שור

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־07:46, 31 באוקטובר 2016 מאת שלום בוט2 (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה ")
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שור

שור הוא בעל חיים טהור הנקרא "מלך הבהמות". השור משמש כדוגמא לבעל חיים תוקפני, ובמסכת בבא קמא השור הוא שם כללי לנגיחה בקרני השור הנעשית מחמת כעס וכוונה להזיק.

קרבנות

בספרי אדמו"ר הזקן נתבאר פעמים רבות, כי מכיון ששורש הבהמות הוא מעולם התוהו לכן יש בבהמות כוחות ששרשם למעלה מכח האדם ולכן האדם ניזון מבשרם. זו גם הסיבה לכך שבזריקת הדם על גבי המזבח העלו ותיקנו את הבהמות לשרשם[1]. עלייתם היא על ידי האדם שהוא מעולם התיקון[2].

במאמרי אדמו"ר הזקן נתבאר שזו גם הסיבה לכך שלבהמות יש טבע של הכנעה יותר מהאדם, ולכן רוב בעלי החיים מקבלים מרות מהאדם, בפרט הבהמות. וכן השור שנאמר עליו "כשור לעול" שיש בו ענין הביטול. אך מכיון שיש בו גם ענין של היפך הביטול הוא בחינת הכעס שבו המתעורר בבחינת "שור מועד", לכן יש מעט קרבנות שמקריבים משור (כמו למשל פר של כהן משיח שחטא), לעומת כבשים ועיזים.

בחסידות

בחסידות השור משמש כדוגמא לנפש הבהמית שנמשכה מפני שור שבמרכבה. וכמאמר הבעל שם טוב: איזהו גבור הכובש את יצרו, כובש את יצרו אמרו ולא שוברו, כי שבירת היצר אין זה גבורה כלל, כי בשביל לשבור את היצר די ומספיק שכל הישר, דהשכל הישר מחייב שצריכים לשבור את היצה"ר, אבל ענין הכבוש הוא להשתמש בכחותיו ובמעלותיו, ד"רב תבואות בכח שור" דהיינו כאדם הלוקח שור ורותם אותו לצרכיו לחרישה וזריעה, ומתנהג בתוקף, וזהו איזהו גבור הכובש את הכחות של יצרו ומשתמש בו בקדושה[3].

סעודת שור הבר לעתיד לבא

לעתיד לבא הלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו. ביאור הענין הוא, כי הנה עבודת הצדיקים שבבחינה השנית נקראת שור הבר פני שור מהשמאל אלא שהוא בר וזך, כי הנה גם עבודתם במעשה גשמיות כמו ושמחת בחגך דיו"ט ואין שמחה אלא בבשר כו' אינו כפשוטו שיאכל בשר השור למלאות בטנו ח"ו וישיש בו, אלא בחינת העלאות כענין שלמי שמחה מבשר גשמי. שהיה בזמן בית המקדש שהיו ריח ניחוח ממש לה'. וזה נקרא "שור הבר", מלשון בר לבב פירוש בשר זך ובר, דהיינו שמחה לה' הנולד מזה ברשפי אש והתלהבות. אלא שאף על פי כן דרגה זו שבא מדבר גשמי ובעל גבול קטנה יותר לגבי הילוך הנפלא של הצדיקים הנקראת לויתן, שההילוך שלהם שבטיסה אחת בקרירות ובנחת מגיעים למעלה מעלה שהיא גדולה יותר לאין קץ.

ולכן הלויתן ישחוט את שור הבר. פי' שיעלה אותו על ידי הטיסה שלו וזהו בסנפיריו שבהם ועל ידם עיקר העליה שלו כו' שזהו למעלה מכחם עצמם של הצדיקים הנקראים שור הבר. אך באמת גם שור הבר יעלה את הלויתן כי בבחינה אחת עבודתם נעלית יותר אף שהיא בבחינת עבודה גשמית, הרי כן צריך להיות על פי התורה - "ושמחת בחגך" ואין שמחה אלא בבשר ויין, ומצד זה יעלה הוא אותו. וזה יראה הקב"ה לעתיד לבא לצדיקים כללות עבודתם בהאי עלמא ששניהם כאחד טובים[4].

עוד טעם שנקרא שור הבר, על דרך הכתוב ורב תבואות בכח שור, הנסוב על עבודתו של השור בחרישת השור, וכמאמר חז"ל "מימי לא קראתי לשורי שורי אלא לשורי שדי". והתורה נקראת ראשית תבואתה וכל זה נמשך בכח שור על כן נקראים צדיקים אלו על שם שור הבר.

טעם נוסף לשם "שור הבור" הוא על שם בחינת יוסף הצדיק והוא נקרא שור כמ"ש בכור שורו הדר לו ועל דרך מאמר חז"ל עמוד אחד יש וצדיק שמו ועליו העולם עומד, כי הצדיקים האלו שעבודתם בגשמיות מעלים את העולם לשרשו. והנה הלויתן ישחוט את שור הבר בסנפיריו אף שכהיום שחיטה כזו פגומה גמורה היא מחמת ההפסק, אבל לעתיד צריך להיות כן דוקא. כי ענין השחיטה זו היא בחינת עליות שור הבר למעלה מעלה על ידי הלויתן המעלהו בסנפיריו. ולכן צריך להיות הפסק בינתיים שהרי אי אפשר להיות כל העליות בבת אחת. כנודע שיש כמה היכלות היכל הזכות היכל הרצון ועוד, ואי אפשר להיות כל העליות בפעם אחת, אלא הפסק בין היכל להיכל ולכן יתיר הקב"ה פגימה זו[5].

כתבו לכם על קרן השור

בשעת גזירות היוונים, אמרו הם לישראל "כתבו על הקרן של שור שאין לכם חלק באלקי ישראל". מבאר אדמו"ר האמצעי, כי ידוע דפני שור מהשמאל, משם נמשך בריבוי השתלשלות בחינת גבורות קשות דעשו שהוא שור דקליפה ועיקר הגבורות קשות הוא בקרני השור שמנגח בקרניו.

ושרש שרשו בפני שור דקדושה שעל זה אמרו "ורב תבואות בכח שור", והוא היפך הגבורות קשות לנגח ולהמית כל חי אלא להחיות עם רב ברוב תבואות שבכח השור, וגם יש בשור בחינת הביטול בקבלת עול כמו שאמרו "כשור לעול" כדוגמא לקבלת עול מלכות שמים, והעול הוא ההכנעה היפך הנגיחה, ונמצא יש בשור טוב וחסד רב ודין קשה בקרניו, וזהו ההפרש בין שור דקדושה כמו בכור שורו הדר לו, שרב תבואות בכח שור וכן בקבלת עול מלכות שמים שבכנסת ישראל, אבל הגבורות קשות שבקרני השור הוא נמשך מפסולת הגבורה דקדושה שבפני שור העליון בריבוי ההשתלשלות, היינו כעס ורציחה להרוג לרעהו כשור המועד, וזהו ענין חטא העגל שהוא כח השור שבטומאה שמשם יונקים החיצונים בבחינת גבורות קשות מאד להמית כל חי.

קרני השור

וזהו ענין קרן השור, שהקרנים הן המזיקין לאדם כשמנגח בהן והוא היפך טבע העול והכנעה שבו, ועל כן שם עיקר שרש יניקה דקליפת נוגה, וגם הקרנים אין בהם חיות כלל רק צמיחתן ממותרי הפסולת שבמוח הראש כידוע שהקרנים והטלפיים מותרות הצומחים בראש ורגל (ובסטרא דקדושה קרני החיות כנגד כולן בבחינת כתר).

והנה שרש כנסת ישראל הוא בבחינת "אדם שעל הכסא" דהיינו הקב"ה, והיינו שרש הנשמות, אבל שרש הגופים הוא מפנימיות דפני שור למעלה מבחינת החיצוניות הנופל בריבוי השתלשלות בקליפת נוגה היינו שהוא מבחינת פני אדם שבפני שור, כי הגופים שלהם כלים לקבל אור האלקי בתו"מ ותשובה כו' עד שיכולים לעלות עד שרשם בפני שור דקדושה, וכמו באהבה דבכל לבבך בחלל השמאלי שהוא חום טבעי' דנפש הבהמית, וכן הקרבנות דבהמות על גבי המזבח אין כח זה רק לישראל דוקא שיעלה קרבן המזבח הבהמה לריח ניחוח לה' ושיומשך גילוי אור אין סוף למטה ממש וכן תפלות שבמקום קרבן להפוך לב הנפש הבהמית לה' כקרבן לריח ניחוח, עד שבזה יוכלל בפני שור העליון להיות נושא את האדם שעל הכסא, ובחינת אדם שעל הכסא הוא שרש נשמות ישראל, ולזה לא ניתן כח זה בקרבנות וכיוצא בזה - רק לישראל ולא לעכו"ם. וזהו שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור כי לא יכלו לסבול ענין זה שישראל מעלים את כח השור לקדושה ואילו כח הגוים הוא רק מחיצוניות ותמיד נופלים מטה מטה[6].

הערות שוליים

ראו עוד