שבעים שרים

שבעים השרים הם הממוצע דרכו מחיה האלוקות את כל ארצות הגויים.

אופן המשכת החיות לחו"ל

כל הנבראים שבעולם הזה (מהזכים ועד הגסים, מהרוחניים ועד הגשמיים, ועד העפר ועד המים שמתחת לעפר) מקבלים את חיותם מ"מלכות דעשיה". אלא שאינו דומה האופן בו מחיה המלכות את ארץ הקודש לזה בו היא מחיה את ארצות הגויים.

את ארץ הקודש מחיה המלכות באופן ישיר, ואילו את ארצות הגויים רק ע"י התלבשותה תחילה בשבעים השרים החיצוניים (הממונים על שבעים האומות) - וגם זה לא בהתלבשות ממש, אלא רק שנמשך להם החיות באופן מקיף, מהארה שמאירה עליהם המלכות "מלמעלה".

מקבלים משמרי האופנים

בגן עדן העליון דבריאה נהנות הנשמות מהזיו האלקי בעונג נפלא עד אין קץ ושעור, והארה זאת מתמעטת ויורדת בירידות המדריגות מעילה לעילה עד גן עדן התחתון דיצירה, והולכת ומתמעטת עוד עד גן עדן התחתון דעשיה, ומשם יורד האור ומתמעט יותר ויותר עד שבעים השרים דעשיה - שמשפיעים בעולם הזה את התענוגים הגשמיים.

השפעה זו מהאופנים לשבעים השרים נקראת "שמרי אופנים". והעניין, כי האופנים הם המלאכים העליונים (בעולם העשיה) הנקראים "קרביים" ו"אצטומכא", והם המבררים את אור השפע האלקי הנשפע מיצירה לעשיה. מן המובחר נעשה חיות ואור עלית בהשגות המלאכים דעשיה, והפסולת נדחה לחוץ - ונקראת "שמרים". ושמרים הוא פסולת שפע עונג העליון, והוא הנמשך לשבעים השרים שלמטה, והוא מקור כל התענוגים הגשמיים (כמו טעמי המתיקות שבמאכלים וכיוצא בזה, ששרשם מפסולת עונג העליון כידוע.

דהיינו, כשם שתפקיד הקיבה והקרביים הוא לברר את המובחר שבמאכל ולדחות לחוץ את הפסולת (=השמרים), כך המלאכים הנקראים "אופנים" מקבלים את פנימיות העונג האלקי שבעולם העשיה, ואת חיצוניותו דוחים לשבעים השרים (שמקבלים מהאופנים את פסולת העונג, ומהם שרש תענוגי' הגשמיים דעולם הזה)

בירור השבעים שרים

לגבי בירור השבעים שרים ישנם בחסידות כמה ביאורים, כדלקמן.

ע"י המקיפים

כאמור לעיל השבעים שרים הם מקיפים לקליפות, ועל כן בירורם הוא ע"י המקיפים דקדושה.

וזהו עניין שבעים הפרים שמקריבים בחג הסוכות: ביום הראשון מקריבים י"ג פרים כנגד י"ג מידות הרחמים – שהם המקיפים דקדושה, ובכל יום מתמעטות הקליפות והולכות, עד שביום השביעי מקריבים שבעה פרים שהוא בירור שבע המידות - שהן הכוחות הפנימיים.

ע"י גבורה שבחסד, ועול תורה

בביאורי הזהר להצ"צ מבאר את בירור השבעים שרים באופן נוסף, ע"י שתי בחינות עבודה הופכיות:

ע"י "ותתן טרף לביתה", היינו, בירור הניצוצות באופן של "טרף", כארי שטורף ואין מציל מידו – שהוא כח הגבורה שבחסד.

וע"י "ויששכר חמור גרם" - ע"י עול תורה (ד"בחכמה אתברירו"). היינו בחינת ירידת החכמה לברר ולהבדיל בין טמא לטהור.