הבדלים בין גרסאות בדף "שניאור זלמן דוכמן"
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
|||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
נולד ב[[י"א אלול]] [[תרנ"א]] ב[[הומיל]] להוריו דובער מנחם מענדל וחיה פייגא רישא דוכמן. | נולד ב[[י"א אלול]] [[תרנ"א]] ב[[הומיל]] להוריו דובער מנחם מענדל וחיה פייגא רישא דוכמן. | ||
| − | בגיל 14 נכנס ללמוד ב[[תלמוד תורה]] שפעל בסמיכות לישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[ליובאוויטש]] ובגיל 16 נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים עד הגיעו לגיל נישואין, אז נישא לרעייתו חיה, בת החסיד ר' [[לימא מינקוביץ']] מ[[נעוול]]. | + | בגיל 14 נכנס ללמוד ב[[תלמוד תורה]] שפעל בסמיכות לישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[ליובאוויטש]] ובגיל 16 נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים עד הגיעו לגיל נישואין, אז נישא לרעייתו חיה, בת החסיד ר' [[לימא מינקוביץ']] מ[[נעוול]]. |
לאחר התיישבותו בברוקלין [[הרב]] דוכמן קיבל הוראות מ[[הרבי]] לנסוע לקהילות מבודדות ב[[ארצות הברית]] בכדי לעורר את התושבים לקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]], שם סיפר ר' זלמן מסיפוריו שפעלו רושם רב על השומעים. | לאחר התיישבותו בברוקלין [[הרב]] דוכמן קיבל הוראות מ[[הרבי]] לנסוע לקהילות מבודדות ב[[ארצות הברית]] בכדי לעורר את התושבים לקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]], שם סיפר ר' זלמן מסיפוריו שפעלו רושם רב על השומעים. | ||
גרסה מ־00:55, 16 ביולי 2016
החסיד רבי שניאור זלמן הלוי דוכמן (תרנ"א-תש"ל), למד בתומכי תמימים בליובאוויטש והיה חסידו של אדמו"ר הריי"צ אשר קירבו וחיבבו מאד, והאריך ימים עד לנשיאותו של הרבי. חיבר את הספר לשמע אוזן.
תוכן עניינים
תולדות חיים
נולד בי"א אלול תרנ"א בהומיל להוריו דובער מנחם מענדל וחיה פייגא רישא דוכמן.
בגיל 14 נכנס ללמוד בתלמוד תורה שפעל בסמיכות לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש ובגיל 16 נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים עד הגיעו לגיל נישואין, אז נישא לרעייתו חיה, בת החסיד ר' לימא מינקוביץ' מנעוול.
לאחר התיישבותו בברוקלין הרב דוכמן קיבל הוראות מהרבי לנסוע לקהילות מבודדות בארצות הברית בכדי לעורר את התושבים לקיום התורה והמצוות, שם סיפר ר' זלמן מסיפוריו שפעלו רושם רב על השומעים.
את סיפוריו כתב בספרו "לשמע אוזן", שנדפס בשנת תשכ"ג ובו סיפורי חסידים ששמע מחסידים בדורות עברו.
אדמו"ר הריי"צ החשיב מאוד את סיפוריו, ובמכתב כותב לו הרבי בשם חותנו אדמו"ר הריי"צ: בבקשה לשלוח לו מהנדפס על ידו כו' לזכות בזה את הרבים.
בסיום המכתב כותב הרבי: כבודו חותם את עצמו, נכד הרמ"י מהאמעל. ולכן מטובו לשלוח מזכרונותיו מה שיודע על דבר זקנו וגם אחי זקנו, כי זה מכבר רצון כ"ק מו"ח הרבי לקבץ הידיעות על דבר זקני החסידים, ובטח במשך הזמן יהיה בזה גם כן זכות הרבים.[1]
בזמן מאסר אדמו"ר הריי"צ, נתן לו הרבי לשמור חלק מכתבי היד.[2]
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש.
- ↑ ראה שם הערות "כמדומה".
