שבת נחמו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שבת נחמו היא כינוי מקובל לשבת הראשונה שלאחר תשעה באב על שם ההפטרה שנוהגים לקרות בה, הפותחת בפסוק "נחמו נחמו עמי". שבת זו היא ההתחלה של "שבעא דנחמתא" שהן שבת שבתות בהן קוראים נבואות של נחמה וגאולה, והן נמשכות עד החגים של חודש תשרי.

שבת זו חלה תמיד בפרשת ואתחנן.

שבת נחמו בחסידות

במפרשי התורה ודברי חז"ל ישנה התייחסות ללשון של כפל הנחמה בתחילת ההפטרה "נחמו נחמו עמי", שזוהי נחמה כפולה על בית המקדש הראשון ובית המקדש השני.

בתורת החסידות ישנו דגש גדול על כפילות לשון זו, שמתייחדת בכך שהיא אותה התיבה ממש, וכפילות בצורה זו מורה על כך שהנחמה היא נחמה אין-סופית[1].

הרבי מקשר[2] את הנחמה האין סופית עם פרשת ואתחנן על יסוד דברי השל"ה, שגם בה משה רבינו מבקש על הגאולה האין סופית.

משבת זו הרבי לומד הוראה למעשה, שהקב"ה רוצה שבני ישראל יבקשו בעצמם את הגאולה[3].

מנהגי השבת

על פי הוראת הרבי מתחיל בשבת זו החשבון נפש שהאדם צריך לעשות על עבודת ה' שלו במשך השנה[4].

כאשר שבת חזון חלה בתשעה באב עצמו, אומרים בשבת זו רק פרק אחד, במקום הפרק שדילגו בשבת שלפניה בה היה אסור ללמוד תורה בשל הקביעות המיוחדת[5].

במחיצת רבותינו נשיאינו

אדמו"ר הזקן

לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן אילצו אותו השלטונות להתגורר בסמיכות לעיר הבירה פטרבורג, ובעקבות השתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי ששלט על האחוזות במקום הסכימו לו להתגורר בליאדי, לשם הגיע בערב שבת נחמו תקס"א, כאשר שבת זו היתה השבת הראשונה להתיישבותו בעיר ליאדי יחד עם חמשת אלפים חסידים, אז החלה תקופה חדשה בהתפשטות החסידות ובמנוחה מהמתנגדים אליה, כאשר מצטרפים לחסידות חב"ד תוך שנים ספורות עשרות אלפי חסידים.

הרבי שליט"א

בהתוועדות שבת נחמו תשמ"ט, התייחס הרבי להנחת ד' זוגות תפילין - רש"י, ר"ת, שמושא רבא וראב"ד - באמרו: "בנוגע לזהב ופז, הרי הצורך בהם אצל יהודי הוא - בשביל עניני תורה ומצוות... כמו, לקנות תפילין מהודרים. ולא רק תפילין דרש"י ור"ת מהודרים, אלא גם תפילין דראב"ד ושמו"ר מהודרים, כידוע גודל הענין דהנחת ד' זוגות תפילין"[6].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. כדברי חז"ל על מקומות דומים לכך: "אפילו אלף פעמים", שזו לשון גוזמא שכוונתה גם על יותר מכך.
  2. ראו בהרחבה בשיחת שבת פרשת ואתחנן, שבת נחמו תשנ"א.
  3. הקב"ה ממתין שבני-ישראל יבקשו - "ווי וואנט משיח נאו!" במגזין התקשרות מספר 524
  4. ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' עמוד 582.
  5. כך נכתב בלוח כולל חב"ד. והמקור לכך הוא כמו שכתב הרמ"א בשולחן ערוך (סימן תקנ"ג): "ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב, ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות". ואף שדנו בכך רבים שיש צדדים להקל ה מכיון שאלו דברי המוסר המותרים אפילו לאבל, והן מצד חשש אבלות בפרהסיא (לקו"ש חי"ט ע' 43 הע' 53), הרבי בעצמו נמנע מלהכריע בזה (בשיחת שבת חזון תשמ"א), והורה למעשה בפועל (שבת נחמו של אותה שנה) שגם מי שלומד פרקי אבות בשבת חזון בקביעות כזו, ילמד את הפרק פעם נוספת בשבת נחמו כדי שלא לגרום לפירוד וחילוקי מנהגים. ולמעשה פשט המנהג לומר הפרקי אבות בשבת נחמו בלבד.
  6. התוועדויות תשמ"ט חלק ד', עמוד 147