רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)
רבי מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק - הינו הנשיא השלישי בשולשת חב"ד. נולד ביום כ"ט אלול ה'תקמ"ט לאביו שלום שכנא ולאמו הרבנית דבורה לאה ביתו של אדמו"ר הזקן, בעיר ליאזני ונקרא מנחם מענדל על שם הרה"ק ר' מנחם מענדל מויטבסק.
תוכן עניינים
ילדותו
בצום גדליה ה'תקנ"ג נפטרה אמו ואדמו"ר הזקן גידלו. עד גיל 13 עיקר לימודו היה בנגלה ולאחר גיל בר מצווה קבע אדמו"ר הזקן זמנים מיוחדים ללמוד עמו קבלה ודא"ח.
אדמו"ר הזקן היה מכסהו בטליתו לתקיעת שופר עד גיל 9 ולברכת כוהנים עד החתונה. בהיותו בגיל 8 הציע אדמו"ר הזקן לבנו אדמו"ר האמצעי לקחתו כחתן לבתו הרבנית חיה מושקא אשת הצמח צדק|הרבנית חיה מושקא]], אך אדמו"ר האמצעי היסס והראה לאביו מבעד לחלון כיצד הוא משחק עם כל הילדים במעשי ילדות. אדמו"ר הזקן ניגש אל החלון ורמז באצבע לנכדו להיכנס לחדר, כאשר מנחם מענדל נכנס הגיש לו גמרא, הורה לו לשנן בעל-פה דף עם רש"י ותוספות תוך מחצית השעה, לשוב אל החדר ולחזור על כל מה שלמד. אדמו"ר האמצעי שהמתין בחדר הבחין לאחר כרבע שעה שהילד שוב משחק בחוץ עם חבריו, פנה אל אביו ואמר 'אפילו בקולך אין הוא שומע!'. אדמו"ר הזקן קרא לילד ונזף בו אך מנחם מענדל טען שהוא כבר למד והחל לחזור בעל-פה את הדף.
חתונתו
בחורף ה'תקס"ג התקיימה החתונה בליאדי. הצמח צדק כיהן כראש הישיבה בישיבתו של אדמו"ר האמצעי והיה סמוך על שולחן חותנו. היות וסבר שיש להתפרנס ממלאכה ולא מהתורה את כל הכסף שקיבל כנדוניה בסך כ - 300 רובל החליט להשקיע בפתיחת בית מלאכה לייצור חותמות שעווה (בהם השתמשו לחתום אגרות דואר) שישמש כמקור לפרנסתו. כשותף לקח יהודי בשם ר' נחמיה שהיה מוסר שיעור בישיבה. במהלך כל עבודתם היו השניים משוחחים בדברי תורה, לאחר כחודש שקעו השניים באחד הלילות בסוגיה עמוקה במיוחד עד שהדוד בו נמצא חומר הגלם החל לבעור ובקושי הצליחו השניים להציל את עצמם וכל המפעל עלה באש.
הצמח צדק החליט לעסוק במלאכת הנגרות אך בחצר הרבי לא רצו להרשות שה"צמח צדק" יעסוק בכל מלאכה ומינוהו למלמד.
כשלוש שנים לאחר נישואיהם, בשנת ה'תקס"ז ביקש אדמו"ר הזקן מהרבנית חיה מושקא להביא לו מהכתבים של בעלה, ביניהם היה המאמר "שורש מצוות התפילה" ובראותו את הכתבים קרא לרבי יהודה לייב (אחיו) ולרבי פנחס רייצס וביקשם לענות "אמן" על שהוא חייב לברך "שהחיינו".
הדבר נודע לחסידים ואלו החלו לכבד את הצ"צ. משנודע לצ"צ לפשר הדבר, התרגש מאד ומתוך להט אמר שיגרש את הרבנית על שעשתה זאת ללא רשותו. למרות טענת הרבנית כי הינה מחויבת בכיבוד הסבא – אדמו"ר הזקן, כיון ומצוות כיבוד הסבא היא יותר ממצוות כיבוד אב. הצ"צ השיב כי עליו לעיין בדין וכיון שיש בליבו עליה, לא יוכל לדור עמה עד שיגמור את העיון. במשך מספר ימים הרבנית בכתה ללא הרף וחיכתה חודשיים שמא בעלה יתחרט, לאחר מכן סיפרה על כך לאביה. אדמו"ר האמצעי שוחח על העניין עם חתנו וכאשר נוכח לראות שדעתו תקיפה נכנס אל אדמו"ר הזקן ושטח בפניו את העניין.
בשבת פרשת מקץ לאחר שאדמו"ר הזקן אמר בחדרו מאמר חסידות, המתין שכל הנוכחים יצאו מהחדר, פנה אל הצ"צ ואמר לו כי שמע שיש לו עיון בדבר הלכה אך כיוון שהוא נוגע בדבר ויקשה עליו לכוון לאמת ברצונו לעיין יחד עמו ושתי נפשות אלוקיות יוכלו לגלות את אמיתות ההלכה. לאחר העיון המשותף חזר בו הצ"צ והצטער על שעלה בדעתו לגרש את זוגתו. אדמו"ר הזקן הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע ניגלה ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו, ברכם כי יקוים בהם הכתוב "תטעי נטעך נעמנים... ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי" (ישעיה י"ז), ביקשו להוציא מליבו כל קפידה על הרבנית ולשמח אותה, נאנח והוסיף: "נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש".
לאחר הסתלקות האדמו"ר האמצעי הוחלט ע"י זקני החסידים למנות את ה"צמח צדק" לנשיא, הצמח צדק סירב ולאחר השתדלויות רבות הסכים וייסד ישיבה גדולה בליובאוויטש. נסע למינסק לווילנה ויצר קשרים עם גאוני ליטא.
הקדיש זמן רב לתפילה ולחסידות, בשעה שהיה חושש שמא יגיע לידי כעס, היה מבקש שיביאו לו את השולחן ערוך לעיין בו ויראה אם על עניין כגון זה מותר לבוא לידי כעס – בינתיים כעסו התפוגג.
ייסד את העיירה שעדרין שכל תושביה היו חסידי חב"ד.
חיבר את הניגונים: ימין ה', כאייל תערוג ואשרי איש.
לאחר שהרבנית נסתלקה בערב שבת פרשת ויגש ה'תרכ"א, אמר לבנו אדמו"ר המהר"ש כי נתקיימו דברי קודשו של אדמו"ר הזקן – עברו 54 (נ"ד) שנים מאז נאנח ואמר לו "נד קציר ביום נחלה". מאז פטירתה הצ"צ הפסיק לקבל ליחידות,
הסתלקותו
בחודש כסלו שנת תר"כ חלה מאד והיה חולה יותר משש שנים עד להסתלקותו. חצי שנה לפני ההסתלקות היה קשה עליו הדיבור, אבל ראו ממנו גילויים נעלים.
ימים מועטים לפני ההסתלקות נחלש מאד, הזמינו את הרופא של ליובאוויטש ואמר שאינו רואה דבר. למחרת נהיה המצב גרוע יותר והחסידים היו נרעשים מאד וכל היום אמרו תהילים, והוסיפו לשמו את השם "מאיר".
לעת ערב של י"ג ניסן תרכ"ו אמרו שהוטב מצבו, אבל אחר זמן קצר ראו שאין תקוה. השמש ר' השמש חיים בער שהטה את אזנו שמע שאומר "למען ירבו ימיכם".
בשעה 11 בלילה ראו שאין מה לעשות. מטתו עמדה באמצע החדר ומסביבו עמדו כל האנשים עם נרות דולקים. אדמו"ר הצמח צדק שכב ללא שום תנועה והביט על האנשים. בשעה 12 וחצי אחר חצות הלילה יצא משפמו כמין זיעה ועלתה נשמתו הטהורה השמיימה ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.
מספריו:
- אור התורה: מאמרים ודרושים על פרשיות השבוע, חנוכה, פורים, שלוש רגלים, ראש השנה ויום הכיפורים.
- ביאורי הזוהר: דרושים וביאורים בדרך החסידות והקבלה על ספר הזוהר.
- דרך מצוותיך: ביאור טעמי המצוות על פי החסידות
- מאמרי אדמו"ר הצמח צדק: מאמרי חסידות מהשנים תרי"ד – תרט"ו.
- ספר החקירה: הוכחות על חידוש העולם בדרך המחקר, הקבלה והחסידות.
- צמח צדק: פסקי דינים וחידושים על הש"ס.
- רשימת מאמרי דא"ח: מהשנים ה'תקפ"ח – ה'תרכ"ו.
- תהילים אהל יוסף יצחק: ביאור על ספר תהילים.
