הבדלים בין גרסאות בדף "שבת"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(36 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
==שלוש דרגות בשמירת שבת ==
+
{{פירוש נוסף|נוכחי=יום שבת קודש|אחר=מסכת בש"ס|ראו=[[מסכת שבת]]}}
 +
[[קובץ:נרות שבת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נרות שבת]]
 +
[[קובץ:מוצרים לשולחן שבת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוצרים לשולחן שבת]]
 +
'''יום השבת''' הינו היום השביעי בשבוע, ובו יש [[מצוות עשה]] לשבות, ו[[מצוות לא תעשה]] שלא לעשות בו מלאכה.
  
א. מצוות שמירת שבת מקיפה את שלושת לבושי הנפש: מעשה - לא לעשות מלאכות חול; דיבור - לא לדבר על מלאכות חול, “לא יאמר דבר פלוני אעשה מחר”; מחשבה - לא להרהר על מלאכות חול, “מצוה3 שלא יהרהר כלל בעסקיו, אלא יהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה”.  
+
טעם המצווה על פי [[תורת הנגלה]] הוא מכיון שעל [[הקב"ה]] נאמר כי {{ציטוטון|וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה}}, שלאחר ששת ימי הבריאה נח כביכול ממלאכתו. וכך אף נצטווינו ב[[תורה]] {{ציטוטון|וביום השביעי תשבות}} וכן {{ציטוטון|לא תעשה כל מלאכה}}.
  
אך יש הבדל בתוקף ההלכתי של השלושה:
+
ב[[קבלה]] וב[[חסידות]] מבואר כי שבת הוא [[אותיות]] "תשב", שענינה הוא שיבת ה[[אורות]] למקומם.
  
איסור עשיית מלאכות במעשה הוא מדין התורה; איסור דיבור על מלאכות חול הוא מגזירת החכמים; אי מחשבה על מלאכות חול היא ממדת חסידות ולפנים משורת הדין, אבל מן הדין “מותר להרהר בעסקיו .. לעשות מלאכות גמורות אחר השבת”.  
+
מבואר כי ביום השבת ישנה [[עליית העולמות בשבת|עליית העולמות]]. ב[[ימי החול]] ישנה [[עבודת הבירורים]] שיורדת [[מלכות דאצילות]] בעולמות [[בי"ע]] לברר את ה[[ניצוצות]], וביום השבת מתעלים הבירורים שהובררו בימות החול להיכלל ב[[אצילות]].
  
מסופר בתלמוד4 על חסיד שטייל בכרמו בשבת, ומצא פרצה בגדר וחשב לתקנה במוצאי-שבת, לאחר-מכן הרהר בלבו ואמר: “הואיל ובשבת הרהרתי לעשות מלאכה - לא אעשה את אותה מלאכה, ואשאיר את הפרצה בגדר לעולם” [ועשה לו הקב”ה נס וצמח לו באותה פרצה עץ (צלף) ו”ממנה התפרנס כל ימיו”!] - כי הרהור על מלאכות חול מותר מן-הדין ורק מ”מדת חסידות” אין להרהר במלאכות חול בשבת.  
+
==בתורת החסידות ==
 +
מצוות שבת היא במהותה שביתה ממלאכה, שהם בעיקרן ל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת.
 +
===מהות הל"ט מלאכות===
 +
טעם מצווה זו מבוסס בעניין מלאכות אלו בימי החול, שהם בפנימיות [[עבודת הבירורים|עבודת הבירור]] בעולם הזה. דוגמא: מלאכות החורש והזורע וכו' הם בחינת תיקון ובירור להעלות מכח ה[[צומח]] אשר בארץ, להצמיח מאכלים הנותנים כוח וחיות לאדם לחיות, ועלייתם ותיקונם נוצרת בכך שהאדם יברך על המאכל בתחלה ובסוף וממשיך בו קדושה, וגם אחר כך כשמקבל חיות ממאכל זה נכלל חיות המאכל בחיות האדם ומתחזק כוחו ו[[שכלו]], ובכח ו[[שכל]] זה [[תפילה|מתפלל]] ו[[לימוד תורה|לומד]] ו[[מצוות|מקיים מצוות]], ובכך גם חיות המאכל עולה עמו ונכללת בעבודתו.
  
==סיבת שלוש הדרגות==
+
בדומה, גם עבודות אפיה ובישול הם פעולות הנעשות לתיקון האוכל שיהא ראוי לאכילת אדם, ואריגת שני חוטים, היא פעולה הנעשית לצורך תיקון ויצור לבושי האדם. הבונה וכיוצא בו הם תיקון להיות ראוי לבית אשר ידור בו האדם. שדרך כלל כל המלאכות הם במזונות ו[[לבושים]] ובתים. ובפעולות האדם על ידי מלאכות אלו לשם שמים, הוא מעלה את החיות שבתוכן.
  
ב. הסיבה לאיסורי שבת היא בגלל שהקב”ה נח ולא עבד בשבת, ככתוב “ושמרו בני ישראל את השבת .. כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש”,
+
בירור זה, הוא בירור של ה[[רפ"ח ניצוצין]] שנפלו ב[[שבירת הכלים]] בעולמות [[בריאה]]-[[יצירה]]-[[עשייה]], שצריך להעלותם מ[[בי"ע]] ל[[אצילות]]. עולם אצילות הוא [[עולם התיקון]] שכבר נתקן, שלא על ידי האדם, והתיקון של האדם הוא בעולמות בי"ע, שניתן לאדם לתקן ולברר בו.
  
הקב”ה יצר את הבריאה בדיבור - “בדבר6 ה’ שמים נעשו”, ומבואר בספר התניא קדישא7 שגם במחשבתו ברא הקב”ה, אלא שממחשבתו נבראו עולמות רוחניים נסתרים [כשם שהמחשבה גנוזה ומוסתרת], ומדבורו נבראו עולמות ויצורים גשמיים.  
+
===האיסור לעשותן בשבת===
 +
מסיבה זו, אסור לעשות ל"ט מלאכות אלו בשבת, שכן כל עבודה זו היא ב[[ימות החול]] אבל בשבת אין בו בירור ותיקון כלל רק האכילה היא מלמעלה למטה, "צדיק אוכל לשובע נפשו".
  
ובבוא היום השביעי - הקב”ה שבת מלעשות הן בכוח הדיבור והן בכוח המחשבה.  
+
עבודת ימות החול היא בבחינת [[מים נוקבין]] ובבחינת תיקון בירור ב"ן, והתיקון של שבת הוא בירור מ"ה הבא לאחר תיקון ב"ן בבחינת [[מים דכורין]].
  
אך בקשר לשמירת השבת של היהודי יש הבדל בין שביתתו במעשה, בדיבור ובמחשבה:
+
==שלוש דרגות בשמירת שבת ==
 
 
מדין התורה עליו לשבות רק במעשה ולא בדיבור ובמחשבה - כיוון שאיסור השבת הוא ליצור ולעשות פעולה, ואדם יכול ליצור רק במעשהו ולא בדיבורו או במחשבתו.
 
 
 
מגזירת חכמים אסור גם לדבר על מלאכות חול, ולמרות שדיבור האדם אינו יוצר ועושה כדיבורו של הקב”ה? - שהרי הקב”ה יצר את העולם בדיבור, וכתוב “שבת לה’” - שבות כה’, מה הקב”ה שבת ממאמר. אף את שבות ממאמר”.
 
 
 
אבל לחשוב ולהרהר על עשיית מלאכה מותר מדין החכמים (למרות שהקב”ה ברא גם במחשבה?), כי יש הבדל בין דיבור האדם למחשבתו:
 
 
 
אותיות הדיבור הם גשמיות (הבל גשמי, תנועת שפתים, מיתרי גרון וכו’) ויש להם קירבה ושייכות ל”עולם המעשה”: ביכולת הדיבור להכריח מעשה, בציווי למשהו שיעשה מעשה, ואם-כן המעשה הוא המשך מכוח הדיבור וחלק ממנו - לכן גזרו חכמים שאדם לא ידבר בשבת על מלאכות חול, שכן יש איזה דמיון וצד-שווה בין דיבור האדם לדיבורו של הקב”ה;
 
 
 
אבל חסיד העושה לפני משורת הדין נזהר גם ממחשבת מלאכה בשבת - היות שבפועל הקב”ה שבת גם ממחשבה, ומצד הדבקות בדרכי ומדות ה’, הוא שובת גם ממחשבתו.
 
  
==שלוש רמות בעבודת ה’==
+
א. מצוות שמירת שבת מקיפה את שלושת [[לבושים|לבושי הנפש]]: [[מעשה (לבוש)|מעשה]] - לא לעשות מלאכות חול; [[דיבור (לבוש)|דיבור]] - לא לדבר על מלאכות חול, {{ציטוטון|לא יאמר דבר פלוני אעשה מחר}}; [[מחשבה]] - לא להרהר על מלאכות חול, {{ציטוטון|צוה שלא יהרהר כלל בעסקיו, אלא יהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה}}.
  
ג. שלוש רמות בעבודת ה’ של היהודי ודבקותו בבורא - והם המשליכים על שלוש הדרגות בשמירת השבת:
+
חסיד העושה לפני משורת הדין נזהר גם ממחשבת מלאכה בשבת - היות שבפועל [[הקב"ה]] שבת גם ממחשבה, ומצד הדבקות בדרכי ומדות ה', הוא שובת גם ממחשבתו.
  
1) יש מי שעובד את ה’ רק בחיצוניותו ולא מעומק לבו ומחשבתו, והוא שומר מצוות רק את הדברים המוכרחים, וגם בשבת הוא מקיים את ציווי התורה עצמה לשמור שבת במעשה, שכן המעשה היה האקט החיצוני של שביתת הבורא. ו”מדה כנגד מדה” יהודי זה זוכה לדבוק רק בחיצוניות כוחות הקדושה האלוקיים.
+
== ראו גם ==
 +
* [[שבת מברכים]]
  
2) יש מי שעובד את ה’ בפנימיות ועומק לבו ומוחו, מתוך להט אהבת ה’ ויראתו, ברצון ותענוג פנימי, לכן הוא מקבל על-עצמו חומרות מה שלא ציותה התורה, וגם בשבת הוא שומר גם על גזירת חכמים שלא לדבר על מלאכות חול למרות שמדין התורה הדבר אינו אסור. ו”מדה כנגד מדה” יהודי זה זוכה לדבוק בפנימיות כוחות הקדושה האלוקיים10.  
+
==קישורים חיצוניים==
 +
*משה שילת, '''[http://www.shturem.net/images/news/49007_news_03042011_5890.pdf יחידת לימוד בנושא שבת]''', בהוצאת [[מכון מעיינותיך]] בשיתוף משרד החינוך {{שטורעם}}
  
3) חסיד המבטל את ישותו לחלוטין, ו”כל מציאותו הוא רק לגרום נחת-רוח לבוראו, ואינו מציאות לעצמו כלל”, והוא מקיים גם דברים שאינם חובה בכלל, “לפנים משורת הדין”, וגם בשבת הוא נזהר גם ממחשבה בעניני חול כמו שהקב”ה שבת גם ממחשבה. ו”מדה כנגד מדה” הוא זוכה שכל מציאותו, גם מחשבתו, תהיה דבוקה בשלמות ובתכלית בהקב”ה.
+
{{שבת}}
 +
{{חגים ומועדים}}
 +
[[קטגוריה:שבת|*]]

גרסה מ־19:27, 18 באוקטובר 2017

נרות שבת
מוצרים לשולחן שבת

יום השבת הינו היום השביעי בשבוע, ובו יש מצוות עשה לשבות, ומצוות לא תעשה שלא לעשות בו מלאכה.

טעם המצווה על פי תורת הנגלה הוא מכיון שעל הקב"ה נאמר כי "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה", שלאחר ששת ימי הבריאה נח כביכול ממלאכתו. וכך אף נצטווינו בתורה "וביום השביעי תשבות" וכן "לא תעשה כל מלאכה".

בקבלה ובחסידות מבואר כי שבת הוא אותיות "תשב", שענינה הוא שיבת האורות למקומם.

מבואר כי ביום השבת ישנה עליית העולמות. בימי החול ישנה עבודת הבירורים שיורדת מלכות דאצילות בעולמות בי"ע לברר את הניצוצות, וביום השבת מתעלים הבירורים שהובררו בימות החול להיכלל באצילות.

בתורת החסידות

מצוות שבת היא במהותה שביתה ממלאכה, שהם בעיקרן ל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת.

מהות הל"ט מלאכות

טעם מצווה זו מבוסס בעניין מלאכות אלו בימי החול, שהם בפנימיות עבודת הבירור בעולם הזה. דוגמא: מלאכות החורש והזורע וכו' הם בחינת תיקון ובירור להעלות מכח הצומח אשר בארץ, להצמיח מאכלים הנותנים כוח וחיות לאדם לחיות, ועלייתם ותיקונם נוצרת בכך שהאדם יברך על המאכל בתחלה ובסוף וממשיך בו קדושה, וגם אחר כך כשמקבל חיות ממאכל זה נכלל חיות המאכל בחיות האדם ומתחזק כוחו ושכלו, ובכח ושכל זה מתפלל ולומד ומקיים מצוות, ובכך גם חיות המאכל עולה עמו ונכללת בעבודתו.

בדומה, גם עבודות אפיה ובישול הם פעולות הנעשות לתיקון האוכל שיהא ראוי לאכילת אדם, ואריגת שני חוטים, היא פעולה הנעשית לצורך תיקון ויצור לבושי האדם. הבונה וכיוצא בו הם תיקון להיות ראוי לבית אשר ידור בו האדם. שדרך כלל כל המלאכות הם במזונות ולבושים ובתים. ובפעולות האדם על ידי מלאכות אלו לשם שמים, הוא מעלה את החיות שבתוכן.

בירור זה, הוא בירור של הרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים בעולמות בריאה-יצירה-עשייה, שצריך להעלותם מבי"ע לאצילות. עולם אצילות הוא עולם התיקון שכבר נתקן, שלא על ידי האדם, והתיקון של האדם הוא בעולמות בי"ע, שניתן לאדם לתקן ולברר בו.

האיסור לעשותן בשבת

מסיבה זו, אסור לעשות ל"ט מלאכות אלו בשבת, שכן כל עבודה זו היא בימות החול אבל בשבת אין בו בירור ותיקון כלל רק האכילה היא מלמעלה למטה, "צדיק אוכל לשובע נפשו".

עבודת ימות החול היא בבחינת מים נוקבין ובבחינת תיקון בירור ב"ן, והתיקון של שבת הוא בירור מ"ה הבא לאחר תיקון ב"ן בבחינת מים דכורין.

שלוש דרגות בשמירת שבת

א. מצוות שמירת שבת מקיפה את שלושת לבושי הנפש: מעשה - לא לעשות מלאכות חול; דיבור - לא לדבר על מלאכות חול, "לא יאמר דבר פלוני אעשה מחר"; מחשבה - לא להרהר על מלאכות חול, "צוה שלא יהרהר כלל בעסקיו, אלא יהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה".

חסיד העושה לפני משורת הדין נזהר גם ממחשבת מלאכה בשבת - היות שבפועל הקב"ה שבת גם ממחשבה, ומצד הדבקות בדרכי ומדות ה', הוא שובת גם ממחשבתו.

ראו גם

קישורים חיצוניים