רבי יונתן
רבי יונתן היה תנא מהדור הרביעי של התקופה. חברו ובר-הפלוגתא של רבי יאשיה, ושניהם למדו אצל רבי ישמעאל.[1]
תוכן עניינים
תולדות חייםעריכה
רבי יונתן מוזכר במשנה פעם אחת בלבד[2] ופעם אחת בתוספתא.[3] לעומת זאת הוא מופיע מספר פעמים בספרא, ובספרי על ספר דברים,[4] ובעיקר במדרשי ההלכה כדוגמת הספרי לבמדבר והמכילתא.[5] שמו מופיע תדיר במחלוקות עם רבי יאשיה, וברוב מוחלט של הפעמים הם נחלקים במדרש המקרא, למעט פעם אחת בה הם נחלקים בהלכה, לגבי מכסת האנשים שצריכים להיות בעיר הנדחת.[6]
רבי יונתן החליט לעזוב את ארץ ישראל יחד עם כמה מחבריו, ביניהם רבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש, ככל הנראה בעקבות גזירות אדריאנוס שנגזרו בימים שלאחר מרד בר כוכבא, אך כאשר הגיעו לגבולה של הארץ התחרטו, ושבו לגור בארץ.[7]
תורתועריכה
| ערך מורחב – כח הכלל |
כח הכלל הוא דין הלכתי הנוגע להלכות רבות, כגון קדושת בית הכנסת, דין עיר הנדחת, ונידון רבות בדברי רבותינו נשיאינו. בדין זה אנו מוצאים בעיקר את שני האמוראים שחיו בדורות הראשונים, רבי יאשיה ורבי יונתן.
תלמידיועריכה
- רבי שמואל בר נחמני[8]
אמרותיועריכה
רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני[9].
הערות שוליים
- ↑ מסכת מנחות, דף נ"ז, ב'.
- ↑ במסכת אבות, פרק ד', ט'.
- ↑ מסכת שבועות, פרק ד', א'; שמו מוזכר שם בשיבוש: "רבי נתן".
- ↑ מדרשי ההלכה מבית מדרשו של רבי עקיבא.
- ↑ מדרשי ההלכה מבית מדרשו של רבו - רבי ישמעאל.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ו, ב'.
- ↑ ספרי, פרשת ראה, פ'.
- ↑ מסכת מועד קטן טז, ב.
- ↑ מסכת אבות,פרק ד'.