שיטת החקירה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיטת החקירה היא שיטה ביהדות, ואשר נוקטת בדרך "הפילוסופיה" על מנת להוכיח באופן שכלי והגיוני את ההכרח במציאות הבורא, אחדותו, היות התורה מן השמים ושאר עיקרי היהדות. כן היא מחפשת לכל מצווה ומצווה הסבר שכלי לקיומה.

רקע היסטורי

הראשון שפרץ דרך והחל לכתוב ספרי חקירה היה רבי סעדיה גאון[1] שכתב את ספר האמונות והדעות, לאחריו נכתבו ספרים נוספים כמו מורה הנבוכים להרמב"ם והכוזרי לרבי יהודה הלוי, ועוד.

ספרים אלו נקראים כעוסקים בשיטת ה"חקירה", משום שמטרתם היא לחקור ולחתור לאמת, ואכן כשמם כן הם.

אמנם, על אף המעלה שבספרים אלו, הזהירו גדולי ישראל שלא לקרוא בספרים אלו, וכמו שקרא הרמב"ם לספר "מורה הנבוכים", שאם מישהו כבר נבוך - שיעיין בספר ויפתור את מבוכתו, אך באם לאו, ייתכן שהקושיה תובן אצלו יותר מהתירוץ, ויצא שכרו בהפסדו.

היחס לשיטה בחסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ההבדל בין שיטת החקירה לשיטת החסידות היא, שספרי החקירה מוכיחים שיש בורא לעולם - על ידי שכל בלבד. תורת החסידות מסבירה שתכלית עבודת ה' האמתית היא כאשר תהא למעלה מהשכל, מתוך אמונה פשוטה ותמימה. הדברים מגיעים עד כדי שאפילו המצוות ההגיוניות והמובנות בשכל אנושי, צריכות להתקיים - על פי החסידות - מתוך כך שאלוקים הוא שציווה לקיימם, ולא מתוך כך שהשכל מכריח לקיימם, וזאת משום, שאם מצוותיו של היהודי ייתלו בשכלו, עלול שכלו להובילו למסקנות הפוכות מן היהדות. אך אם לא ייתלה בשכלו, אלא יעבוד את בוראו מתוך אמונה, ממילא שכלו לא יכול להפריעו.

לפיכך, שיטת החקירה, שכל מהותה שכל והיגיון, אינה עומדת על דרישת החסידות, לפיה עבודת ה' צריכה להיות למעלה מן השכל. החקירה שהותרה על פי דרך החסידות ואף מומלצת כיסוד מרכזי בעבודת ה', היא החקירה והדרישה בגדלות השם יתברך, להעמיק בגדולתו על פי תורת החסידות[2], אך לא ח"ו החקירה במציאותו יתברך.

אך למרות כל זאת, אדמו"ר הצמח צדק כתב ספר המסביר את החקירה על פי החסידות בשם דרך אמונה (ספר החקירה). במשך שנים נמנעו החסידים מללמוד בו. בשנת תשס"ג יצא לאור הספר מחדש.

אדמו"ר הצמח צדק אמר לבניו (בעת לומדו אתם בספר מורה נבוכים: בשביל ללמוד חקירה צריך קיבה חזקה, לרמב"ם, לאדמו"ר הזקן ולי - יש כזאת, אך לכם אין כזאת, ואסור לכם ללמוד. ופנה לאחד מבניו ואמר לו: "ולך וודאי שלא"[3].

הערות שוליים

  1. היו כמה שקדמוהו כמו פילון האלכסנדוני ודוד אבן מרואן אלמקמץ, אך חיבוריהם לא התפשטו כל כך
  2. ראה דגל מחנה אפרים לך לך ד"ה ולא בשם הבעל שם טוב
  3. לקוטי סיפורים עמ' ר"ג עם קצת שינויים