הבדלים בין גרסאות בדף "שבת נחמו"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(תיקנתי שגיאת כתיב במקום שבת שבתות, שבע שבתות)
(תגיות: עריכה ממכשיר נייד, עריכה דרך האתר הנייד)
 
שורה 1: שורה 1:
'''שבת נחמו''' היא כינוי מקובל לשבת הראשונה שלאחר [[תשעה באב]] על שם ה[[הפטרה]] שנוהגים לקרות בה, הפותחת בפסוק "נחמו נחמו עמי". שבת זו היא ההתחלה של "[[שבעא דנחמתא]]" שהן שבת שבתות בהן קוראים נבואות של נחמה וגאולה, והן נמשכות עד החגים של חודש תשרי.
+
'''שבת נחמו''' היא כינוי מקובל לשבת הראשונה שלאחר [[תשעה באב]] על שם ה[[הפטרה]] שנוהגים לקרות בה, הפותחת בפסוק "נחמו נחמו עמי". שבת זו היא ההתחלה של "[[שבעא דנחמתא]]" שהן שבע שבתות בהן קוראים נבואות של נחמה וגאולה, והן נמשכות עד החגים של חודש תשרי.
  
 
שבת זו חלה תמיד ב[[פרשת ואתחנן]].
 
שבת זו חלה תמיד ב[[פרשת ואתחנן]].

גרסה אחרונה מ־09:16, 16 באוגוסט 2019

שבת נחמו היא כינוי מקובל לשבת הראשונה שלאחר תשעה באב על שם ההפטרה שנוהגים לקרות בה, הפותחת בפסוק "נחמו נחמו עמי". שבת זו היא ההתחלה של "שבעא דנחמתא" שהן שבע שבתות בהן קוראים נבואות של נחמה וגאולה, והן נמשכות עד החגים של חודש תשרי.

שבת זו חלה תמיד בפרשת ואתחנן.

שבת נחמו בחסידות[עריכה]

בדברי חז"ל, ובהמשך לכך בתורת החסידות, ישנה התייחסות נרחבת ללשון הפותחת את ההפטרה "נחמו נחמו עמי", כאשר הכפל "נחמו נחמו" מראה על כפילות בנחמה. כמ הסברים ניתנו לכך:

  • עוד נאמר במדרש[1] "לקו בכפליים ומתנחמים בכפליים". הרבי מסביר זאת, שבנוסף לעצם הצער של הירידה בגלות, מתווסף צער נוסף על חילול ה' ובזיון עם ישראל, ועל כך תהיה נחמה כפולה: נוסף על עצם הנחמה בכך שהירידה בגלות היא לצורך עליה, יתגלה שגם ההוספה והחורבן שבתוך הגלות גופא הוא כדי להגיע להוספה והידור בגאולה[3].
  • עוד הסבר נותן הרבי לדברי חז"ל האמורים "חטאו בכפליים.. לקו בכפלים ומתנחמים בכפליים", וכן לנאמר במקום אחר במדרש[4] "לפי שמצוותיה כפולות, נחמותיה כפולות": הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן שיש בו שני מימדים, המחוברים זה לזה - הגשמיות והרוחניות. לכן בכל עבירה של האדם הוא פוגם גם במימד הגשמי וגם במימד הרוחני, וכן בכל מצווה הוא מאיר גם את העולם הגשמי וגם את הענין הרוחני. כך גם החורבן שנגרם על ידי החטאים הוא גם חורבן המקדש הגשמי וגם הסתר רוחני על האור האלוקי, וכן הנחמה הכפולה שבגאולה כוללת גם את בניין המקדש הגשמי וגם את הגאולה הרוחנית[5].
  • הסבר נוסף הוא, שכפילות של אותה מילה מראה על אינסופיות[6], וכך גם בענייננו - הלשון "נחמו נחמו" מורה על כך שהנחמה היא נחמה אין-סופית, כיון שהגילוי של הגאולה יהיה באופן של בלי גבול. הרבי מוסיף שזוהי הסיבה לשאר המעלות שיהיו בנחמת הגאולה (כמו המנויות לעיל): מכיון שמדובר בגילוי לא מוגבל, לכן הוא כולל בתוכו את כל המעלות האפשריות[7].

משבת זו הרבי לומד הוראה למעשה, שהקב"ה רוצה שבני ישראל יבקשו בעצמם את הגאולה[8].

מנהגי השבת[עריכה]

על פי הוראת הרבי מתחיל בשבת זו החשבון נפש שהאדם צריך לעשות על עבודת ה' שלו במשך השנה[9].

כאשר שבת חזון חלה בתשעה באב עצמו, אומרים בשבת זו רק פרק אחד, במקום הפרק שדילגו בשבת שלפניה בה היה אסור ללמוד תורה בשל הקביעות המיוחדת[10].

במחיצת רבותינו נשיאינו[עריכה]

אדמו"ר הזקן[עריכה]

לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן אילצו אותו השלטונות להתגורר בסמיכות לעיר הבירה פטרבורג, ובעקבות השתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי ששלט על האחוזות במקום הסכימו לו להתגורר בליאדי, לשם הגיע בערב שבת נחמו תקס"א, כאשר שבת זו היתה השבת הראשונה להתיישבותו בעיר ליאדי יחד עם חמשת אלפים חסידים, אז החלה תקופה חדשה בהתפשטות החסידות ובמנוחה מהמתנגדים אליה, כאשר מצטרפים לחסידות חב"ד תוך שנים ספורות עשרות אלפי חסידים.

הרבי שליט"א[עריכה]

בהתוועדות שבת נחמו תשמ"ט, התייחס הרבי להנחת ד' זוגות תפילין - רש"י, ר"ת, שמושא רבא וראב"ד - באמרו: "בנוגע לזהב ופז, הרי הצורך בהם אצל יהודי הוא - בשביל עניני תורה ומצוות... כמו, לקנות תפילין מהודרים. ולא רק תפילין דרש"י ור"ת מהודרים, אלא גם תפילין דראב"ד ושמו"ר מהודרים, כידוע גודל הענין דהנחת ד' זוגות תפילין"[11].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ילקוט שמעוני ישעיה רמז תמה.
  2. ראה לקוטי שיחות חלק ט' שיחת ואתחנן ג'.
  3. לקוטי שיחות חלק י"ט שיחת שבת נחמו.
  4. ילקוט שמעוני איכה רמז תתריח.
  5. שיחת שבת פרשת ואתחנן-נחמו תש"נ.
  6. כדברי חז"ל על מקומות דומים לכך: "אפילו אלף פעמים", שזו לשון גוזמא שכוונתה גם על יותר מכך.
  7. דבר מלכות שבת פרשת ואתחנן-נחמו תנש"א.
  8. הקב"ה ממתין שבני-ישראל יבקשו - "ווי וואנט משיח נאו!" במגזין התקשרות מספר 524
  9. ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' עמוד 582.
  10. כך נכתב בלוח כולל חב"ד. והמקור לכך הוא כמו שכתב הרמ"א בשולחן ערוך (סימן תקנ"ג): "ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב, ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות". ואף שדנו בכך רבים שיש צדדים להקל ה מכיון שאלו דברי המוסר המותרים אפילו לאבל, והן מצד חשש אבלות בפרהסיא (לקו"ש חי"ט ע' 43 הע' 53), הרבי בעצמו נמנע מלהכריע בזה (בשיחת שבת חזון תשמ"א), והורה למעשה בפועל (שבת נחמו של אותה שנה) שגם מי שלומד פרקי אבות בשבת חזון בקביעות כזו, ילמד את הפרק פעם נוספת בשבת נחמו כדי שלא לגרום לפירוד וחילוקי מנהגים. ולמעשה פשט המנהג לומר הפרקי אבות בשבת נחמו בלבד.
  11. התוועדויות תשמ"ט חלק ד', עמוד 147