פתיחת התפריט הראשי

חב"דפדיה β

תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - כ"ט

כט אשת חיל עטרת בעלה כו'. איתא בגמרא פ"ד דמגילה ודאשתמש בתגא חלף כו' זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה כו' תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו כו'. וצריך להבין למה נקראו ההלכות בשם תגא וכתרה של תורה וגם למה השונה הלכות דוקא מובטח לו כו' ולא שאר דברי תורה. וכן להבין מאמר רז"ל בפרק י"א דמנחות אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית כו' יצא ידי חובתו ולמה אינו יוצא ידי חובה בשאר דברי תורה:

אך מודעת זאת מה שאמר האריז"ל שכל אדם מישראל צריך לבא בגלגולים רבים עד שיקיים כל תרי"ג מצות התורה במחשבה דיבור ומעשה להשלים לבושי נפשו ולתקנם שלא יהא לבושא דחסרא כו' לבד מצות התלויות במלך שהוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם כו', והטעם הוא כדי להלביש כל תרי"ג בחינות וכוחות שבנפשו אחת מהנה לא נעדרה כו'. וביאור ענין הכרח וצורך לבושים אלו, מבואר בזהר ומובן לכל משכיל כי להיות שנפש רוח ונשמה שבאדם הן בחינת נבראים ואי אפשר לשום נברא להשיג שום השגה בבורא ויוצר הכל אין סוף ברוך הוא, וגם אחרי אשר האיר ה' מאורו יתברך והאציל בבחינת השתלשלות מדרגות רבות מדרגה אחר מדרגה בבחינת צמצומים עצומים ולבושים רבים ועצומים הידועים ליודעי חן ונקראים באד"ר בשם שערות וכדכתיב בדניאל ושער רישיה כעמר נקא כו', אף על פי כן לא יכלה הנפש או הרוח ונשמה למסבל האור כי טוב ומתוק האור וכו', כמו שכתוב לחזות בנועם ה' לשון נעימות ועריבות ומתיקות ותענוג עצום לאין קץ, כמו שכתוב אז תתענג על ה' והשביע בצחצחות כו' לשון צחה צמא כמו שכתוב בזהר, ואין בכחה לקבל הנעימות ועריבות הצחצחות שלא תצא מנרתקה ותתבטל ממציאותה כנר באבוקה, אם לא שמבחינת אור זה עצמו תשתלשל ותמשך ממנו איזו הארה מועטת בדרך השתלשלות מדריגה אחר מדרגה בצמצומים רבים, עד שיברא ממנה לבוש אחד נברא מעין מהות אור זה להלביש הנפש רוח ונשמה, ודרך לבוש זה שהוא מעין אור זה תוכל ליהנות מזיו אור זה ולהשיגו ולא תתבטל ממציאותה וכמשל הרואה בשמש דרך עששית זכה ומאירה וכו' וכמ"ש ויבא משה בתוך הענן ויעל כו' שנתלבש בענן ועלה וראה דרך הענן וכו' כמ"ש בזח"ב דף ר"י ורכ"ט. והנה אור זה הגנוז לצדיקים לעתיד לבא הנקרא בשם נועם ה' וצחצחות להתענג על ה' וד' מאות עלמין דכסופין דמתענגי בהון צדיקייא כו' כמ"ש ארבע מאות שקל כסף כו', הנה יש בו מעלות ומדרגות רבות מאד גבוה מעל גבוה, אך הארה מועטת היורדת מדרגה אחר מדרגה לברוא לבוש זה היא מבחינת מדרגה האחרונה שבאור זה ונקראת בשם מדרגה החיצונה ואחוריים דרך משל כמו שכתוב בזהר דף ר"ח ע"ב (עיין בס' מק"מ) ור"י ע"ב ומה דאשתאר כו', והנה כמו שבנשמת האדם יש בה כח התענוג שמתענגת ממה שיש לה ענג ממנו כמו מהשכלת שכל חדש וכהאי גוונא ובחינת חיצוניות ואחוריים של כח ובחינת התענוג שבה היא בחינת כח הרצון שבה שהוא רוצה מה שהוא רוצה, דהיינו דבר שאינו צער שהצער היפך תענוג. וככה על דרך משל באור אין סןף ברוך הוא גם כן כביכול הרצון העליון ברוך הוא היא בחינת חיצוניות ואחוריים לבחינת ענג העליון ונועם ה' וצחצחות ועלמין דכסופין הנ"ל, הגם שהם מיוחדים בתכלית היחוד שהוא יתברך ורצונו אחד ולא כרצון האדם ח"ו לא מיניה ולא מקצתיה ואין דמיון ביניהם כלל, אף על פי כן דברה תורה כלשון בני אדם לשכך האזן מה שיכולה לשמוע במשל ומליצה מנשמת האדם הכלולה מכח התענוג והרצון והחכמה והבינה וכו', וכנראה בחוש שכשאדם משכיל איזה שכל חדש נפלא אזי באותה רגע עכ"פ נולד לו תענוג נפלא בשכלו מכלל שהתענוג הוא למעלה מעלה מבחינת השכל והחכמה רק שמלובש בבחינת שכל וחכמה, וכשהאדם מרגיש השכל וחכמה דהיינו שמשיגה ומבינה היטב אזי מרגיש גם כן בחינת התענוג המלובש בחכמה ולכן נקראת בחינת בינה בשם עולם הבא בזוהר הקדוש שהיא בחינת התגלות החכמה עם התענוג המלובש בה שמשיגים הצדיקים בגן עדן ומשכילים בפנימיות התורה דאורייתא מחכמה נפקא ואורייתא וקב"ה כולא חד:

והנה רצון העליון ברוך הוא מכונה ונקרא בפי חכמי האמת בשם כתר עליון ובו תר"ך עמודי אור וכו'. פירוש דרך משל כמו שיש עמודים בבית חומה גדול נצבים בארץ וראשם מחובר בתקרה. ככה ממש על דרך משל כתר עליון ברוך הוא הוא למעלה מבחינת מדרגת החכמה והוא מלשון כותרת שהוא מכתיר ומקיף על המוחין שבראש שהם בחינת חב"ד ורצון זה נתלבש בתרי"ג מצוות התורה וז' מצות דרבנן שרובם ככולם הן מצות מעשיות וגם התלויות בדבור הא קיימא לן דעקימת שפתיו הוי מעשה וגם התלויות במחשבה או בלב הרי המצוה ניתנה לאדם הגשמי שבעולם הזה דוקא שהוא בעל בחירה להטות לבבו לטוב וכו'. מה שאין כן הנשמה בלא גוף אין צריך לצותה על זה. ונמצא שהמצות הן על דרך משל כמו העמודים נצבים מרום המעלות הוא רצון העליון ברוך הוא עד הארץ הלזו החומרית והן על דרך משל כמו העמודים חלולין שמקיפין ומלבישין נשמת האדם או רוחו או נפשו כשמקיים המצות ודרך עמודים אלו עולין הנר"ן שלו עד רום המעלות לצרור בצרור החיים את ה'. פירוש להיות צרורות ומלובשות באור הכתר הוא רצון העליון ברוך הוא, ועל ידי לבוש זה יוכלו לחזות בנועם ה' וצחצחות שלמעלה ממעלת הכתר והן פנימיותו על דרך משל, (והגם שנתבאר במקום אחר שהמצות הן פנימיות רצון העליון ברוך הוא הנה מודעת זאת ליודעי חן ריבוי בחינות ומדרגות שיש בכל בחינה ומדרגה ממדרגות הקדושה כמה בחינת פנים לפנים וכמה בחינת אחוריים לאחוריים לאין קץ וכו'). והנה ז' מצות דרבנן אינן נחשבות מצות בפני עצמן שהרי כבר נאמר לא תוסף אלא הן יוצאות ונמשכות ממצות התורה וכלולות בהן במספר תרי"ג להלביש תרי"ג בחינות וכוחות שבנר"ן האדם. וזהו שאיתא בזוהר הקדוש פרשת פקודי (דף רכ"ט ע"ב) דאינון עובדין טבין דעביד בר נש משכי מנהורא דזיווא עילאה לבושא כו' וחמי כו' בנועם ה' וכו'. והגם דהתם מיירי בגן עדן התחתון שהלבושים שם הם ממצות מעשיות ממש, אבל בגן עדן העליון הלבושים הם מרעותא וכוונה דלבא באורייתא וצלותא, כמ"ש בזהר שם (דר"י) הרי הכוונה היא כוונת עסקו בתורה לשמה מאהבת ה' ומצות ת"ת היא גם כן מכלל מצות מעשיות דעקימת שפתיו הוי מעשה והרהור לאו כדבור דמי ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור לבדו וכן בתפלה ומה גם כי מעלת הכוונה על הדבור ומעשה אינה מצד עצמה כו' אלא מצד הארת רצון העליון כו' כמ"ש בלקוטי אמרים ח"א פל"ח באריכות עיין שם. והנה מודעת זאת כי הנה רצון העליון ברוך הוא המלובש בתרי"ג מצות שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה כמו מצות תפילין על דרך משל שנאמר בתורה שבכתב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך והוא מאמר סתום ונעלם שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור ומהו טוטפות והיכן הוא בין עיניך ועל ידך עד שפירשה תורה שבעל פה שצריך לקשור בית אחד על היד וד' בתים על הראש ובתוכם ד' פרשיות והבתים יהיו מעור מעובד ומרובעים דוקא ומקושרים ברצועות של עור שחורות דוקא וכל שאר פרטי הלכות עשיית התפילין שנאמרו בעל פה ועל ידך היא הזרוע דוקא ולא כף היד ובין עיניך זה קדקוד ולא המצח. וכן כל מצות שבתורה בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה אינן גלויות וידועות ומפורשות אלא על ידי תורה שבעל פה כמצות לא תעשה שנאמר בשבת לא תעשה מלאכה ולא פירש מה היא מלאכה ובתורה שבעל פה נתפרש שהן ל"ט מלאכות הידועות ולא טלטול אבנים וקורות כבידות וכיוצא בהן הן כל המצות בין מצוות עשה בין מצוות ל"ת הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא על ידי תורה שבעל פה ומשום הכי כתיב על תורה שבעל פה אל תטוש תורת אמך כמו שאיתא בזהר משום שעל דרך משל כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם גדול והאם מוציאתו לידי גילוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ככה ממש כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה באים מההעלם אל הגילוי בתורה שבעל פה ורישיה דקרא שמע בני מוסר אביך קאי אתורה שבכתב דנפקא מחכמה עילאה הנקרא בשם אב. וזהו שכתוב אשת חיל עטרת בעלה כי התורה שבעל פה הנקרא אשת חיל המולידה ומעמדת חיילות הרבה כמו שכתוב ועלמות אין מספר אל תקרי עלמות אלא עולמות אלו הלכות דלית לון חושבנא כמ"ש בתיקונים וכולן הן בחינה גילוי רצון העליון ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב ורצון העליון ברוך הוא הוא למעלה מעלה ממעלת חכמה עילאה וכמו כתר ועטרה שעל המוחין שבראש לכן נקראו ההלכות בשם תגא וכתרה של תורה והשונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא על ידי התלבשות נר"נ שלו ברצון העליון ברוך הוא כנ"ל: