פתיחת התפריט הראשי
שבת סליחות בליובאוויטש

"בכל יום נוסף מתקרבים יותר לשבת סליחות. את החסידות של שבת סליחות היו שומעים בכוונת הלב אחרת לגמרי. בליל שבת של ערב סליחות היו בדרך כלל ממעטים בשינה, כי לא היו יכולים לישון, האדם לא מצא לו מקום, ולמקוה היו הולכים לפני שהאיר אור היום.

במקוה כבר פוגשים באנשים רבים, כולם ממהרים, על כולם ניתן להכיר ששבת זו שונה מכל שבתות השנה, הרי היא השבת שלפני סליחות.

במוח הולמות המחשבות המחשבות הזורמות בגאון. ברעיון חולפת הזעקה הסוערת של "ולך ה’ הצדקה" ועוד יותר מכך ההרגשה של "ולנו בושת הפנים", טובלים בלב שבור, והאדם מבקר את עצמו, האם טבילה היא אכן טבילה של תשובה אמיתית בחרטה על העבר וקבלה על להבא, או שהיא חלילה בבחינת "טובל ושרץ בידו".

כשעברו ליד המנינים – בית המדרש ו"בנימין’ס שטיבל" – היו שומעים קהל אנשים אומרים תהלים.

אמירת התהלים באותה שבת היתה גם היא שונה מאמירת התהלים בכל השנה, למרות שאלה הם אותם יהודים פשוטים המתאספים כל יום בהשכמה לומר תהלים. ובשבת היו באים גם אלה שכל השבוע היו שוהים – לרגל עסקיהם – בעיירות וביישובים. אך אותה שבת שונה גם אצלם מכל השבתות, כל אחד עסוק עם עצמו, ובקול אמירת התהלים נשמע קול פנימי של "מקיף" חסידי.

כאשר שבו מהמקוה היו הולכים לחזור את המאמר, דבר שלקח כמה שעות. כרגיל היו נכנסים ל"חזרה", וממשיכים לחזור את המאמר עד התפלה, ובשעה שלש היו אוכלים סעודת שבת קודש.

סעודת שבת קודש של שבת סליחות – על שולחנו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב – היתה אף היא שונה מסעודות שבת קודש של כל השנה, היא היתה קצרה יותר. הסעודות בכלל בליובאוויטש לא ארכו זמן רב, אלא שלפרקים היו מתוועדים בהן, מספרים סיפור או חוזרים על אימרה.

לסעודות השבת בליובאוויטש היה סדר מסודר. בכלל היה לליובאוויטש סדר קבוע בכל הדברים ומוגבל בהגבלות של זמן ומקום. בשבת סליחות היה הכל בקיצור, שכן בכל דבר הורגש ריח הימים הנוראים."

לקוטי-דיבורים חלק א' עמוד 153. ספר השיחות ה'ש"ת עמוד יח.

שבת סליחות הוא כינוי מקובל לשבת שערב שבוע הסליחות. בשבת זו, חסידים רבים נוסעים לרבותיהם, כדי לזכות להשתתף במעמד הסליחות שבמוצאי שבת. בנוסף, קרויה השבת כך מכיוון שהיא הכנה לעבודת הסליחות שמיד לאחריה.

בחלק מהשנים שבת זו היא גם "שבת מברכים" בה נוהגים בכל מנהגי שבת מברכים חוץ מאמירת ברכת החודש, וחלק מהשנים היא שבת אחת קודם לכן.

שבת סליחות הסמוכה לראש השנהעריכה

הרבי מציין את הרמז בכך ששבת סליחות חלה בפרשת כי תבוא (בחלק מהשנים), בה מופיעים צ"ח קללות, כמנין סל"ח[1].

כאשר שבת סליחות סמוכה לראש השנה (במידה והוא חל ביום חמישי או בשבת קודש), יש לה מנהגים מיוחדים, הנובעים מסמיכותה לראש השנה ומהיותה שבת שלפני ראש חודש, אף שאין מברכים בה בפועל את החודש, בנוסף על היותה שבת שלפני אמירת הסליחות.

שחריתעריכה

אין מברכים את החודש. גם בשבת זו אומרים, קודם תפילת שחרית, את כל התהלים[2], אף-על-פי שאין מברכין את החודש[3].

הבעש"ט אמר, שבשבת זו הקב"ה בעצמו מברך את החודש השביעי, המושבע והמשביע ברוב טוב לבית-ישראל על כל השנה, ובכוח זה ישראל מברכים את החודשים י"א פעמים בשנה[4].

אומרים 'אב הרחמים'[5].

צדקהעריכה

בשבת שלפני ראש-השנה - יש[6] להתחיל בשבת עצמה בצדקה באופן המותר בשבת, על ידי צדקה דמאכל ומשקה (לחיים) או על ידי צדקה רוחנית, כמו נתינת עצה טובה, ועל-אחת-כמה-וכמה לימוד תורה, ועוד וגם זה עיקר - קבלת החלטה טובה (כולל הסכום![7]) שתיכף ומיד לאחר השבת יקיים... [נתינת ממון בפועל, להפריש לעצמו ולתיתה לעני או לגבאי בבוקר[8]].

סעודה והתוועדותעריכה

לאחרי התפילה - התוועדות בבית-הכנסת, מכיוון שנהגו חסידים להתוועד בכל שבת סליחות[9], ואף במוצאי-שבת-קודש - כהכנה לאמירת הסליחות.

סעודת שבת קודש של שבת סליחות על שולחנו של אדמו"ר מוהרש"ב הייתה שונה מסעודות השבת קודש של שאר שבתות השנה, שהייתה קצרה מהן בהרבה. בכלל הסעודות בליובאוויטש לא נמשכו זמן רב, אלא שלפרקים הייתה הסעודה מתארכת מתוך סיפור מעשה וכדומה[10].

מוצאי שבת סליחותעריכה

התוועדותעריכה

בהתוועדות ימי הסליחות בליובאוויטש הגיעו המתוועדים לסליחות "שאקלדיקערהייט" (מתנדנדים) מה"עד דלא ידע" דההתוועדות שלפנ"ז!... ואף שאין להשוות בין התקופות, הרי כל העניינים ניתנו לכאו"א בירושה[11].

הלבושיםעריכה

מנהגו של הרבי לצאת לסליחות לבוש בבגדי שבת.

אדמו"ר הרש"ב היה מחליף את מלבושיו של שבת למלבושי חול, וכך יצא לסליחות בכובע של חול[12].

שעת אמירת הסליחותעריכה

סליחות הראשונות - מתחילין אחר, ובסמוך, לחצות לילה[13].

צדקה ומאמרעריכה

כדאי לקשר את אמירת הסליחות (-תפילה) עם תורה וצדקה: ללמוד עניין בתורה ולתת צדקה לפני אמירת הסליחות, ואז פועלים את בקשת הסליחות וההמשכה שלאחריה. עניין בתורה – כדאי ללמוד את מאמר אדמו"ר הזקן ד"ה 'לך ה' הצדקה' הנדפס בתחילת הסליחות (שיש בו עניין בתושב"כ, עניין בתושבע"פ וכן מסקנה להלכה), ולפחות תחילתו וסופו[14].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים

  1. שבת סליחות תשמ"ה, קובץ 'כי בא מועד' עמוד 16 (וראו דברי החיד"א על רמז זה).
  2. ספר-המנהגים עמ' 30.
  3. לבוש ר"ס תכא. מטה-אפרים סימן תקפ"א סעיף מז
  4. ספר-המנהגים (מנהגי ר"ה). נתבאר בהרחבה בלקוטי שיחות ח"ט שיחה ב' לפרשת נצבים.
  5. 'התוועדויות' תש"נ חלק ד' עמ' 299
  6. 'התוועדויות' תשמ"ח חלק ד' עמ' 376
  7. ספר השיחות תשמ"ט חלק א' עמ' 222 ובהערות
  8. ספר השיחות תשמ"ט חלק א' עמ' 222 ובהערות
  9. 'התוועדויות' תשי"א חלק ב' עמ' 327, תשמ"ב חלק ד' עמ' 2253, תשמ"ג חלק ד' עמ' 2045 ועוד
  10. לקוטי דיבורים, עמ' 233
  11. משיחת ליל ג' דסליחות תנש"א
  12. מהרב רפאל הכהן
  13. ספר המנהגים
  14. משיחת שבת סליחות תשל"ד