הבדלים בין גרסאות בדף "שיחת משתמש:95.86.115.213"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 1: שורה 1:
היות וכבודו סובל ממחלת ה"שעמום", כיון שעושה דברים ללא תועלת, לכן רציתי להציע לך את ההצעה המרתתקת הבאה - מוצלח מנסיון!--[[משתמש:שלום|שלום]] 11:49, 28 בינואר 2010 (UTC)
+
היות וכבודו סובל ממחלת ה"שעמום", כיון שעושה דברים ללא תועלת, לכן רציתי להציע לך את ההצעה המרתקת הבאה - מוצלח מנסיון!--[[משתמש:שלום|שלום]] 11:49, 28 בינואר 2010 (UTC)
 
== בא גם אתה ליהנות, אל תפספס!!! גם לך מגיע!!! ==
 
== בא גם אתה ליהנות, אל תפספס!!! גם לך מגיע!!! ==
  

גרסה מ־14:50, 28 בינואר 2010

היות וכבודו סובל ממחלת ה"שעמום", כיון שעושה דברים ללא תועלת, לכן רציתי להציע לך את ההצעה המרתקת הבאה - מוצלח מנסיון!--שלום 11:49, 28 בינואר 2010 (UTC)

בא גם אתה ליהנות, אל תפספס!!! גם לך מגיע!!!

למי שעדיין לא יודע יש דרך ליהנות מהחיים. זה מתחיל כאן (בעולם הזה) וממשיך שם (בעולם הבא).

בחידושי אחד מגדולי הראשונים רבינו אברהם מן ההר בחידושי נדרים מח. כתוב מצווה לפרסם לשונו: [הריני עליך חרם המודר אסור כו', ואסורים בדבר של אותה העיר כגון כו' והספרים.] ואיכא מאן דמקשה והיאך נאסרים לקרות בספרים, והלא מצווה היא ומצוות לאו ליהנות ניתנו.

ולאו קושיא היא, דלא שייך טעמא דמצוות לאו ליהנות ניתנו אלא במצווה שהיא תלויה במעשה, שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטווה מאת השם, כמו שפירשנו באלו מותרין, אבל מצוות לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציוי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג וליהנות במדע לשמח לבבו ושכלו, כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, ומשום הכי אבל אסור לקרות בתורב ובנביאים ובכתובים, מפני שהם משמחים לבו על כרחו, הלכך לא שייך למימר במצוות לימוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצוותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו, הלכך כשהדירו זה את זה או הדיר זה את זה אסור לקרות בספר האוסר, שהרי על כרחו מגעת לו הנאה מממונו.)

וכן פסק הרמב"ם בספר המצוות: המצווה השלישית היא שנצטוינו על אהבתו יתעלה, והוא שנתבונן ונסתכל במצוותיו ופעולותיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג, וזוהי האהבה המצווה עלינו. ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלקיך, יודע אני, איני יודע כיצד אוהב את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר ויודע את מי שאמר והיה העולם. הנה ביארנו לך שבהשכלות תבא לידי השגה וימצא לך התענוג ותבא האהבה בהכרח.

על פי זה ביארתי לענ"ד השייכות של ברכות קריאת שמע לקריאת שמע עצמה. הרמב"ן מסביר שברכת המצוות על קריאת שמע היא ברכת אהבת עולם, וברכת יוצר אור היא ברכה צדדית של הודיה שקבעוה לפני קריאת שמע.

אבל לעניות דעתי נראה לומר הביאור בזה, דהנה החפצא של קריאת שמע היא מצוות אהבת השם. ומכיןו שמצוות אהבת השם היא לא מצווה ככל המצוות שהציווי הוא על אהבת השם עצמה, שהרי איך עושים זאת? לכן הציווי הוא על המעשים שמביאים לידי אהבת השם שהם: א. התבוננות בגדלות השם. ב. לימוד התורה בעיון. וגם הברכה של קריאת שמע מברכים על המעשה שאנו מחויבים לעשות כדי לבוא לידי אהבת השם, ולכן אנו מברכים א. יוצר אור על המאורות ועל הארץ ומלואה שהם מספרים כבוד קל, וב. על התורה הקדושה שהיא מספרת לנו את חכמתו הגדולה של השי"ת ומביאה לנו לאהוב אותו.