזרת וחרוסת, וכרפס.

בתורת החסידות[עריכה]

  • ארחץ בנקיון כפי - המידות הבהמיות נאחזים במידות דקדושת הנפש האלוקית, והמידות המגונות הללו נקראות 'צואה' של מדות דקדושה, הצריכות רחיצה ונקיון תמידי, ועיקר ה'רחיצה' היא בימי ספירת העומר, עליהם נאמר 'הלוך ונסוע הנגבה' לשון ניגוב, שמסירים את לחלוחית החיות של מידות אלו[5].
  • רגלי עמדה במישור - אם הרגילות שלי היא במישור, כראוי, אזי על ידי זה אברך את ה' גם בגלוי. כי הרגילות בזה תפעל בי שאכן כך יהיה[6].
  • רגלי עמדה במישור - אף שהנשמות נקראים מהלכים, נקראים כאן שני הרגליים כאילו הם רגל אחת, דוגמת המלאכים, היות ומדובר כאן על ביטול הרצון, שמעמיד את עצמו מהרצונות הזרים המבלבלים אותו מעבודת השם[7].


קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מתוך כל 150 פרקי התהילים, רק 14 פרקים בלבד (כמנין הגימטריא של 'דוד') פותחים בכותרת 'לדוד', וזהו השלישי מביניהם. שאר הפרקים: כ"ד, כ"ה, כ"ז, כ"ח, ל"ב, ל"ד, ל"ה, ל"ז, ק"א, ק"ג, ק"י, קל"ח, קמ"ד.
  2. סנהדרין קז, א.
  3. תבנית:בבלי.
  4. נדפס בין השאר בסידור שי למורא חלק ראשון עמוד א'קיג.
  5. תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי תמט, א.
  6. לקוטי הגהות ע' קי. הובא בפניני התניא פרק מ"ד.
  7. לקוטי תורה תורת שמואל תרל"ה ב, עמוד שסד.
מזמורי ספר תהלים
א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י'י"אי"בי"גי"דט"וט"זי"זי"חי"טכ'כ"אכ"בכ"גכ"דכ"הכ"וכ"זכ"חכ"טל'ל"אל"בל"גל"דל"הל"ול"זל"חל"טמ'מ"אמ"במ"גמ"דמ"המ"ומ"זמ"חמ"טנ'נ"אנ"בנ"גנ"דנ"הנ"ונ"זנ"חנ"טס'ס"אס"בס"גס"דס"הס"וס"זס"חס"טע'ע"אע"בע"גע"דע"הע"וע"זע"חע"טפ'פ"אפ"בפ"גפ"דפ"הפ"ופ"זפ"חפ"טצ'צ"אצ"בצ"גצ"דצ"הצ"וצ"זצ"חצ"טק'ק"אק"בק"גק"דק"הק"וק"זק"חק"טק"יקי"אקי"בקי"גקי"דקט"וקט"זקי"זקי"חקי"טק"כקכ"אקכ"בקכ"גקכ"דקכ"הקכ"וקכ"זקכ"חקכ"טק"לקל"אקל"בקל"גקל"דקל"הקל"וקל"זקל"חקל"טק"מקמ"אקמ"בקמ"גקמ"דקמ"הקמ"וקמ"זקמ"חקמ"טק"נ