הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:פריידא (בת אדמו"ר הזקן)"
(יצירת דף עם התוכן "מתי נסתלקה? בערך של שנת תקע"ג כתוב שבט"ז סיון וכאן כתוב י"ז ~~~~") |
(←העברה מהערך אדמו"ר האמצעי: פסקה חדשה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מתי נסתלקה? בערך של שנת [[תקע"ג]] כתוב שבט"ז סיון וכאן כתוב י"ז [[משתמש:פרידבערג|פרידבערג]] - [[שיחת משתמש:פרידבערג|שיחה]] 01:59, 6 ביולי 2012 (IDT) | מתי נסתלקה? בערך של שנת [[תקע"ג]] כתוב שבט"ז סיון וכאן כתוב י"ז [[משתמש:פרידבערג|פרידבערג]] - [[שיחת משתמש:פרידבערג|שיחה]] 01:59, 6 ביולי 2012 (IDT) | ||
| + | |||
| + | == העברה מהערך [[אדמו"ר האמצעי]] == | ||
| + | |||
| + | קטעים לא ערוכים שהכנסו ע"י מאן דהוא לערך [[אדמו"ר האמצעי]] ואין שם מקומם. אולי אפשר לשלב מהם כאן | ||
| + | |||
| + | |||
| + | == אחותו פרידא== | ||
| + | בחדר התפילה והלימוד הסמוך לציון האדמ"ור האמצעי , בכיתוב הרקום על הבד המכסה את הסטנדר של שליח הציבור. מתחת לפסוק הנודע ממשלי "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻלנה" נקברה של אחת מבנותיו של אדמו"ר הזקן, הרבנית פרֵידא, "אשה גדולה וחשובה מאוד", שהלכה לעולמה פחות מחמישה חדשים אחריו. | ||
| + | |||
| + | לא ברור מדוע, מתוך ששת ילדיו של האדמו"ר, זכתה אך ורק פרידא להקבר צמוד לאביה. אולם מעבר לכך, בתי הקברות היהודיים של פעם היו מחולקים לחלקת גברים וחלקת נשים. כיצד זה אפוא קבורה פרידא לצד אביה בחלקת הגברים (או בלשון הכיתוב על הסטנדר, "זכתה להיכנס לפני ולפנים ונטמנה בסמוך ממש אצל משכן ימין קדשו")? | ||
| + | |||
| + | מהכיתוב על הסטנדר אפשר להבין שני הסברים. ההסבר הראשון הוא ציטוט מדברי אדמו"ר הזקן על בתו לפיו היא "נשמה מעלמא דדוכרא [עולם הזכר] אלא שבגלל דבר פרטי נתגלתה בגוף של אשה". כך ממש כתוב לעיני כל. בדרך כלל נשמת האדם תואמת את מינו, אך ישנם מקרים מיוחדים ("דבר פרטי") בהם אשה יכולה להיות בעלת נשמה זכרית ולהיפך. זה לא משהו רע או שלילי, וגם לא משתמע ממנו שצריך לשנות חלילה את הלבוש או את הגוף כאילו ארעה כאן תאונה (אדרבה, זו ההחמצה הכי גדולה של ההזדמנות והתיקון העמוקים שה' זימן לנשמה זו), אלא פשוט מקרה מיוחד הדורש יחס מיוחד. | ||
| + | |||
| + | מה שעשה אדמו"ר הזקן הוא להעניק לבתו שיעורים פרטיים בחסידות בהם לימד אותה דברים שלא לימד את הבנים (עד שאחיה דובער, לימים האדמו"ר השני, היה מעביר דרכה שאלות שהעסיקו אותו, ומתחבא להקשיב לתשובות…). | ||
| + | |||
| + | ההסבר השני הוא איזכור של סיפור: "דרך עלייתה למרום כקדושים אשר בארץ והילוכה לאדמת קודש זו בדרך פלאית". מהי דרך עלייתה כקדושים, ומהו הילוכה למקום הציון בדרך פלאית? את הסיפור המלא ניתן למצוא בספר "לְשֵמע אֹזן", כפי שסופר בידי אחיינה של פרידא ר' נחום, בנו הבכור של אדמו"ר האמצעי היורש. | ||
| + | |||
| + | מסתבר שכאשר הסתלק אדמו"ר הזקן חלשה מאד דעתה של פרידא, שכבר לא היתה בקו הבריאות קודם לכן. היא הרגישה שמותה קרב וביקשה להקבר ליד אביה, סמוך לידו הימנית. החסידים לא ידעו מה לעשות, שכן מצד אחד היא היתה יקרה מאד לאדמו"ר, אך מצד שני היא אשה ומדובר בחלקת גברים. יום אחד היא זימנה את החסידים החשובים למיטתה, הורתה להם לעמוד סביבה, ואז אמרה את ברכת "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא". בהגיעה למלים "ואתה עתיד ליטלה ממני" היא הרימה את אצבעותיה לשמים וקראה "אבא, חכה, הנה עוד רגע קט!", פונה לכאורה הן לאביה שבשמים והן לאביה כפשוטו, ונפחה את נשמתה (כשר' נחום סיפר קטע זה בכה כל-כך, שהאוכל שלו נרטב עד שלא היה ניתן לאכלו יותר). | ||
| + | |||
| + | לאחר אירוע זה היה ברור לחסידים שיש לשעות לצוואתה של פרידא ולקברה היכן שבקשה, אך עדיין ספק ניקר בלבם. לכן בהובילם את הארון ממקום פטירתה, בהגיעם לצומת המוביל להאדיטש (מקום קבורת אדמו"ר הזקן) מחד גיסא ולקרמנטשוג (היכן ששכן מרכז חסידות חב"ד באותו זמן) מאידך גיסא, החליטו להרפות את מושכות הסוסים ולתת לסוסים ללכת לפי רצונם (כמנהג הבעל-שם-טוב בפעמים רבות). כך הם עשו והסוסים פנו להאדיטש. לאחר שני מופתים אלו לא היה עוד ספק, והרבנית נקברה לצד אביה בחלקת הגברים. | ||
| + | מתברר על פי המסופר בספר 'לשמע אוזן' , כי לבעל התנייא הייתה בת בשם פריידא ,שגדלותה והבנתה בתורה ובחסידות עלתה על אחיה - האדמו"ר האמצעי. | ||
גרסה מ־18:31, 4 בדצמבר 2019
מתי נסתלקה? בערך של שנת תקע"ג כתוב שבט"ז סיון וכאן כתוב י"ז פרידבערג - שיחה 01:59, 6 ביולי 2012 (IDT)
העברה מהערך אדמו"ר האמצעי
קטעים לא ערוכים שהכנסו ע"י מאן דהוא לערך אדמו"ר האמצעי ואין שם מקומם. אולי אפשר לשלב מהם כאן
אחותו פרידא
בחדר התפילה והלימוד הסמוך לציון האדמ"ור האמצעי , בכיתוב הרקום על הבד המכסה את הסטנדר של שליח הציבור. מתחת לפסוק הנודע ממשלי "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻלנה" נקברה של אחת מבנותיו של אדמו"ר הזקן, הרבנית פרֵידא, "אשה גדולה וחשובה מאוד", שהלכה לעולמה פחות מחמישה חדשים אחריו.
לא ברור מדוע, מתוך ששת ילדיו של האדמו"ר, זכתה אך ורק פרידא להקבר צמוד לאביה. אולם מעבר לכך, בתי הקברות היהודיים של פעם היו מחולקים לחלקת גברים וחלקת נשים. כיצד זה אפוא קבורה פרידא לצד אביה בחלקת הגברים (או בלשון הכיתוב על הסטנדר, "זכתה להיכנס לפני ולפנים ונטמנה בסמוך ממש אצל משכן ימין קדשו")?
מהכיתוב על הסטנדר אפשר להבין שני הסברים. ההסבר הראשון הוא ציטוט מדברי אדמו"ר הזקן על בתו לפיו היא "נשמה מעלמא דדוכרא [עולם הזכר] אלא שבגלל דבר פרטי נתגלתה בגוף של אשה". כך ממש כתוב לעיני כל. בדרך כלל נשמת האדם תואמת את מינו, אך ישנם מקרים מיוחדים ("דבר פרטי") בהם אשה יכולה להיות בעלת נשמה זכרית ולהיפך. זה לא משהו רע או שלילי, וגם לא משתמע ממנו שצריך לשנות חלילה את הלבוש או את הגוף כאילו ארעה כאן תאונה (אדרבה, זו ההחמצה הכי גדולה של ההזדמנות והתיקון העמוקים שה' זימן לנשמה זו), אלא פשוט מקרה מיוחד הדורש יחס מיוחד.
מה שעשה אדמו"ר הזקן הוא להעניק לבתו שיעורים פרטיים בחסידות בהם לימד אותה דברים שלא לימד את הבנים (עד שאחיה דובער, לימים האדמו"ר השני, היה מעביר דרכה שאלות שהעסיקו אותו, ומתחבא להקשיב לתשובות…).
ההסבר השני הוא איזכור של סיפור: "דרך עלייתה למרום כקדושים אשר בארץ והילוכה לאדמת קודש זו בדרך פלאית". מהי דרך עלייתה כקדושים, ומהו הילוכה למקום הציון בדרך פלאית? את הסיפור המלא ניתן למצוא בספר "לְשֵמע אֹזן", כפי שסופר בידי אחיינה של פרידא ר' נחום, בנו הבכור של אדמו"ר האמצעי היורש.
מסתבר שכאשר הסתלק אדמו"ר הזקן חלשה מאד דעתה של פרידא, שכבר לא היתה בקו הבריאות קודם לכן. היא הרגישה שמותה קרב וביקשה להקבר ליד אביה, סמוך לידו הימנית. החסידים לא ידעו מה לעשות, שכן מצד אחד היא היתה יקרה מאד לאדמו"ר, אך מצד שני היא אשה ומדובר בחלקת גברים. יום אחד היא זימנה את החסידים החשובים למיטתה, הורתה להם לעמוד סביבה, ואז אמרה את ברכת "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא". בהגיעה למלים "ואתה עתיד ליטלה ממני" היא הרימה את אצבעותיה לשמים וקראה "אבא, חכה, הנה עוד רגע קט!", פונה לכאורה הן לאביה שבשמים והן לאביה כפשוטו, ונפחה את נשמתה (כשר' נחום סיפר קטע זה בכה כל-כך, שהאוכל שלו נרטב עד שלא היה ניתן לאכלו יותר).
לאחר אירוע זה היה ברור לחסידים שיש לשעות לצוואתה של פרידא ולקברה היכן שבקשה, אך עדיין ספק ניקר בלבם. לכן בהובילם את הארון ממקום פטירתה, בהגיעם לצומת המוביל להאדיטש (מקום קבורת אדמו"ר הזקן) מחד גיסא ולקרמנטשוג (היכן ששכן מרכז חסידות חב"ד באותו זמן) מאידך גיסא, החליטו להרפות את מושכות הסוסים ולתת לסוסים ללכת לפי רצונם (כמנהג הבעל-שם-טוב בפעמים רבות). כך הם עשו והסוסים פנו להאדיטש. לאחר שני מופתים אלו לא היה עוד ספק, והרבנית נקברה לצד אביה בחלקת הגברים. מתברר על פי המסופר בספר 'לשמע אוזן' , כי לבעל התנייא הייתה בת בשם פריידא ,שגדלותה והבנתה בתורה ובחסידות עלתה על אחיה - האדמו"ר האמצעי.
