הבדלים בין גרסאות בדף "שלום מרדכי רובשקין"
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==ביוגרפיה== | ==ביוגרפיה== | ||
| − | רובשקין נולד בכ"ח [[תשרי]] [[תש"כ]] לר' אהרן ורבקה רובשקין. בשנת [[תשמ"א]] נשא לאשה את מרת לאה גולדמן. לאחר שנת לימודים ב[[כולל]] ב[[קראון הייטס]] עבד יחד עם אביו באיטליז כשר בניו יורק. לאחר מספר שנים יצא ל[[שליחות]] לאטלנטה, גורגיה. שנה לאחר מכן עבר למיניסוטה בכדי לעזור לאביו, שרכש באותו זמן מפעל הבשר באיווה שהיה על סף פשיטת רגל. אחר שלוש שנים עבר לפוסטוויל שבאיווה, שם מונה למנהל המפעל ובמשך השנים הפך המפעל להיות מפעל הבשר ה[[כשר]] הגדול בעולם. | + | שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה. |
| + | |||
| + | כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש). | ||
| + | |||
| + | הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי. רובשקין נולד בכ"ח [[תשרי]] [[תש"כ]] לר' אהרן ורבקה רובשקין. בשנת [[תשמ"א]] נשא לאשה את מרת לאה גולדמן. לאחר שנת לימודים ב[[כולל]] ב[[קראון הייטס]] עבד יחד עם אביו באיטליז כשר בניו יורק. לאחר מספר שנים יצא ל[[שליחות]] לאטלנטה, גורגיה. שנה לאחר מכן עבר למיניסוטה בכדי לעזור לאביו, שרכש באותו זמן מפעל הבשר באיווה שהיה על סף פשיטת רגל. אחר שלוש שנים עבר לפוסטוויל שבאיווה, שם מונה למנהל המפעל ובמשך השנים הפך המפעל להיות מפעל הבשר ה[[כשר]] הגדול בעולם. | ||
מפעל הבשר העסיק מאות רבות של [[יהודי|יהודים]], רובם חסידי חב"ד. הרב רובשקין התפרסם רבות בזכות מעשי ה[[צדקה]] והחזקת מוסדות התורה באיזור מגוריו. | מפעל הבשר העסיק מאות רבות של [[יהודי|יהודים]], רובם חסידי חב"ד. הרב רובשקין התפרסם רבות בזכות מעשי ה[[צדקה]] והחזקת מוסדות התורה באיזור מגוריו. | ||
גרסה מ־06:15, 24 בינואר 2011
ר' שלום מרדכי הלוי רובשקין הינו חסיד חב"ד, בעל צדקה ומנהל מפעל הבשר-כשר מהגדולים בעולם. נתבע על ידי הרשויות של ארצות הברית על עבירות פליליות ונענש בעשרות שנים של כלא.
ביוגרפיה
שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי. רובשקין נולד בכ"ח תשרי תש"כ לר' אהרן ורבקה רובשקין. בשנת תשמ"א נשא לאשה את מרת לאה גולדמן. לאחר שנת לימודים בכולל בקראון הייטס עבד יחד עם אביו באיטליז כשר בניו יורק. לאחר מספר שנים יצא לשליחות לאטלנטה, גורגיה. שנה לאחר מכן עבר למיניסוטה בכדי לעזור לאביו, שרכש באותו זמן מפעל הבשר באיווה שהיה על סף פשיטת רגל. אחר שלוש שנים עבר לפוסטוויל שבאיווה, שם מונה למנהל המפעל ובמשך השנים הפך המפעל להיות מפעל הבשר הכשר הגדול בעולם.
מפעל הבשר העסיק מאות רבות של יהודים, רובם חסידי חב"ד. הרב רובשקין התפרסם רבות בזכות מעשי הצדקה והחזקת מוסדות התורה באיזור מגוריו.
המעצר
ביום ז' באייר תשס"ח פשטה משטרת ההגירה על המשחטה הגדולה שבבעלותו של רובשקין. הפשיטה נערכה בכוחות גדולים של שוטרים ורכבי משטרה שהגיעו על מנת לעצור את כל העובדים השוהים בארה"ב בצורה בלתי חוקית. הכוחות נעזרו במסוק משטרתי בכדי לוודאות שאף אחד לא בורח. באותו יום נעצרו שבע מאות עובדים שהיוו מחצית מעובדי המפעל.
החל מיום המעצר החלו חיים חדשים בפוסטוויל. אנשי הקהילה קבעו תענית ציבור, השלוחים האזוריים קבעו פגישות עם אנשי ממשל בכדי להמתיק את גזר דינו של רובשקין המואשם בהעסקת עובדים זרים וילדים.
במהלך המשפט התלוננה הסנגוריה מספר פעמים על כך שחבר המושבעים ואף חלק מהשופטים הינם גויים אנטישמיים שמחפשים להצר את צעדיו של רובשקין, ושמחים על ההזדמנות לסגור את מפעלי הבשר הכשר.
יחד עם המשך הדיונים בבית המשפט התגברו מיום ליום כנסי ההתעוררות והתפילות לזכותו של רובשקין. קהילות יהודיות רבות הצטרפו למאבק למען שחרור רובשקין. בין היתר היה ניתן לראות כנס תפילה בישיבת ליקווד וכינוסי התעררות גדולים בבורו פארק. בחודשים האחרונים שלפני מתן פסק הדין קבעו מספר קהילות יהודיות תענית שעות לזכותו.
ביום ט' תמוז תש"ע הודיעה השופטת על גזר הדין שינתן על ידה למחרת, ובו נפסקו לרובשקין 27 שנים בכלא וקנס של 31 מיליון דולרים שישולם באופן מיידי. לפסק דין זה הגיבו עורכי הדין שוב, כי מדובר בפסק אנטישימי, וכי יוגש ערעור.
