הבדלים בין גרסאות בדף "קטורת"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "יום הכיפורים " ב־"יום הכיפורים ")
(9 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
את '''קטורת הסמים''' הקטירו על גג [[מזבח הקטורת]]. קטורת הסמים נעשתה בכל שנה ושנה והכילה 368 מנים (כ177- ק"ג).  
+
'''קטורת הסמים''' היא קרבן מיוחד שהיו מקריבים על גבי [[מזבח הקטורת]]. קטורת הסמים נעשתה בכל שנה ושנה והכילה 368 מנים (כ177- ק"ג).  
  
בכל יום היו מקטירים ממנה מנה (480 גרם), מתוך 368 המנים שהכילה קטורת הסמים. המנה חולק לשתי הקטרות, מחצית המנה הוקטר בבקר ומחציתו בערב. דהיינו, לשנה נצרכו 365 מנים כמנין ימות החמה. את 3 המנים הנותרים, היה הכהן שוחק אותם בערב [[יום הכיפורים]] "דקה מן הדקה", עד שמוציא מהם מלא חופניו כדי להקטירם ביום הכיפורים. (הנותר הוא "מותר הקטורת"). הקטורת נעשתה במקום קדוש (בתוך העזרה), בכלי הקודש ומשל הקודש.  
+
בקטורת היו אחד עשר סממנים, והם: הצרי (נקרא בכתוב "נטף"), והציפורן, והחלבנה (מין בשמים שריחו רע, כנגד פושעי ישראל) והלבונה (מוזכר בפירוש בכתוב, סוג בשמים שהיו משתמשים גם בקרבנות מנחה) - כל אחד מהם שבעים מנה.
  
הקטורת הורכבה מאחד עשר סוגי בשמים שמשקלם הכולל 368 מנה. (סוגי הבשמים שהכילה הקטורת: נטף, שחלת, חלבונה (ריחה רע), ולבונה - מכל אחד משקל 70 מנה. מור, קציעה, שיבולת נרד וכרכום - מכל אחד משקל 16 מנה. קושט - 12 מנה. קינמון - 9 מנה. קילופה - 3 מנים. משקל כולם 368 מנה{{הערה|1=כריתות ו:.}}. בנוסף לכך הוסיפו מלח סדומית - רובע קב (6 בצים), כיפת הירדן - כל שהוא (מעט), מעלה עשן (סוג עשב שגורם לעשן ולהתמר ולעלות) - כל שהוא (מעט).
+
מור (עשוי מדם של חיה מסויימת), וקציעה, שבולת נרד, וכרכום - כל אחד מהם במשקל ששה עשר מנה.
  
== אופן הכנת הקטורת ==
+
הקושט (יש גורסים קוסט), - שנים עשר מנה. קלופה - שלשה מנה. קנמון - תשעה מנה.
  
בתחילה שף את הציפורן בתשעה קבין (קב = 24 ביצים) בורית כרשינה (ע"מ להלבינה). לאחר מכן משרה את הציפורן בעשרים ואחד קבין של יין קפריסין (או יין לבן ישן חזק ביותר). לאחר מכן שוחק היטב את אחד עשר הסממנים, כל אחד בפני עצמו - במכתשת קטנה. לאחר מכן מערבב את כולם במכתשת הגדולה, בתוספת המלח סדומית, כיפת הירדן ומעלה העשן. ולאחר מכן שוחקם יחדיו במכתשת הגדולה. כל זמן שהיה שוחק, היה הממונה אומר (לשוחק) "הדק היטב, היטב הדק"{{הערה|1=הרמב"ם, כלי המקדש, ב', ה'}}. פעמיים בשנה היו מחזירים את הקטורת למכתשת. כי בימות החמה פוזרה הקטורת כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים נצברה כדי שלא יפוג ריחה.
+
==בחסידות==
 +
מובא ב[[פרי עץ חיים]] שסממני הקטרת הן עשר ניצוצי הקדושה של אור פנימי המחיים את הקליפות, ויש ניצוץ אחד של [[אור מקיף]], והוא ענין [[י"א כתרין דמסאבותא]] שהם י"א הניצוצין שבקליפות.
  
== תהליך הקטרת הקטורת ==
+
מבאר [[אדמו"ר הרש"ב]], שהיו"ד ניצוצות מתוך י"א כתרין דמאסבותא, הן בבחי' או"פ בהם וכמו שכתב ב[[שער הכוונות]], אך עיקר החיות שלהם הוא מהאור מקיף, וכשמסירים האור מקיף הרי הם מתים ומתבטלים{{הערה|וכמ"ש בפע"ח שער העשי' רפ"ד}}, וטעם הדבר - מבאר אדמו"ר הרש"ב - הוא מפני שהאור פנימי הוא בבחינת בליעה בהם, ועל כן אינו בבחינת חיות להם כי אם האור מקיף.
  
הכהן שזכה בדישון המזבח הקדים בבקר, לקח את הטני (כלי מזהב המכיל ½2 קבין), והניחו על הארץ ליד מזבח הזהב.  
+
והנה הטעם מה שבקדושה הם ע"ס דוקא ואי' בס"י עשר ולא תשע ולא י"א, ובסט"א הן י"א כתרין, הוא מפני שבקדושה הנה החיות שמחי' את הע"ס הוא בתכלית היחוד עם הספי' כו', וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כו', דגופא הן הספירות שהן הכלים, ואור הקו המתלבש בתוכם הוא בחי' הנביעו שהוא כנשמתא לגופא{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharshab/terav/1/52/424&search=%D7%A9%D7%A2%D7%A8+%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA המשך תער"ב ח"א עמוד תכד]}}.
  
לאחר מכן נטל בידיו את דשן (אפר) הקטורת (שנותר מהקטרה קודמת) מעל גבי המזבח והניח בתוך הטני. את השארית שלא יכל ליטול בחופניו טאטא במטאטא לתוך הטני. בגמר הדישון הניח הכהן את הטני במקומו על הארץ, ויצא. (בערב לאחר הדלקת הנרות חזר הכהן שזכה בדישון המזבח, הוציא את הטני עם הדשן, ושפכו אצל המזבח{{הערה|1=תמיד ג', ט'.}}.
+
{{הערות שוליים|}}
 
 
הכהן שזכה להקטיר את הקטורת, היה נוטל את הכף (כלי מזהב המכיל 3 קבין) כשהבזך (כף זהב קטנה המכילה חצי מנה). היה בתוכה מלא וגדוש בקטורת הסמים (חצי מנה - 240 גרם). על מנת שלא תתפזר הקטורת מן הבזך, ניתן הבזך בתוך הכף, כשמעליו כיסוי בד נאה המכסה את הקטורת הגדושה שבתוכו. יחד עם הכהן שזכה להקטיר, נכנס כהן אחר שבא לסייעו, ונעמדו ליד המזבח.
 
 
 
באותו עת הכהן שזכה במחתה נטל מחתה של כסף (המכילה 4 קבין), ועלה לראש מזבח העולה, ומילא את מחתת הכסף בגחלים. לאחר מכן ירד ועירה את הגחלים לתוך מחתה של זהב (המכילה 3 קבין). נטל את מחתת הזהב המלאה בגחלים, נכנס למקדש, שפכה על גבי מזבח הקטורת, רידדה בשולי המחתה והשתחוה ויצא.
 
 
 
מיד לאחר מכן נטל הכהן שבידיו הכף, את הבזך מתוכו ונתנו לכהן שנכנס עימו לסייעו. הכהן שעימו שפך את הקטורת מן הבזך (והשאריות שבכף), לתוך חופניו של הכהן שזכה להקטיר, משתחוה ויוצא.
 
 
 
הממונה אומר למקטיר: "הקטר" ואז יוצאים כל הנמצאים במקדש. כך שבעת הקטרת הקטורת, לא היה שם אדם אחר פרט למקטיר. המקטיר פיזר את הקטורת על גבי הגחלים בנחת, מן הצד הרחוק עד הצד שלפניו (כמו שמרקד סולת), לאחר שמסיים משתחוה ויוצא{{הערה|1=הרמב"ם - תמידים ג',ח'.}}.
 
 
 
== מקורות ==
 
 
 
דברי ההסבר מתוך הספר "אשר על המשכן" לרב רפאל חג´בי (כל הזכויות שמורות).
 
התמונה מתוך אלבום "מלאכת המשכן" לר' משה לוין. באדיבות אתר הגאולה.
 
{{הערות שוליים}}
 
 
{{הר הבית}}
 
{{הר הבית}}
 
[[קטגוריה:בית המקדש]]
 
[[קטגוריה:בית המקדש]]

גרסה מ־19:44, 20 בנובמבר 2020

קטורת הסמים היא קרבן מיוחד שהיו מקריבים על גבי מזבח הקטורת. קטורת הסמים נעשתה בכל שנה ושנה והכילה 368 מנים (כ177- ק"ג).

בקטורת היו אחד עשר סממנים, והם: הצרי (נקרא בכתוב "נטף"), והציפורן, והחלבנה (מין בשמים שריחו רע, כנגד פושעי ישראל) והלבונה (מוזכר בפירוש בכתוב, סוג בשמים שהיו משתמשים גם בקרבנות מנחה) - כל אחד מהם שבעים מנה.

מור (עשוי מדם של חיה מסויימת), וקציעה, שבולת נרד, וכרכום - כל אחד מהם במשקל ששה עשר מנה.

הקושט (יש גורסים קוסט), - שנים עשר מנה. קלופה - שלשה מנה. קנמון - תשעה מנה.

בחסידות

מובא בפרי עץ חיים שסממני הקטרת הן עשר ניצוצי הקדושה של אור פנימי המחיים את הקליפות, ויש ניצוץ אחד של אור מקיף, והוא ענין י"א כתרין דמסאבותא שהם י"א הניצוצין שבקליפות.

מבאר אדמו"ר הרש"ב, שהיו"ד ניצוצות מתוך י"א כתרין דמאסבותא, הן בבחי' או"פ בהם וכמו שכתב בשער הכוונות, אך עיקר החיות שלהם הוא מהאור מקיף, וכשמסירים האור מקיף הרי הם מתים ומתבטלים[1], וטעם הדבר - מבאר אדמו"ר הרש"ב - הוא מפני שהאור פנימי הוא בבחינת בליעה בהם, ועל כן אינו בבחינת חיות להם כי אם האור מקיף.

והנה הטעם מה שבקדושה הם ע"ס דוקא ואי' בס"י עשר ולא תשע ולא י"א, ובסט"א הן י"א כתרין, הוא מפני שבקדושה הנה החיות שמחי' את הע"ס הוא בתכלית היחוד עם הספי' כו', וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כו', דגופא הן הספירות שהן הכלים, ואור הקו המתלבש בתוכם הוא בחי' הנביעו שהוא כנשמתא לגופא[2].


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. וכמ"ש בפע"ח שער העשי' רפ"ד
  2. המשך תער"ב ח"א עמוד תכד