שנה מעוברת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שנה מעוברת, או שנת העיבור, הינה שנה בה מוסיפים חודש נוסף למעגל השנה כדי להשוות את מחזור השנה היהודי שנקבע לפי סיבוב השמש מסביב לכדור הארץ, עם הסיבובים המהירים יותר של הירח.

בזמן שמוסד הסנהדרין היה קיים היו מעברים את השנה על פי שיקול דעתם של חברי הסנהדרין ולפי החישובים שעשו. כיום בהיעדר סמכות הלכתית, השנים המעוברות נקבעות מראש, ובכל שנה מעוברת מעברים את חודש אדר, וישנם שני חודשים אדר, ושלוש עשרה חודשים במעגל השנה.

הסיבה לעיבור השנה[עריכה]

בני ישראל מונים את ימי החודש לפי הירח[1], שמסיים להקיף את כדור הארץ פעם בשלושים יום[2], ומונים את ימי השנה לפי השמש, המסיימת להקיף את כדור הארץ פעם ב-365 ימים, דבר שיוצר מידי שנה הפרש של 11 ימים.

היות שהתורה מצווה על בני ישראל "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לה' אֱלֹקֶיךָ"[3], היינו שבני ישראל מצווים לחגוג את חג הפסח דווקא במזג אוויר של אביב[4], מצווים בני ישראל להשוות את שנת חודשי הירח לשנת השמש, כדי שלא יווצר מצב שחג הפסח יחול בחודשי החורף. לצורך כך מוסיפים פעם בשלוש שנים חודש נוסף בן שלושים יום, כדי להשוות את מעגל השמש ומעגל הירח.

עיבור השנה[עריכה]

כל עוד שבית המקדש היה קיים והיתה סמכות הלכתית עליונה, היו חברי הסנהדרין מעברים את השנה לפי ראות עיניהם, כשהם מערבים בחשיובים גם שיקולים כלכליים וסביבתיים, ולא מעברים את השנה לפי סדר קבוע.

עם צאתם של בני ישראל לגלות וביטול מוסד הסנהדרין קבע הלל הנשיא מחזור קבוע של 19 שנים, שבמהלכם מגיעים השמש והירח לאותה נקודה בדיוק[5], על ידי עיבור של 7 שנים בכל מחזור של 19 שנים[6].

עיבור השנה מתבצע בחודש אדר ונקרא בשם 'אדר ראשון', והחודש השני הנקרא בשם 'אדר שני' הוא החודש בו חל חג הפורים, וכן דינים נוספים כמו קריאת ארבע הפרשיות, וכן אדם שנולד בשנה שאינה מעוברת ושנת הבר מצווה שלו חלה בשנה מעוברת, יצטרך לחגוג את בר המצווה שלו בחודש השני.

בעקבות השינויים במספר שבתות השנה בין שנה מעוברת לשנה שאינה מעוברת, ישנם שבתות בהם קוראים בשבת אחת שתי פרשיות (במצב זה נקראים הפרשות "פרשיות מחוברות"[7]).

מעלת העיבור[עריכה]

בדורות הקודמים, רבותינו נשיאנו התייחסו לשנה מעוברת כדבר שלילי וקיטרוג, המורה על חסרון בלבנה, ובשנים מעוברות היו לפעמים הנהגות שונות ומיוחדות, בהם היה ניכר חוסר שביעות רצון מהענין העיבור[8].

שנה תמימה[עריכה]

אך הרבי חידש[9] שאדרבה, בשנה מעוברת ישנו מעלה מיוחדת שאין באף שנה, ולכן גם נקראת שנה תמימה = שלימה, כי דווקא בשנה זו ימי הלבנה שווים לימי השמש, וכל ענין העיבור הוא ל"כפר" ולתקן את המיעוט שנעשה בלבנה.

תיקון לקנאת הלבנה[עריכה]

הרבי גם הסביר[10], שעניינה של שנה מעוברת הוא לתקן את ה"קנאה" שהיה בין הירח לשמש בבריאת העולם שבעיקבותה מיעט הקב"ה את הירח, כי כידוע הקנאה הוא השורש לכל החטאים שהרי אדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת בעקבות קנאתו של הנחש הקדמוני באדם וחווה, וע"י השנה המעוברת הירח והשמש משתווים בכך שימי שנתם הינם שווים.

פורים קטן ופורים גדול[עריכה]

במקום אחר[11] ציין הרבי חידוש מיוחד שיש דווקא בשנה זו, פעמיים פורים, פורים קטן ופורים גדול, וההוראה מכך בעבודת ה', שעל האדם לעבוד במקביל גם ב"גדלות" היינו מתוך התרחבות ופריצת הגדרים, אך יחד עם זאת גם לנהוג ב"קטנות" ולהיות בביטול במציאות, על דרך "ונפשי כעפר לכל תהיה"..

שישים יום של שמחה[עריכה]

קביעותה של שנת תשנ"ב היה "שנה מעוברת" ובשיחות הדבר מלכות, החל מחודש שבט, הזכיר הרבי פעמים רבות[12] את עובדת ומעלת היות השנה "שנה מעוברת", הרבי הסביר שדווקא על ידי שני חודשי אדר (שהמאפיין של חודש אדר הוא השמחה), על ידי 60 יום של שמחה, הנה ממילא התבטלו כל המניעות והעיכובים לבא הגאולה, וזאת על פי הגדר ההלכתי של "ביטול ב- 60", דבריו אלו של הרבי בשעתו היו קצת שמימים, אמנם מאוחר יותר חסידים קישרו את דבריו של הרבי למה שהתרחש בכ"ז אדר תשנ"ב

ההוראה משנת העיבור[עריכה]

הרבי לומד משנת העיבור שענינה הוא למלא את החסרון של שנת הירח (שנקרא בשם 'מקבל' היות והוא מקבל את אורו מהשמש) לעומת שנת השמש, דבר המורה לכל יהודי (שדומה ללבנה, כמו שמוסבר רבות בתורת החסידות) שהוא צריך לשאוף למלא את חסרונותיו ולהשלים את הפגמים שלו עד שהוא ישתווה למעלת המשפיע[13],

השלמה זו איננה רק על שנה אחת, אלא אף על חיסרו של ב' או ג' שנים, ועדיין אפשר להשלים, ולא רק להשתוות אל שנת החמה אלא להוסיף גם עליה (ולכן יש בשנת העיבור יותר ימים משנת החמה)[14].

ביטול העיבור בתשנ"ב[עריכה]

בד בבד עם כך שהרבי הפליא במעלת האדר הכפול בשיחות של חורף תשנ"ב, בכמה וכמה שיחות, ניסה הרבי באופן שמימי, להציע את האפשרות לבטל את העיבור, ואת חודש אדר השני, ולקפוץ ישר לחודש ניסן - חודש הגאולה, וכך אמר הרבי:

י.png בנוגע לענינים ששייכים דווקא לאדר ב' מצד הענין ד"מסמך גאולה לגאולה" (גאולת פורים לגאולת פסח), הרי בכחו ויכלתו של יהודי ע"י עבודתו לשנות ולהפוך סדרים! ובמילא, הוא פועל את כל הענינים של אדר, כבר באדר ראשון![15] י.png

וכן בשיחת מוצאי ז' אדר ראשון תשנ"ב אמר הרבי:

י.png וגם בזה מיתוסף בשנת העיבור, כיון שאז התשוקה והציפיה לחודש ניסן היא שלא בערך! וכמובן בפשטות שכאשר צריכים לחכות ולצפות לענין מסוים במשך שישים יום (כמו שהציפיה לניסן בשנה זו היא במשך שישים יום), אזי התשוקה היא שלא בערך לגמרי לגבי התשוקה שישנה כאשר הציפיה היא במשך שלושים יום! י.png

הרבי גם האריך, בפן ההלכתי, לבאר איך יתכן לבטל את חודש אדר בשנה זו, למרות החשבון הקבוע, כי אם מקדשים את הירח על פי הראיה ממילא לא מתחשבים בחשבון הקבוע של הלוח, והרבי אף אמר שאפשר לקדש את הראיה גם בזמן הגלות, על ידי שבית דין שהינו "בר סמכא" יחדש את ענין הסמיכה (לפי הדעה שלא צריך שהסמיכה מוכרחת להיות בהמשך אחד) ויקדשו על פי הראיה.

לאידך העלה הרבי[16] את השאלה באם ח"ו משיח יבוא רק בסוף אדר ראשון (תשנ"ב), האם כבר יהיה מאוחר מידי לקפוץ לניסן, מכיוון שכבר ברכו את החודש, ולא חגגו את פורים, או שבכל זאת יהיה ניתן, וסיים הרבי שנזכה תיכף לגאולה האמיתית ונשמע מהסנהדרין את המענה והפסק לשאלה זו.


הערות שוליים

  1. תלמוד בבלי מסכת סוכה כט, א: "ישראל דומין ללבנה ומונין ללבנה".
  2. חישוב מדוייק מגלה שהירח מסיים את סיבובו בפחות משלושים יום, ולצורך כך בלוח השנה היהודי ישנם חודשים חסרים וחודשים מלאים, כשחודש מלא כולל שלוש יום, וחודש חסר - עשרים ותשע יום.
  3. דברים טז, א.
  4. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה כא, א.
  5. כל החישובים של מחזורי השמש והירח מורכבים מחלקי שעות ודקות, ונדרשים חישובים מסובכים על מנת לעקוב אחרי מהלכי השמש והירח.
  6. בממוצע יוצא שבכל 2.86 שנים חלה שנה מעוברת.
  7. דוגמא לפרשות שמתחברות בשנה שאינה מעוברת: ויקהל-פקודי, תזריע-מצורע, אחרי-קדושים, ועוד.
  8. ספר השיחות תרצ"ז עמ' 157, ספר השיחות תש"ג, עמ 91.
  9. שיחת שבת פרשת בראשית תשי"ד, ושיחת יום שמח"ת תשי"ט.
  10. שיחת שבת פרשת בראשית תשי"ד, ושיחת יום שמח"ת תשי"ט.
  11. שיחת יום ד', מוצאי ר"ח אדר ראשון, תשנ"ב
  12. לדוגמא, שיחת שבת פרשת תרומה תשנ"ב, שיחות קודש ח"ב עמ' 712.
  13. אגרות קודש חלק כח אגרת י'תרצד.
  14. התוועדויות תשמ"ט חלק א' עמ' 18
  15. שיחות קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 681
  16. שיחת יום א' פרשת תרומה תשנ"ב, שיחות קודש ח"ב עמ' 685