שינה בסוכה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחלך.jpg ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

חסידי חב"ד אינם ישנים בסוכה בחג הסוכות, זאת על פי דבריו של אדמו"ר האמצעי "כיצד אפשר לישון בסוכה אשר בה יש מקיפים דבינה". פירוש: כיצד אפשר לישון במקום רוחני כה נעלה אשר נמצא בו אור אלוקי אדיר של "מקיפים דבינה"?.

מקורו

כתוב בתורה:

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת"

ויקרא כג, מב

ודרשו חז"ל[1] תשבו כעין תדורו - כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה.[2] מכאן אמרו חכמים במשנה:[1] "כל שבעת הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע".

חלק מחיוב זה הוא חיוב השינה בסוכה המוזכרת במשנה במסכת סוכה פרק ב'[3] "הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו" יתירה מכך גזרו חכמים[4] והחמירו בשינה יותר מאכילה "תנו רבנן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה" משום שחששו 'שמא ירדם' מתוך שינתו הארעית. וכן ישנם שם בגמרא תיאור מכמה מהתנאים שהתייחסו לפרטים ואופנים באופן שנתם בסוכה.

וכך פסק גם הרמב"ם בספרו:[5] "אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי". וכך פסקו הטור, השולחן ערוך,[6] הרמ"א,[7] ואדמו"ר הזקן.[8]

גדר החיוב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

את חובת הדיור של האדם בסוכה במשך ימי החג הגדירו חז"ל במילים "תשבו כעין תדורו" כלומר, אופן הישיבה בסוכה צריכה להיות בהתאם ומעין קביעות הדירה של האדם. ובפרטי הגדרה זו נאמרו כמה פרטים: אכילה, שתיה, טיול ושינה ונחלקו הפוסקים מהי בדיוק ההגדרה של חיוב השינה בסוכה:

הרב יוסף רוזין בספרו צפנת פענח[9] מדייק מלשון חז"ל בגמרא[10] ולשון הרמב"ם[11] בכתיבתו את חיובי האדם בישיבת סוכה: "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה ... שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים" כי מוכח מכך, שמצוות ישיבה בסוכה 'מחייבת' אכילה ושתיה וכו' (דירה בסוכה משמעותה לאכול ולשתות) לעומת זאת השינה בסוכה אף שאסורה מחוץ לסוכה כמו שכותב בהלכה שלאחריה[12] היא אינה חלק מהמצווה אלא שבשינה מחוץ לסוכה האדם מראה כביכול שהוא דר מחוץ לסוכה, ומכיון שכך עליו לישון בסוכה כדי למנוע עובדה זאת. כשיטה זו סובר גם ה'מחבר' בשולחן ערוך שציטט את לשון הרמב"ם "כיצד מצות ישיבת סוכה" ולא הזכיר בה מצוות שינה ורק בסעיף לאחריו כותב שישנו חיוב לישן בסוכה.

וזה גם הסיבה שאין אומרים ברכה על השינה לשיטה זו, משום שהשינה בסוכה כלל אינה מצווה.

אולם ישנם ראשונים[13] החולקים על הנחה זו וסוברים שחיוב השינה הוא חלק מחובת המצווה של דירה בסוכה כאכילה ושתיה. וכלשון רש"י:[14]"ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה". וכשיטה זו פסק הרמ"א בהגהתו שהוסיף על דברי המחבר בסעיף א "כיצד מצוות הסוכה שיהיה..'וישן'..כל שבעת ימים" שהוספה זו הינה מיותרת כאמור לעיל שאף המחבר כותב בסעיף שלאחריו את חיוב השינה. אלא שהדגשת הרמ"א היא להדגיש שהיא חלק ממצוות הישיבה בסוכה. וכן הוא דעת הטור[15] וכן דעת האדמו"ר הזקן בשולחנו.[16] ואכן בטעם אי הברכה על השינה כתבו שהסיבה לזה היא שהם טפלים ל'עיקר' המצווה שהיא האכילה ונפטרים בברכה שעליה.[17]

הרבי בלקוטי שיחות[18] מבאר שגם לשיטה זו שהשינה חלק מהמצווה אין זה מצווה פרטית. כלומר, אין במצוות ישיבה בסוכה חיוב לאכול וחיוב לישון אלא חיוב כללי ליישב בסוכה כלשון האדמו"ר הזקן:[16]"כללו של דבר לעולם ידמה עליו סוכתו כאלו היא ביתולז וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו". (ומכיוון שעיקר ישיבת האדם מתבטאת באכילתו לכן עיקר הישיבה בסוכה היא באכילה דווקא שעליה מברכים, כמו כן בנוגע לאדם הפטור על פי תורה משינה בסוכה שלא חסר לו בקיום מצוות ישיבה בסוכה).

המנהג בפועל וטעמו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

על אף החיוב לישן בסוכה, בפועל נהגו בכמה קהילות ובמנהגי ישראל שנהגו להקל ולא לישן בסוכה. על מנהג זה מעידים הראשונים המאירי המרדכי ורבינו מנוח ועוד ואחריהם גדולי הפוסקים הרמ"א, הלבוש, המגן אברהם, הט"ז ועוד כי המנהג להקל ולא לישון בסוכה. מנהג זה התפשט בארצות אירופה ואף במדינות בצפון אפריקה ובמצרים.[19] אמנם בארץ ישראל נהגו לישן בסוכה.[20] כמו כן מנהג חב"ד שאין ישנים בסוכה.[21] וכן הוא גם מנהג בעלזא.[[[חב"דפדיה:מקורות|דרוש מקור: ראה נטעי גבריאל הלכות ראש השנה פרק טז הערה טז בשם הרה"ק מבולגרייא. (אמנם בשל דעתם של כמה מזקני חסידי בעלז כי הסיבה העיקרית היתה בשל הקור, נהוג כיום בחסידות בעלז לישון בסוכה. אך יש הסוברים כי היו טעמים נוספים וראה בספר צנצנת המן[דרוש מקור] עדות לכך שהרה"ק מבעלזא הזהיר את הבחורים בירושלים שלא ישנו בסוכה.]]]

כמו כן מצאנו שבזמן בית המקדש נהגו המשתתפים בשמחת בית השואבה שלא לישן בסוכה.[דרוש מקור: הרחבה בדברי הגמרא וכו'] בקשר לזה ביארו האחרונים[דרוש מקור] שהיו אנוסים משום שלא היה להם סוכה.[דרושה הבהרה] אולם יש שהקשו[דרוש מקור: גליוני הש"ס למהרי ענגיל(?)] על ביאור זה שהרי היה להם סוכות חוץ להר הבית[דרוש מקור][דרושה הבהרה] ובהפסק מועט יכלו להגיע אליו? הרבי מבאר שבפשטות היו פטורים ממצוות סוכה משום שהעוסק במצווה פטור מין המצווה.[22]

יש לציין שרובם ככולם של הפוסקים המביאים בדבריהם את המנהג אינם מתרעמים עליו אלא אדרבה מנסים בכמה אופנים ליישבו ולהתאימו על פי פסק ההלכה. אף שיש מהם[23] שהוסיפו שהמדקדק במצוות ראוי לו להחמיר ולישן בסוכה.

טעמים שונים נכתבו על קולה זו:

מפני הצינה

יש מהראשונים שכתבו שטעם הפטור הוא משום חולה או מצטער, שמפני הצינה קשה ומסוכן לישן בסוכה.[24] אמנם הרמ"א בדרכי משה מקשה על ביאורם משום שרואים שמנהג זה נהוג אף במקומות שאינם קרים. כן הקשה שלכאורה מוטלת על האדם החובה להביא עמו לסוכה כרים וכסתות להתחמם בהם. (אמנם על יסוד ביאור זה כתבו אף המחמירים שכאשר האדם

איש ואישתו

הרמ"א מציע ביאור אחר לקולה והא על פי דיוקו בגמרא[דרושה הבהרה] שחיוב הבעל בסוכה הוא איש ואשתו תשבו כעין תדורו מה בביתו איש וביתו כך גם בסוכה ועל פי זה כתב שאדם שאין באפשרותו לישן עם אשתו פטור (מצד גדר מצוות ישיבה בסוכה). וזאת על אף שהאשה עצמה פטורה ככל מצוות עשה שהזמן גרמא הבעל נפטר גם כן כשאין לאשתו מקום לשהות בסוכה יחד עמו.

והקשו על ביאור הפוסקים[25] מכמה צדדים[דרושה הבהרה] מדברי הגמרא[דרוש מקור] "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת" שוודאי באופן זה לא יוכלו לישן עם נשותיהם ואעפ"כ הסוכה כשרה. כמו כן טענו שאילו בנה סוכה שאין באפשרותו לישן בה עם אשתו לא יצא מלכתחילה משום שהבונה סוכה חייב לבנותה באופן שיוכל לקיים בה המצווה.[26]

יש מהאחרונים[27] שביארו הפטור על פי סברא זו אמנם לא מצד דין סוכה אלא מצד מצטער שהאדם מצטער לישן ללא אשתו. (ויש שכתבו שהוא רק בשעת עונה.[28])

ויש מהאחרונים[29] שכתבו שהוא מצד העוסק במצווה פטור מין המצווה שמחוייב האדם לשמח את אשתו ברגל.

כל הביאורים האמורים הם אף כשאשתו אינה טהורה.[30] אלא שיש מקשים שביאורים אלו אינם מיישבים את המנהג לאינם נשואים.[דרוש מקור]

כבוד הסוכה,ומקיפים דבינה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אך מכיון שכל מנהג יש לו גם יסוד בפנימיות התורה, מוכרח כי יש גם סיבה על פי פנימיות התורה שלא לישון בסוכה.

הרבי מבאר כי אורות מקיפין של ספירת הבינה שורה בסוכה. הארה זו המשרה על האדם רוח הקודש הינה הארה מיוחדת, ולכן יהודים שהרגישו את קדושת הסוכה לא יכלו להירדם בסוכה.

הרבי גם התייחס לשאלה, כיצד מי שאינו מרגיש את המקיפים דבינה מרשה לעצמו שלא לישון בסוכה? וביאר הרבי, כי חסידים - מעצם טבעם רוצים הם לחקות את רבותיהם. וכאשר אינם יכולים לעשות כן, הרי זה גורם להם צער... ומצטער - מי שחיוב השינה בסוכה גורם לו צער - פטור מן הסוכה!

לקריאה נוספת

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. 1.0 1.1 סוכה כח, ב.
  2. סוכה כו, ב. רש"י דיבור המתחיל 'כעין תדורו'.
  3. סוכה כ, ב.
  4. סוכה כו, א.
  5. הלכות סוכה ו, ו.
  6. סימן תרל"ט סעיף ב.
  7. שם בהגהה על סעיף א.
  8. בשולחנו סימן תרלט סעיפים ד, ז-ח.
  9. על הרמב"ם הלכות סוכה פרק ו הלכה ב.
  10. סוכה כח, ב.
  11. הלכות סוכה ו, ה.
  12. "אוכלין ושותין וישנים בסוכה".
  13. רש"י המובא להלן ובדף ז, א ד"ה מאי לאו, בעירובין מד, א (וזה לשונו:'כדי שיאכל וישתה וישן' - עיקר מצותה של סוכה בג' דברים הללו.) ותוספות סוכה מה, ב דיבור המתחיל 'אחד' ועוד.
  14. סוכה כ, ב דיבור המתחיל 'לא יצא'.
  15. סימן תרל"ט - שהוסיף 'וישן' כהרמ"א על לשון הגמרא.(לקוטי שיחות שם)
  16. 16.0 16.1 סימן תרל"ט סעיף ד.
  17. שולחן ערוך אדה"ז שם סעיף יב מתוספות ברכות יא, ב ד"ה שכבר ורא"ש ברכות פרק א' סימן יג.
  18. חלק כט עמוד 214 ואילך.
  19. נהר מצרים הלכות סוכה ג.
  20. שער המפקד הלכות סוכה ח.
  21. ראה אוצר מנהגי חב"ד עמוד שא.
  22. לקוטי שיחות חלק כ"ט שם.(וראה הביאור להלן איך בכל אופן לא חסר להם ב'שלימות' קיום מצוות סוכה).
  23. רמ"א שם, משנה ברורה על הרמ"א שם, נימוקי אורח חיים על סעיף זה.
  24. מרדכי סוכה הלכה תשמא, חידושי המאירי סוכה דף מו ורבנו מנוח על הרמב"ם פרק ו מהלכות סוכה הלכה ו.
  25. מגן אברהם סעיף קטן ח ט"ז סעיף קטן ט וביאור הגר"א שם ועוד.
  26. שולחן ערוך סימן תר"מ סעיף ד.
  27. מגן אברהם סעיף קטן ח.
  28. משנה ברורה סעיף קטן יח. וצריך עיון מקורו.
  29. ט"ז סעיף קטן ט וכן כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סעיף ט.
  30. דרכי משה, שולחן ערוך אדה"ז.