ק
| האות ק | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
האות ק' (קו"ף \ קוּף) היא אחת מאותיות לשון הקודש ומספרה 100.
צורתהעריכה
כתב אדמו"ר הזקן[1]. ק: צ"ל תג קטן על גגה בצד שמאל לכתחלה, ויריכה הימנית צריכה להיות עקומה היטב לצד רגל שמאל התלויה, ויש למשוך רגל שמאל התלויה באלכסון קצת לצד ימין:
עניינהעריכה
צורתה מורה על אחיזת השקר, שהרגל השמאלית שבו (הרומזת על הוד שיש בה אחיזת הקליפות) יורדת לקליפות ומחיה אותם. וכלשון האר"י[2] - "והנה הקליפה בתחילה היא סוד ר' כנודע בסוד אח"ר ואח"ד, כי אות ד' היא בקדושה ואות ר' בקליפה, ואז הקליפה הנקראת אות ר' לוקחת אותו העיבור שהוא סוד ו' שבתוך ההא של שדה שהיא במלכות ומחברו תוך אות ר' שלה ונעשית אות ק, ולא די שנעשית בה סוד אות ה', אלא שהיא פושטת אותה הו' שהיא העיבור שלקחה מן הקדושה ומחברת עמו בחינת הקליפה בסוד נחש כרוך על עקיבו ואז נעשית ק' בסוד הקליפה, הנקראת קוף בפני אדם כנודע. והרי נתבאר ב' אותיו' ש"ק מן שקר".
ומבאר שם האר"י כי בשבת מתהפכת המילה שקר למילה "שדה" ומתבטלת יניקת הקליפות.
בפירוש הראב"ד לספר יצירה[3] מובא: המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ולו כח המים ואדר בשנה וקרקבן או אצטומכא בנפש, כי בו יטחן ויתדקדק המאכל כדרך שהמים ממסים את העפר ואחר כן משלח המציצה ממנו אל הכבד ומתבשל שם ומשם משקה כל האיברים.