ראש חודש כסלו

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא אנציקלופדי, זוהי העתקה לא מותאמת לאנציקלופדיה מ"מגילת ראש חודש כסלו"!.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרבי בהושענא רבה תשל"ח שעות ספורות קודם התקף הלב

ריקודי שמחה בראש חודש כסלו תשל"ח, כאשר הרבי יצא מ-770 לביתו שברחוב פרזידנט, לראשונה מאז שמחת תורה תשל"ח

בשמיני עצרת תשל"ח עבר הרבי התקף לב באמצע ההקפות. מאז במשך למעלה מחודש שהה בחדרו, ולא יצא לחסידים, עד א' כסלו, בו יצא לביתו.

רקע

בחול המועד סוכות תשל"ח הגיעו אלפי חסידים ל770, באותם ימים ארעה תופעה שלא הייתה קודם לכן: בכל פעם שהרבי נכנס לתפילות בהזאל הגדול, עלה על הבימה, הסתובב לקהל והחל לעודד את השירה.

ביום הושענא רבה, היתה הנהגה כרגיל. הרבי חילק כמנהגו פרוסת לעקאח לכל אחד ואחד. וכן שאר פרטי ההנהגה היו כרגיל.

במשך היום התענינה הרבנית חיה מושקא (ע"ה) אצל אחד המשב"קים וביקשה לדעת איזה ספר תורה ימסרו בלילה, בעת ה"הקפות", לבעלה, הרבי, וביקשה שספר התורה יהיה קל וכן שההקפות יהיו קצרות, כיוון שהרבי אינו מרגיש כל-כך טוב...

חלוקת הלעקאח נמשכה עד ממש סמוך לחג ומשום כך לא טעם הרבי כלום לאחר החלוקה ועד התפילה.

ליל שמיני עצרת

בליל שמיני עצרת נקראו הפסוקים שלפני ההקפות במהירות גדולה.

בהקפה הראשונה רקד הרבי יחד עם גיסו הרש"ג (ז"ל), בהתלהבות גדולה.

בהקפה השלישית אותה רקד הרבי על בימתו, היו פני קדשו חיוורים והוא ניגב את פניו בממחטתו - דברי שאינו רגיל כלל וכלל, עם זא, המשיך הרבי לעודד את השירה כרגיל.

בהקפה הרביעית, בשעה שהתחילו לשיר את "ניגון על הסלע הך" והרבי הפנה את פניו לעבר הקהל, תוך כדי מחיאת כפיים - פניו של הרבי החווירו מאד, והוא מחא כפיים בקושי.

כעבור עשר דקות החזיר הרבי את פניו מהקהל, נשען על הסטנדר ופנה לר' יהודה לייב גרונר בבקשה לקרב את כסאו הק'.

התקפת הלב

בתום ה"הקפה" התיישב הרבי בכיסאו, ועצם את עיניו הק', הקהל היה היסטרי ויצא במהירות מן הבניין. כל החלונות נפרצו, על מנת שיהיה לרבי אוויר.

המשבקי"ם ביקשו הרבי שיעלה לחדרו לנוח מעט; אך הרבי לא שעה להצעה זו, ובו במקום ציווה להמשיך את ההקפות - במהירות - עד תומן.

בינתיים מיהר איש ההצלה ר' יהודה לייב ביסטריצקי, והגיע בריצה עם מכשירי החמצן בידיו. כאשר הבחין הרבי בהם, חייך.

רבים צעקו להביא מיד מים, בכוונה לתת לרבי לשתות משהו; אך הרבי התנגד לכך, ואמר כי מחוץ לסוכה לא ישתה. גם כאשר המזכיר, הרב בנימין קליין ביקש מהרבי מספר פעמים שיאות לקחת את המים - אך הרבי לא הגיב.

כשתיים שלוש דקות ישב הרבי בכסאו, ומיד קם על רגליו להמשיך את ה"הקפות". בשעה זו היה - הזאל הגדול - כמעט ריק מאדם, ופחות ממאה איש נשארו בו; ביניהם - סקרנים בודדים, ורופאים נטולי עצה שלא הבינו עדיין מה קרה.

התברר כי הרבי רוצה שימשיכו בהקפות, ועד שלא יסתיימו - לא יצא. ההקפות המשיכו בזריזות, ובעת ההקפה החמישית נעמד הרבי לרגע ומחא כפיים קלות, אך מיד חזר לשבת.

את ההקפה השישית ערכו בשקט. כדי לא לאלץ את הרבי לטרוח ולקום - לא שרו ולא רקדו.

כאשר הגיעו להקפה השביעית והאחרונה - אותה נוהג הרבי לערוך במעגל המיוחד לו במרכז הזאל הגדול- הציעו לרבי לעשות זאת הפעם מעל בימתו הקבועה, בכדי למנוע טרחה מיותרת. אולם הרבי לא קיבל את ההצעה אלא לקח בידיו הק' את ספר התורה, וצעד לעבר בימת ה"הקפות", במרכז בית הכנסת.

כאשר התחיל הרבי ללכת, הסתובב תחילה לראות באם גם גיסו הרש"ג, צועד אחריו למקום ההקפות כרגיל. הרש"ג פנה מיד ללכת בעקבות הרבי והחסידים נצלו את העובדה כדי לבקש ממנו לדאוג לכך שהריקוד יהיה קצר ככל האפשר.

במהלך הצעידה עד למרכז בית הכנסת, היו כאלו שנשקו את ספר התורה של הרבי; אך ר' יהודה לייב גרונר גרונר - שצעד לפני הרבי - בראותו זאת - מנע מהנוכחים לנשק, כדי למהר את סיומן של ה"הקפות".

עם הגיע הרבי לבימת ה"הקפות" שר הקהל את ניגון הקפות, והרבי רקד כרגיל עם הרש"ג (ז"ל). הריקוד הזה היה איטי וקצר כאשר פניו הק' של הרבי חיוורות. הרש"ג, הפסיק מיד את הריקודים לאחרי מספר סיבובים, והרבי חייך אליו.

בתום ההקפה הכניסו את ספרי התורה חזרה לארון הקודש, והרבי חזר למקומו. בהגיעו למקומו, מעל בימתו הקבועה - אמרו 'עלינו' ו'קדיש' ואחר כך הכריז הרבי: "גוט יום-טוב" שלוש פעמים. בעת ההכרזה עשה הרבי תנועה נלהבת בשתי ידיו הק' כאשר כל גופו הק' מתנענע חזק.

הנהגת הרבי בחדרו

כאשר יצא הרבי מבית הכנסת ועלה לחדרו הק' - סגרו מיד את כל הדלתות, וכולם יצאו החוצה. כעת החלו חברי המזכירות להשתלט על המצב אם כי כפי שניתן לשער הם עצמם היו בהולים ונבהלים.

בינתיים כאשר נכנס הרבי לחדרו הק' היה עליו להשען על הקיר ומזכירו הרב ח. מ. א חודקוב - שנכנס איתו - נבהל ביותר בראותו זאת. הרבי מצידו אמר לו שילך לחדר המזכירות. הרבי סגר את הדלת, והתבודד לבדו בפנים מספר דקות. הרבי לא פתח הדלת לאף אחד, וכשפתח לבסוף התבטא שזה לא כלום "וזהו רק מהתאמצות יתרה, כי כל היום לא אכלתי ועמדתי על הרגליים, וממילא זוהי עייפות יתרה בלבד".

הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא (ע"ה) נקראה מביתה, לבוא מיד אל בעלה - הרבי.

הרבי יצא מחדרו הק' ונכנס לסוכה, לבוש מעיל, והרבנית, הרש"ג, הרופאים והמזכיר אחריו. קודם לכן, ביקשו שהרבי יטעם משהו בחדרו, אך הרבי שלל זאת באומרו, שאיננו רוצה לאכול לפני קידוש ומחוץ לסוכה.

הרבי התיישב בסוכה והשעין בקלות את מצח ראשו על ידיו הק'. הביאו לפניו יין ומיץ ענבים לקידוש ואוכל עבור סעודת יום טוב. בתוך המאכלים שהגישו לרבי הפעם - דאגו להכניס גם מידה גדושה של סוכר, כי לפי דעת הרופא ר' א. זליגזון (ז"ל) היה חסר לו סוכר בדמו.

הרבי לא הסכים לעשות קידוש אלא על יין ולא על מיץ ענבים, באומרו: קידוש עושים על יין. הרבי אכל כדרכו מעט מכל מין, ובירך. לשעה קלה ישב הרבי בסוכה. בזמן זה השתפר קצת המצב לטובה, ואחרי הסעודה אף נראה גוון בפניו הק'. גם הרופאים ראו בכך הטבה כלשהי, כי בתחילה היה דופק הלב נמוך ביותר, ואילו בעת מנוחתו וישיבתו בסוכה עלה בהרבה. אחר כך יצא הרבי מהסוכה ונכנס לחדרו הק'. בשעה זו היו מעטים שכבר נרגעו ופנו הביתה לסעודת יום טוב, אבל רוב רובו של הציבור נשאר עומד בחוץ, מייחל בנשימה עצורה לראות את הרבי יוצא מהסוכה וצועד לחדרו.

כאשר יצא הרבי הצהיבו פניו מעט ונראתה עליהן שמחה מסויימת. הוא אף פנה לעבר הקהל בתנועת יד נמרצת משהו לאות של עידוד השירה. וכאשר הגיע למדרגות שלפני הפתח, שב ופנה לעבר הציבור וסימן בידיו הק' להגברת השירה.

לאחרי שנכנס התחילו פניו הק' שוב להחוויר כסיד, כנראה מהתאמצות היתרה בעת שעודד את השירה בידיו הק' בחוץ. בינתיים, כשהרבי ישב בסוכה, הכניסו לחדר מיטה שהורידו מבית אדמו"ר מוהריי"צ. [לא הייתה זו מיטת אדמו"ר הריי"צ, כי הרבי לא הסכים לכך].

באמצע פתח הרבי את דלת חדרו וביקש להודיע לקהל: "מ'זאל זיך האלטן רואיג און מ'זאל גיין פראווען שמחת יום טוב" [= שיישארו רגועים וילכו לשמוח בשמחת יום-טוב]. כמו כן הודיע שהלילה לא ילך הביתה הרב לייבל גרונר יצא אל הקהל ומסר את דברי הרבי. אחר כך פרסמה המזכירות הודעה בשם הרבי כי "אלו שעשו כבר הקפות - ילכו לביתם לסעוד סעודת יום טוב, ואלו שעדיין לא עשו "הקפות" - יכנסו לבית הכנסת לערוך הקפות" בשמחה. הציבור הממושמע נכנס לבית הכנסת. ואכן מחלל בית הכנסת בקעה ועלתה שירה, אבל כמובן שהמצב היה מתוח.

שניתנה רשות לרופא לרפאות

במשך כל הזמן זרמו ללא הרף המוני רופאים ל770. רבים מהם הגיעו במכוניות המשטרה.

בינתיים, זמן מה אחרי שנכנס לחדרו, בשעה אחת אחרי חצות הלילה (לערך) - גילה הרבי - בפעם הראשונה - כי היו לו כאבים בלב. הרבי הסכים שיבואו אליו עוד רופאים מומחים לבדיקות. הוא אמר שמוכן לדבר אתם בתנאי שלא ימסרו את ממצאיהם לאף אחד ממש. מיד הזעיקו המזכירים ארבע רופאי לב מומחים ביותר, ובידיהם מכשיריהם המשוכללים.

אחרי הבדיקות התברר בוודאות כי הרבי עבר התקף לב חזק ביותר. היה קשה על הרופאים להאמין כי הרבי במצבו הקשה לא השמיע אף קול בעת ההתקפה ואף לא נפל על עמדו.

הרופאים החליטו מיד לתת לרבי זריקה נגד כאבים. אחד הרופאים ניגש ושאל את הרבי אם להזריק לו זריקה נגד כאבים, אך הרבי סירב. אחד מהחסידים שנכח במקום אמר ברוגזה לרופא: האם לא ברור לך שאם אתה שואל באופן כזה, הרבי בוודאי יסרב. הרי היום יום טוב ולפי ההלכה מותר לעשות זריקה רק בפקודת הרופא. הרופא הבין וחזר לרבי ואמר: כרופא אני מצווה על הרבי להסכים לזריקה. הזריקה חיונית ביותר כי עוצמת הכאבים מסכנת את חיי הרבי! הרבי הסכים מיד. אחרי הזריקה, למרות שהיתה במינון גבוה, נח הרבי רק מעט, לפליאת הרופאים.

בינתיים התייעצו הרופאים ביניהם ומסקנתם היתה חד משמעית: על הרבי לעבור מיד למחלקה לטיפול נמרץ שם יש ציוד המתאים ולהשגחה צמודה. אך הרבי סירב בתוקף, ואמר: מה היה עושה אדם שנמצא במקום שאין בו בית רופאים? וביקש לתת לו הלילה לנוח ולמחרת יהיה בסדר (כרגיל).

מיד עלה אחד הנוכחים לקומה העליונה ב770, שם ישבו וחיכו הרבנים. במידה שיצטרכו לברר איזו שאלה הלכתית, ושאלו - על פי בקשת הרבי - לברר את חוות דעתם בקשר לבית הרפואה. הרבנים הורו לחיוב. כאשר חזר הלה והודיע זאת לרבי קטע הרבי את דבריו ואמר:

"היות ואני יהודי דתי ("א פרומער איד") וצריכים לשמוע בקול הרבנים, ממילא אל תגידו לי את הפסק כדי לא לאלצני ללכת, כי אין צורך ללכת לבית הרופאים".

שוב ניסו לבקש מהרבנית הצדקנית שתבקש אצל הרבי ללכת לבית הרפואה, אך היא ענתה: הוא יודע בעצמו מה לעשות... כראותם את המצב החמור שנוצר, מיהרו המזכירים להביא ציוד ממרכז רפואי יהודי שבברוקלין, בהסכמתו של הרבי.

המצב מחמיר

כעבור שעה קלה נהפך חדרו של הרבי לחדר טיפול נמרץ משוכלל וגדוש ציוד. אותו רופא חיבר את הרבי למיכשור המעקב. הרופאים שנכחו על אתר החליטו להזריק שוב לרבי, אבל הפעם במינון גבוהה יותר ("מורפין"), ולאחריה אכן נח הרבי למשך ארבע שעות לערך. בשעה חמש וחצי לפנות בוקר הבחין הרופא מהמרכז, לתדהמתו, שהרבי עבר עכשיו התקף קשה, שני; וקשה בהרבה מהראשון.

המזכירים היו בבהלה, ברור היה להם כי הרבי זקוק לטיפול רפואי מקצועי. הנוכחים, הרופאים והרבנים, התלבטו קשות אם לקחת את הרבי לבית הרפואה או לא, הרבנית היא שהכריעה לשלילה באמרה כי חלילה לעשות משהו לרבי נגד רצונו. ואז בשעה שש לפנות בוקר, עלה בדעתו של הרב יהודה קרינסקי לקרוא לד"ר וייס משיקאגו בלא לאבד שנייה התקשר קרינסקי אל ד"ר וייס. הרופא, שנחרד מעט מצלצול הטלפון שהעיר אותו משנתו בשעת בוקר מוקדמת זו של יום טוב, קפץ ואמר: "אני עולה על המטוס הראשון לניו יורק", והניח את השפורפרת.

בינתיים, יצא מישהו מבפנים והודיע לקהל להתחיל לומר תהילים. בשעה שש בבוקר יצאה ברגל קבוצה של אברכים ותמימים אל האוהל להתפלל ולומר שם תהילים. מאוחר יותר, בשעה 11 בבוקר, יצאה קבוצה השניה לדרכה, דרך של שש שעות הליכה; וכך במשך כל שעות יממות החג.

בעולם נודע מצב בריאותו של הרבי, וכולם מיהרו להתפלל להחלמתו המהירה; גם באה"ק נודע הדבר, ומיד הלכו להתפלל ליד המקומות הקדושים, רבבות התפללו ליד הכותל המערבי לרפואתו הקרובה של הרבי.

מאוחר יותר שוב ביקשו הרבנים למסור לרבי, כי לדעתם, עליו להסכים ללכת לבית הרפואה. הרבי התנגד לכך בצורה חד משמעית והוסיף: "צריך לשקול את אי הנעימות שתהיה לי בבית הרפואה מול המעלות שבדבר, ולהכריע שטוב יותר עבורי להישאר כאן".

בוקר שמיני עצרת

בשעה עשר בבוקר התכנס מניין של זקני החסידים ליד חדרו של הרבי. לתפילת שחרית עד קריאת התורה התפללו בגן עדן התחתון (חדר ההמתנה ליחידות), ולקריאת התורה, נכנסו לגן עדן העליון, חדרו הק' של הרבי, וקראו בתורה. כבימה שימש הפעם הסטענדר של הרבי שעמד ליד המיטה.

במשך התפילה וקריאת התורה לא קם הרבי מהמיטה, אבל כאשר נקרא לעלות למפטיר, אזר הרבי כוח, התיישב, נשק את ספר התורה ובירך את הברכות. אחרי ה"קריאה" קרא הרבי את ההפטרה בקול ברור ורגיל, עד שאפילו אלו שעמדו בחוץ יכלו לשמוע את ההפטרה.

את תפילת מוסף התפללו, כמו שחרית, בגן עדן התחתון. כאשר שרו הנוכחים הוא אלוקינו ואתה בחרתנו בחזרת הש"ץ, עודד הרבי את השירה בתנועות קלות.

במהלך התפילה הגיעה בשורה מהחדר לקהל, הרופאים קבעו שהמצב הולך ומשתפר, והרבי יבריא בע"ה.

לאחר התפילה בחדרו הק' התחיל הרבי לשיר ניגון 'ושמחת', והורה שכל אחד מהנוכחים יעבור על ידו לומר "גוט יום טוב". לכולם אמר: "גוט יום טוב" ולכהנים הוסיף והביע: "יישר כוח". כאשר עבר הרב שמריהו גוראריה (מתל אביב) אמר לו שידבר עם הגבאים אודות "מכירת המצוות" בשבת בראשית. עובדה זו העלתה כמובן את המצב רוח אצל כולם, שהיה נתון עד לשעה זו בשפל חסר תקדים.

חלפו כמה שעות והד"ר וייס הגיע בטיסה משיקאגו בליווי מכשירים משוכללים. מאז שד"ר וייס נכנס לחדר, אמר שהמצב משתפר והולך ומשתפר. בכלל, תמיד כשעשו בדיקות היו מראים את הממצאים לרבי, והוא היה אומר מה עליהם לעשות. "כל מה שהרבי אומר - כן הוא בדיוק", התבטאו הרופאים.

הרבי ביקש מהרופאים שאם ישתנה, ח"ו, המצב - שלא יפרסמו זאת. הרופאים שאלוהו: "אם כן - מדוע לא שוחח הרבי על כך עד עכשיו?" והשיב הרבי: "בכל פעם שהיה לי כאב - טיפלתי בעצמי במקום של הלב והכאב עבר". ואמר עוד, שידע כל הזמן שהיה לו התקף לב, ולא רצה לגלות.

כל הרופאים היו המומים מכך שלפי כל הסימנים עבר הרבי את ההתקף הקשה בעת ההקפות, ולמרות זאת צעד הרבי להקפה השביעית, חזר לבימה לסיום התפילה, ועלה מבית הכנסת לחדרו למעלה - במדריגות. הרופאים התבטאו פה אחד שאלו היו כוחות על אנושיים. "אי אפשר להאמין שאחר התקפת לב כזו יוכל אדם לעלות במדריגות וללכת לאכול בסוכה!" אמרו.

אחרי התפילה הודיעו, שהרבי אמר להרב יהודה לייב גרונר: שלא ישכחו ללכת לשמח יהודים בבתי הכנסת, וכן גם מחר, והעיקר - שילכו בשטורעם, והוסיף שאלו שרוצים לגרום להטבת בריאותי - שילכו לשמח!

ליל שמחת תורה

לפנות ערב נכנס הרב שלמה אהרון קזרנובסקי אל הרבי, ובעיניים זולגות דמעות איחל לרבי "רפואה שלימה". הרבי הגיב על כך: זה הרי סתירה ל'ושמחת בחגך'; רוצים שיתווסף לי בבריאות - אז זה דווקא על ידי שירבו בשמחה. בכיות - זה נגד רצוני!.

ביום ההוא נתן הרבי להרב קזרנובסקי שני בקבוקי משקה, ואמר לו: זהו בכדי לחלק לכל אחד ואחד בעת ההתוועדות שלפני ההקפות - שבוודאי יארגנו - ובוודאי לא יחסרו בה דברי התורה, ההתעוררות והשמחה. ואחר כך יערכו את ה"הקפות" ושתהיינה בשמחה, ושלא יגרע משמחת החג". כמו כן אמר, שישתו מה'משקה' עוד במשך היום, שלא יהיה כמכין מהיום למחר.

אחר כך נכנס הרש"ג לרבי, והרבי אמר לו כי הוא עושה אתו לשליח בנוגע לפסוקי אתה הראית, ושימכרו את הפסוקים - לטובת ישיבת תומכי תמימים - כרגיל, ובלי שינויים; את השתתפותו - אמר הרבי - יתן בדולרים יחידים, וכל מי שיקנה פסוק יקבל דולר (של הרבי). לפנות ערב התבטא הרבי שבעת ההתוועדות ובהליכה להקפות יציירו שזה שיושב על הכיסא - לא חסר...

בשעה תשע בערב, לפני ההקפות, התיישב הקהל הגדול להתועדות עם זקני החסידים. חילקו לכל אחד מהמשקה שהרבי שלח במיוחד עבור ההתוועדות.

בליל שמחת תורה שאל הרבי להרב יהודה לייב גרונר: "האם הלכו לשמח בבתי כנסת?" וענה: "כן". שוב שאלו הרבי: מה קורה למטה בבית הכנסת? וענה: "מתוועדים משעה תשע". הגיב הרבי: "מיט א שטורעם? תמסור להם שאמרתי שיהיה מיט א גרויסען שטורעם!" [= עם 'שטורעם' (חיות ותוקף גדול)? תמסור להם שאמרתי שיהיה עם הרבה 'שטורעם'].

אחר ההתוועדות הלכו כולם לערוך את ההקפות בשמחה גדולה ועצומה מאוד. בעת הריקודים ניגנו במשך שעה ארוכה, את הניגון זאל שוין זיין די גאולה [= שתבוא כבר הגאולה], אך הפעם החליפו את מילותיו ב"דער רבי זאל געזונט זיין" [= שהרבי יבריא], ומאוחר יותר - "דער רבי וועט געזונט זיין" [= הרבי יבריא (בוודאי)] ומאוחר יותר "דער רבי איז געזונט" [= הרבי בריא], כאשר כל מי שנכח בבית הכנסת לא ישכח כל ימי חייו את סערת הריקוד הזה שמצד אחד נרקד בשמחה רבה ומצד שני עם דמעות בעיני כל אחד. הניגון הגיע לאוזני הרבי, ואחד הרופאים התבטא אחר כך שאילו ידע הקהל כמה נחת רוח גורם ניגון זה לרבי - היו מנגנים אותו כל הזמן ללא הרף.

מספרים, שבאותה שעה - כאשר שמע הרבי ששרים "דער רבי איז געזונט" - ירד הרבי ממיטתו ועמד על רגליו הק' - בכדי שהריל"ג יוכל למסור לקהל (כך אמר) שהוא "מרגיש טוב באופן גלוי", ואף התבטא באוזני הרופא, כשחיוך רחב נסוך על פניו הק': "דאס איז חסידים" [= אלו הם חסידים]... וכאשר שאלוהו אם השירים והניגונים למטה לא מפריעים וטורדים את המנוחה המוחלטת שהוא זקוק לה - ענה: "ס'איז א געשמאקע מוזיק!" [= זוהי מוזיקה ערבה]...

בינתיים, בשעה אחת שתיים אחר חצות הלילה, נכנס "מנין" לגן עדן התחתון והתפללו תפילת ערבית, כאשר הרבי יושב על מיטתו. גם את ההקפות ערך הרבי תוך כדי ישיבה על המיטה, וספר התורה בידו הק'.

אחר התפילה וההקפות אצל הרבי, יצא הרב י. ל. גרונר מהחדר וסיפר שהרבי אמר לו שיתוועדו גם למחרת כרגיל, ושכולם יטלו ידיים לסעודה; וכי את המשקה שהכניסו אליו לפני יום טוב יחלקו בעת ההתוועדות. ושוב אמר הרבי: "ברצוני שהשמחה שהיתה ביום שמיני עצרת - תיהיה ביום שמחת תורה בכפליים.

הרב גרונר הוסיף וסיפר, שהרבי אף מסר על ידו תוכן מ"שיחה" שיהיה עליו לחזור עליה בעת ההתוועדות, והורה לו להתדבר בעניין עם החוזר הרב יואל כהן, שיוסיף לדבר "מראי מקומות" וכו'...

יום שמחת תורה

ביום שמחת תורה בבוקר התפללו מנין אנשים בגן עדן התחתון. הרבי סגר את דלת חדרו באומרו שהוא נמצא למטה, היינו בבית הכנסת הגדול עם כל הקהל... לפני ההקפות נפתחה הדלת ואמרו את פסוקי אתה הראית כרגיל; את הפסוק הראשון והאחרון אמר הרבי בעצמו, והשאר - המניין שעמד בחוץ. אחרי התפילה נערכו ההקפות בחדרו הק' של הרבי. בשני ספרי תורה הקיפו את הסטענדר. הרבי בעצמו ישב על המיטה והחזיק ספר תורה בידיו הק'; וכאשר עשו את ה"הקפות" הקיף את ספר התורה בידיו הק' מסביב לסידורו שהיה מונח לפניו על השולחן...

אחרי הצהרים, בשעה חמש לערך, שאל הרבי את הרב יהודה לייב גרונר: מה נעשה למטה בבית הכנסת? וענה: הקהל בשמחה גדולה. הגיב הרבי: אמור לעולם שבהמשך תהיה שמחה עוד יותר סוערת!.

מאמר (התוועדות) בשליחות הרבי

סמוך לעת השקיעה, הסבו הכל להתוועדות. בית הכנסת היה ערוך כתמיד. ורק על הציבור שבמצוות הרבי שרוי היה בשמחת החג ניכרת תוגה על כך שאין המלך גלוי לעמו בשעה זו.

בפתח ההתוועדות מסר הרב גרונר את הדברים שהורה לו הרבי לחזור בהתוועדות זו והרי נקודת העניין:

"כאשר ישנו באיזשהו ענין - חסרון, יכול הדבר להתבטא בשני אופנים: (א) שכל הדבר (העניין) חסר; (ב) שחסר בעניין. כלומר, שהדבר קיים אבל איננו שלם אלא חסר ואז יש הכרח בתוספת והתגברות. דוגמא לדבר - משאיבת הדם: כשמוציאים דם מאדם פועלת הזריקה שיהיה מקום חלל; ועל ידי שהאוויר יוצא - מתמלא החלל הזה בדם. כלומר, שהחלל ממשיך לתוכו תוספת. ורואים מזה שדבר שהיה חסר - איננו חסרון אלא גורם לתוספת.

בהמשך סיפר בשם הרבי, שפעם אמר לו מישהו ביחידות שהוא ריק מענייני תורה ומצוות, וממילא אין כל טעם לדבר איתו על כך. והרבי ענה לו: אדרבה, מכיוון שהוא כלי ריק - הוא שואב יותר כוחות מנשמתו, וביכולתו לקבל על עצמו את התורה והמצוות.

וכמו כן הוא בעניין הצמצום - שלצורך התהוות העולמות הרי הצמצום וההסתר הכריח את גילוי אור הקו. והרבי הוסיף: כיוון שישנו עניין של "יפקד מושבך" - לא צריך להיגרם על ידי זה גרעון; אלא אדרבה.

הרב גרונר סיים ואז הרב יואל כהן ביאר את העניין בארוכה, כהוראת הרבי.

זקני החסידים התוועדו וניגנו במשך זמן רב.

בשעה אחת עשרה בלילה, הביא הרב יהודה לייב גרונר את כוסו של הרבי ומעט היין שבתוכו, וכן את הבקבוק שממנו לקח הרבי יין ל'הבדלה', ואמר, שהרבי שלח את היין לכוס של ברכה. כמו כן אמר, שהרבי ציווה לו להכריז "הכרזה", אך הרבי הוסיף - "דאס זאלסטו זיי זאגן נאך זייער מעריב, פאר הבדלה" [= זה תגיד להם אחרי שהם יתפללו מעריב, לפני הבדלה]. שמחת הציבור גדלה ואליה הצטרפה הציפייה לשמוע מהי ההכרזה שעתידה להתפרסם בעוד דקות אחדות.

התפללו תפילת ערבית ואז הרב גרונר גילה את הבשורה: הרבי יאמר שיחה בחדרו הק', וכולם ישמעו אותה, על ידי המיקרופון למטה בבית הכנסת!

שמחת הנוכחים לא ידעה גבול. פרץ של שירה אדירה ניגון הקפות של (אב) הרבי - פרץ ספונטנית בבת אחת. רק ארבעים ושמונה שעות חלפו מאז הרבי קיבל התקף לב קשה ל"ע ול"ע והנה - שיחה.

בחצות הלילה, לאחר שביקש לקבל את האבנט שלו, פתח הרבי את דבריו: "אזוי ווי מצד א סיבה רעדט מען נאך הבדלה" [= כיון שמצד סיבה מדברים לאחר הבדלה]... ודיבר בהתרגשות קלה על ההתאחדות המיוחדת שנפעלת על ידי שידור והקשר עם שמחת תורה - "התאחדות אמיתית פון כל אחד מבני ישראל, ניט קוקענדיק אויף זייער התחלקות אין אנדערע ענינים, כמבואר בארוכה אין תניא - פרק ל"ב [= התאחדות אמיתי של כל אחד מבני ישראל, בלי הבט על התחלקותם בענינים אחרים, כמבואר בארוכה בתניא - פרק ל"ב]..."

הרבי אף השמיע מאמר ד"ה להבין עניין שמחת תורה. בסיום השיחה, שפע הרבי ברכות ובקטע זה נקטע דיבורו מידי פעם בבכי.. וגם אחרי השיחה בכה זמן מה. כאשר שאלו הרופאים (אחרי השיחה), על מה דיבר בעת שבכה - ענה, שבירך את החסידים ודיבר על משיח...

מאוחר יותר נודע כי הרופאים התירו לרבי לדבר חמש דקות בלבד, ושיחת הק' נמשכה קרוב לעשרים וחמש דקות! אחרי השיחה הודה הרבי לרופא על שלא עצרו באמצע, ונתן לו לדבר הרבה יותר מכפי המתוכנן, ואמר, שאחרי שאמר את מה שרצה הוטב לו בהרבה.. שאלו הרופא, האם הספיק לומר בשעה קלה את כל מה שרצה; וענה: "אם זה תלוי במה שאני רוצה - הרי אין כל שיעור לזמן הדיבור"...

ראו גם

ניגון ראש חודש כסלו

קישורים חיצוניים

שלושים שנה לשמיני עצרת תשל"ח / יומן מרתק

• מגילת ראש חודש כסלו - אתר חב"ד אינפו
• לשמיעת 'ניגון ראש חודש כסלו' - ניגוני חב"ד (לאופר)
• לשמיעת 'ניגון ראש חודש כסלו' - אלבום המאה (פילהרמוני)

יומנים

• יומן מאת גברת זלצמן