שניאור זלמן אלפרט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב שניאור זלמן (אלפרוביץ') אלפערט (תרס"ד-תש"ג) היה ממנהלי ישיבת תומכי תמימים נעוועל, ומאוחר יותר מנכבדי אנ"ש במלחובקה.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בקורניץ בשנת תרס"ד להוריו יצחק מיכאל ונחמה אלפרוביץ'.

בין השנים תרע"ח-תרפ"ח למד בסניפים השונים של ישיבת תומכי תמימים ברוסיה.

בין חבריו בתומכי תמימים כונה בשם 'זלמן קורניצער' על שם עיירת מוצאו (אך אין זהו 'זלמן קורניצער' הידוע מהחסידים הזקנים של רבותינו נשיאינו, אשר שמו המלא היה אברהם משולם זלמן לנדא).

היה בעל כישרונות ממוצעים, ואפילו פשוטים, אך היה מתמיד גדול בלימודו, ישן רק כארבע שעות בכל לילה, והיה מנצל כל רגע לעמל ויגיעה בלימוד, ובסופו של דבר, מרוב התמדה ועל ידי העמל והיגיעה, נפתח אצלו המוח, ובהיותו בן חמש עשרה כבר ידע בעל פה את כל שלושת הבבות – בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא, עד שעלה בידיעותיו בהיקף ובעומק גם על בעלי כשרונות גדולים ממנו דוגמת ר' דובער גורפינקל[1].

לאחר נישואיו, התמנה למשגיח על לימוד הנגלה בתומכי תמימים, ושימש כמשגיח בסניף הישיבה בנעוועל. כל גדולי הלומדים אשר דיברו עמו בלימוד התפעלו מאוד, בהם גם "העילוי מוואלוז'ין", שהיה נחשב לאחד מגדולי הגאונים באותה תקופה.

במשך השנים שינה את שם משפחתו לאלפרט.

בין השנים תרפ"ח-תרפ"ט שימש כר"מ וחבר הנהלת בישיבת תומכי תמימים נעוועל יחד עם הרב יהודה עבער, אך כאשר אנשי המשטרה החשאית החלה לרדוף אחריהם, התחבאו וניהלו את הישיבה מרחוק באמצעות נתינת הוראות לתלמידים, ובראשם הת' רפאל מרדכי שפירא מיוראוויטש.

בשנת תרצ"ה התגורר במוסקבה שם שכרו אצלו דירות תלמידי תומכי תמימים שקבעו את מגוריהם בעיר.

בחודש אלול של אותה שנה שמו אותו במעצר, שם שמע שהסוהרים מדברים על כך שהם הולכים לאסור את חשובי אנ"ש במלחובקה, ולבסוף הצליח להשתחרר מהמאסר בטענה שהם מחפשים את זלמן קורניצער ואילו לו קוראים זלמן אלפערט, ומייד כשיצא הזדרז לבתיהם של אנ"ש והזהיר אותם וכך הצליחו להימלט מאנשי הנ.ק.וו.ד.[2].

בזמן מלחמת העולם השניה נפטר מרעב בשנת תש"ג בזמן המצור על לנינגרד[3].

משפחתו[עריכה]

  • אחיינו, שמעון צימרמן - יו"ר ארגון יוצאי קורניץ

הערות שוליים

  1. התוועדות מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, באתר חב"ד אור אין סוף.
  2. תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק מ"ג.
  3. על פי עדות אחיינו שמעון צימרמן, כפי שנדפסה בשבועון בית משיח גליון 501.