שינה בסוכה

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

חסידי חב"ד אינם ישנים בסוכה בחג הסוכות, זאת על פי דבריו של אדמו"ר האמצעי "כיצד אפשר לישון בסוכה אשר בה יש מקיפים דבינה". פירוש: כיצד אפשר לישון במקום רוחני כה נעלה אשר נמצא בו אור אלוקי אדיר של "מקיפים דבינה"?.

מקורו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

כתוב בתורה:

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת"

— ויקרא כג, מב

ודרשו חז"ל תשבו כעין תדורו - כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה. מכאן אמרו חכמים במשנה: "כל שבעת הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע".

חלק מחיוב זה הוא חיוב השינה בסוכה המוזכרת במשנה במסכת סוכה פרק ב' "הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו" יתירה מכך גזרו חכמים והחמירו בשינה יותר מאכילה "תנו רבנן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה" משום שחששו 'שמא ירדם' מתוך שינתו הארעית. וכן ישנם שם בגמרא תיאור מכמה מהתנאים שהתייחסו לפרטים ואופנים באופן שנתם בסוכה.

וכך פסק גם הרמב"ם בספרו: "אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי". וכך פסקו הטור, השולחן ערוך, הרמ"א, ואדמו"ר הזקן.

גדר החיוב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בשיחותיו מבאר הרבי על פי דבריו של רבי יוסף רוזין כי מלשונו של הרמב"ם מוכח כי חיוב השינה בסוכה שונה מכל שאר החיובים, של אכילה וכדומה בסוכה. בעוד שהאכילה היא ענין חיובי ומוכרח, כלומר שגם מי שאינו רוצה לאכול עליו מוטלת עליו לאכול בסוכה - לכל הפחות ביום הראשון - כדי להראות בכך את העובדה כי הוא דר בסוכה, הרי שהשינה היא ענין שלילי; כלומר אין כלל מצוה לישון בסוכה, אלא שבשינה מחוץ לסוכה האדם מראה כביכול שהוא דר מחוץ לסוכה, ומכיון שכך עליו לישון בסוכה כדי למנוע עובדה זאת.

וכך הוא לשון הרמב"ם (הלכות סוכה פרק ו הלכה ה): " כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע שנאמר (ויקרא כ"ג) בסוכות תשבו שבעת ימים". כאשר הרמב"ם מונה את פרטי מצות הישיבה בסוכה הוא מונה רק את הפרטיים החיוביים שעל ידיהם האדם מקיים את המצוה ולא את הפרטים השלילים הבאים למנוע ישיבה מחוץ לסוכה.

מכיון שכך, נמצא כי כאשר חסידים אנוסים ואינם יכולים לישון בסוכה - מהטעמים שנתבארו שהם מצטערים מלישון במקום בו שורה קדושה עליונה של מקיפין דבינה, אין הם מחסרים כלל מקיומה של מצות סוכה. שכן למרות שהמצטער מאכילה ושתיה בסוכה - עדיין אינו מקיים בכך את מצוה סוכה, אך מי שאוכל ושותה ודר בסוכה ומשום סיבה כל שהיא אינו יכול לישון בסוכה, נמצא כי הוא מקיים את מצות הסוכה כהלכתה.

המנהג בפועל וטעמו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בפועל כותבים כבר הראשונים ואחריהם גדולי הפוסקים עד בעל השולחן ערוך והרמ"א כי המנהג להקל ולא לישון בסוכה. טעמים שונים נכתבו בכך, אך מכיון שכל מנהג יש לו גם יסוד בפנימיות התורה, מוכרח כי יש גם סיבה על פי פנימיות התורה שלא לישון בסוכה.

הרבי מבאר כי אורות מקיפין של ספירת הבינה שורה בסוכה. הארה זו המשרה על האדם רוח הקודש הינה הארה מיוחדת, ולכן יהודים שהרגישו את קדושת הסוכה לא יכלו להירדם בסוכה.

הרבי גם התייחס לשאלה, כיצד מי שאינו מרגיש את המקיפים דבינה מרשה לעצמו שלא לישון בסוכה? וביאר הרבי, כי חסידים - מעצם טבעם רוצים הם לחקות את רבותיהם. וכאשר אינם יכולים לעשות כן, הרי זה גורם להם צער... ומצטער - מי שחיוב השינה בסוכה גורם לו צער - פטור מן הסוכה!

קהילות נוספות הנוהגות כן

• בעבר גם בקהילת בעלז לא היו יושנים בסוכה, וחלוקים הדעות בקרב זקני חסידי בעלז בקשר לכך. בחסידות בעלז כיום סוברים כי הסיבה העיקרית היתה בשל הקור, ולכן כיום בחסידות בעלז נוהגים לישון בסוכה. אך יש הסוברים כי היו טעמים נוספים.

לקריאה נוספת

• שערי הלכה ומנהג אות רסח.
• ידבר שלום חלק ב' סימן כ"ז.
• מבשר טוב עמ' שכ"ו ואילך.