הבדלים בין גרסאות בדף "שם"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(לפחות את הבסיסי)
שורה 16: שורה 16:
 
ג. "אינו מציאות": השם אינו קיים במציאות קודם שיקרא ויבוא לידי שימוש. בניגוד לשאר כוחות הנפש הקיימים בהעלם ובדקות ב[[עצם הנפש]] ובהגיעם לידי שימוש הם מתגלים מהעלם לגילוי, השם אינו קיים בעצם ובעת שימוש בשם הוא מתחדש ונוצר. (אכן השם קיים בעצם בכך שהיא מציאות פוטנציאלית להיקרא בשם, אולם כל זמן שהוא לא נקרא בשם, השם אינו קיים).     
 
ג. "אינו מציאות": השם אינו קיים במציאות קודם שיקרא ויבוא לידי שימוש. בניגוד לשאר כוחות הנפש הקיימים בהעלם ובדקות ב[[עצם הנפש]] ובהגיעם לידי שימוש הם מתגלים מהעלם לגילוי, השם אינו קיים בעצם ובעת שימוש בשם הוא מתחדש ונוצר. (אכן השם קיים בעצם בכך שהיא מציאות פוטנציאלית להיקרא בשם, אולם כל זמן שהוא לא נקרא בשם, השם אינו קיים).     
  
 +
== שם - כמשל ==
 +
ה'שֵם' משמש כמשל ואנלוגיה למושגים רבים המפורטים להלן:
 +
====אור אין סוף====
 +
{{ערך מורחב|אור אין סוף}}
 +
ראשית והתחלת של כל סדר בריאת העולם ויסוד לכל סדר השתלשלות הוא ההמשכה של אור מעצמותו המכונה בשם "אור אין סוף". אור זה נרמז בחז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק ג) "עד שלא נברא העולם היא הוא ושמו בלבד" כשהכוונה ב"שמו" הוא לאור אין סוף, על שם תכונת השם שהיא "הארה בלבד". באופן מפורט יותר הכוונה ב"שמו" היא לדרגת ה[[יכולת]] שאינה מציאות כלל כשם שהשם "אינו מציאות".{{הערה|שם=כיעמךסו|מאמר "כי עמך" תרס"ו.}}
 +
 +
====עשר ספירות הגנוזות====
 +
{{ערך מורחב| עשר ספירות הגנזות}}
 +
שרשם הראשון של [[עשר ספירות]] שבאצילות היא בעשר ספירות הגנוזות שבאור אין סוף שלפני ה[[צמצום]]. אולם הכלל שמובא בקבלה היא "אין מציאות לגנוזות" והימצאותם של ספירות אלו באור אין סוף היא כהימצאות השם בעצם שהימצאותו היא רק באמצעות הקריאה בשם זה.{{הערה|שם=כיעמךסו}}
 +
 +
====חיות הנבראים====
 +
הכח האלוקי שמחייה את הנבראים הוא הארה בלבד ואינו התגלות של כח אלוקי עצמי ומהוי המבטא את האלקות. זהו הכוונה שכל הבריאה נמשכת ממדת מלכותו של ה' לפי ששיכות המלך לעמו היא בהתפשטות של שמו של המלך על כל עמו, כפי שנאמר{{הערה|תפילת "אדון עולם".}}: "אזי מלך '''שמו''' נקרא" בדוגמה לכך האלקות הנמשכת להחיות את הנבראים היא שמו של הקב"ה בלבד.
 +
 +
====ירידת הנשמה לגוף והירידה לגלות====
 +
{{להשלים}}
  
 
== החיות על ידי השם ==
 
== החיות על ידי השם ==
 
 
על פי תורת [[הבעש"ט]]{{הערה|שעהיוה"א בתחלתו.}} שמו של חפץ, כפי אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיותו, היינו, שבאותיות השם מתלבש החיות שמהוה ומחי' ומקיים את הנברא. ועל דרך זה מבואר בתורת המגיד (או"ת ד, ב) עה"פ "וכל אשר יקרא לו [[נפש]] האדם הוא שמו", ש"בלה"ק כל מה שנקרא שמו כך הוא שמו האמיתי שם העצם משרשו.. ולכן [[אדם הראשון]] שהי' בו חכמה יתירה, והשיג וידע השורש של כל מין ומין, היה יכול לקרותם בשם האמיתי".
 
על פי תורת [[הבעש"ט]]{{הערה|שעהיוה"א בתחלתו.}} שמו של חפץ, כפי אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיותו, היינו, שבאותיות השם מתלבש החיות שמהוה ומחי' ומקיים את הנברא. ועל דרך זה מבואר בתורת המגיד (או"ת ד, ב) עה"פ "וכל אשר יקרא לו [[נפש]] האדם הוא שמו", ש"בלה"ק כל מה שנקרא שמו כך הוא שמו האמיתי שם העצם משרשו.. ולכן [[אדם הראשון]] שהי' בו חכמה יתירה, והשיג וידע השורש של כל מין ומין, היה יכול לקרותם בשם האמיתי".
  

גרסה מ־10:58, 5 בינואר 2021

השם של כל דבר הוא שורש החיות שלו הנרמז ושורה על אותיות השם. השם הוא גם הגילוי החיצוני של כל נברא ומהוה משל לספירת המלכות הנקראת "שם שמים".

מקור

ואלו שמות בני ישראל היורדים מצרימה, את יעקב איש וביתו באו

שמות,א

חז"ל אומרים, שבני ישראל נגאלו בזכות שלא שינו את שמם, שפתם ולבושם.

מאפיינים

שם העצם מאופיין בכמה תכונות יחודיות:

א. "הארה בלבד": השם הוא מאפיין חיצוני ואינו מאפיין כלל את אופי הנפש. בניגוד לתכונות אחרות שקיימות לעצם, כמו תכונות של האדם - כתודעתו, רגשותיו וכדומה - שבהן באה לידי ביטוי הנפש, השם אינו מכיל כלל את הנפש והוא משמש כאמצעי לזולת לקרוא בשמו.

ב. "מתייחס לעצם": למרות האמור כי השם הוא הארה חיצונית של העצם, השם מתייחס לעצמותו של העצם ו"נוגע" בו. ולכן אדם עוזב את כל עיסוקיו ופונה בכל עצמותו לכיוון חבירו הקורא בשמו, כמו כן בעת התעלפות של אדם יש ביכולת הקריאה בשם האדם לגעת בנפשו פנימה ולעוררו מעלפונו. בתוכנה זו השם מתעלה על שאר כוחות הנפש, כך לדוגמה אפילו בכוחות פנימיים יותר באדם - כשכל ומידות - הם אינם נוגעים במהותו של האדם, ואדם המלמד את חברו השכלה אינו 'נוגע' בנפש חברו מעבר לכח תבנותו.

ג. "אינו מציאות": השם אינו קיים במציאות קודם שיקרא ויבוא לידי שימוש. בניגוד לשאר כוחות הנפש הקיימים בהעלם ובדקות בעצם הנפש ובהגיעם לידי שימוש הם מתגלים מהעלם לגילוי, השם אינו קיים בעצם ובעת שימוש בשם הוא מתחדש ונוצר. (אכן השם קיים בעצם בכך שהיא מציאות פוטנציאלית להיקרא בשם, אולם כל זמן שהוא לא נקרא בשם, השם אינו קיים).

שם - כמשל

ה'שֵם' משמש כמשל ואנלוגיה למושגים רבים המפורטים להלן:

אור אין סוף

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אור אין סוף

ראשית והתחלת של כל סדר בריאת העולם ויסוד לכל סדר השתלשלות הוא ההמשכה של אור מעצמותו המכונה בשם "אור אין סוף". אור זה נרמז בחז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק ג) "עד שלא נברא העולם היא הוא ושמו בלבד" כשהכוונה ב"שמו" הוא לאור אין סוף, על שם תכונת השם שהיא "הארה בלבד". באופן מפורט יותר הכוונה ב"שמו" היא לדרגת היכולת שאינה מציאות כלל כשם שהשם "אינו מציאות".[1]

עשר ספירות הגנוזות

שרשם הראשון של עשר ספירות שבאצילות היא בעשר ספירות הגנוזות שבאור אין סוף שלפני הצמצום. אולם הכלל שמובא בקבלה היא "אין מציאות לגנוזות" והימצאותם של ספירות אלו באור אין סוף היא כהימצאות השם בעצם שהימצאותו היא רק באמצעות הקריאה בשם זה.[1]

חיות הנבראים

הכח האלוקי שמחייה את הנבראים הוא הארה בלבד ואינו התגלות של כח אלוקי עצמי ומהוי המבטא את האלקות. זהו הכוונה שכל הבריאה נמשכת ממדת מלכותו של ה' לפי ששיכות המלך לעמו היא בהתפשטות של שמו של המלך על כל עמו, כפי שנאמר[2]: "אזי מלך שמו נקרא" בדוגמה לכך האלקות הנמשכת להחיות את הנבראים היא שמו של הקב"ה בלבד.

ירידת הנשמה לגוף והירידה לגלות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

החיות על ידי השם

על פי תורת הבעש"ט[3] שמו של חפץ, כפי אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיותו, היינו, שבאותיות השם מתלבש החיות שמהוה ומחי' ומקיים את הנברא. ועל דרך זה מבואר בתורת המגיד (או"ת ד, ב) עה"פ "וכל אשר יקרא לו נפש האדם הוא שמו", ש"בלה"ק כל מה שנקרא שמו כך הוא שמו האמיתי שם העצם משרשו.. ולכן אדם הראשון שהי' בו חכמה יתירה, והשיג וידע השורש של כל מין ומין, היה יכול לקרותם בשם האמיתי".

שמות בני אדם

הרבי[4] מוסיף כי על דרך זה הוא גם בנוגע לשמות בני אדם, שהשם קשור עם שורש הנשמה. וכפי שמובא בשם האריז"ל שכאשר ההורים נותנים שם לבניהם, "אלו השמות אינם דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך, אך הקב"ה הוא הנותן שכל וחכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן, ומחמת זה האדם משורש בשמו מאוד מאוד".

אדמו"ר הצמח צדק אמר שהשם צריך להנתן על ידי האב והאם דוקא[5] - בהתאם להמבואר בכתבי האריז"ל שההורים זוכים לכוין לשם המתאים לשורש נשמת הבן, באופן ד"מזלייהו חזי".

אדמו"ר הריי"צ מבאר במאמריו, שאותיות השם הם ה"צינור" שעל ידם נמשך חיות הנשמה והגוף, ועל ידי זה נפעל חיבור וקישור הנשמה בגוף.

לפי זאת הסביר הרבי ששם האדם הוא ענין נעלה ביותר - כי השם קשור עם שורש הנשמה, ועל ידו נמשך חיות הנשמה בגוף, שחיות זו קשורה עם "מחי' החיים", עד שסוף סוף (או אדרבה: ראש ראש) קשורה חיות זו עם עצמות ומהות, כמובן על פי המבואר באגרת הקודש (ס"כ) שכללות ענין ההתהוות הוא על ידי "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה, שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו".

שינוי שם

על אף הענינים הנעלים הקשורים בשם, יכול האדם לשנות את שמו, והדבר תלוי בבחירתו דוקא. וכפי שמצינו שבנוגע לכמה ענינים צריכים לדעת כיצד הוא עצמו חותם את שמו. ועל דרך זה מצינו בשולחן ערוך שעל ידי שינוי השם נמשך תוספת חיות מלמעלה בנוגע לאריכות ימים ושנים טובות, רפואה שלימה, בריאות הגוף כו'. ואם כן, הרי זה דבר והיפוכו: מצד אחד אומרים שהשם שניתן לו קשור עם שורש נשמתו, וזהו הצינור להמשכת החיות כו'. וביחד עם זה אומרים שכאשר האדם מחליט לשנות את שמו - אזי "כן יקום", ומכאן ואילך נמשכת חיותו (מעצמות ומהות) על ידי הצינור דאותיות השם בהתאם להחלטתו לשנות את השם.

דבר זה דומה להמבואר בדרשות רז"ל שקידוש החודש תלוי בהחלטת בית דין של מטה, היינו, שכאשר בית דין של מטה קובעים שיום זה הוא ראש חודש, נקבע כן גם למעלה, וזאת - באופן ש"אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין". ועל דרך זה בעניננו - שכאשר האדם מחליט לשנות את שמו, הרי זה פועל גם למעלה, בנוגע לאופן המשכת החיות וכו'.

רבי מאיר דייק בשמא

מובא עוד בגמרא "רבי מאיר דייק בשמא", שהיה מדייק בשמות. המגיד מבאר על פי הנאמר באדם הראשון וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו, ואחר שהביא הקב"ה את כל בהמות והחיות, אמר לזה נאה לקרותו כך ולזה כך, כי מכח גודל החכמה היתירה שהייתה בו, היה יודע שורש כל נברא מאין נברא ומאיזה שורש הוא, והיה קורא שמו בשורשו, מה שלא היו יכולין המלאכים להשיג ולקרות שמות כאלו, כמובא שם במדרש. וכן הענין גבי רבי מאיר, כי מגודל חכמתו היה יודע שורש נשמות של כל אחד ואחד מהיכן שורשו אם טוב אם להיפך.

קריאת שם על שם אחר

יהודים רבים נוהגים לקרוא לילדיהם על שם נשיאי, גדולי או רבני ישראל.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 מאמר "כי עמך" תרס"ו.
  2. תפילת "אדון עולם".
  3. שעהיוה"א בתחלתו.
  4. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 1780.
  5. אנשים אחרים יכולים רק להציע להם שמות, אבל בחירת השם בפועל צריכה להיות על ידי האב והאם דוקא. - הרבי