עריכת הדף "קטורת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה: אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם תיכנסו לחשבון או תיצרו חשבון, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
ניתן לבטל את העריכה. אנא בדקו את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן שמרו את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''קטורת הסמים''' | + | את '''קטורת הסמים''' הקטירו על גג [[מזבח הקטורת]]. קטורת הסמים נעשתה בכל שנה ושנה והכילה 368 מנים (כ177- ק"ג). |
| − | + | בכל יום היו מקטירים ממנה מנה (480 גרם), מתוך 368 המנים שהכילה קטורת הסמים. המנה חולק לשתי הקטרות, מחצית המנה הוקטר בבקר ומחציתו בערב. דהיינו, לשנה נצרכו 365 מנים כמנין ימות החמה. את 3 המנים הנותרים, היה הכהן שוחק אותם בערב יום הכיפורים "דקה מן הדקה", עד שמוציא מהם מלא חופניו כדי להקטירם ביום הכיפורים. (הנותר הוא "מותר הקטורת"). הקטורת נעשתה במקום קדוש (בתוך העזרה), בכלי הקודש ומשל הקודש. | |
| − | + | הקטורת הורכבה מאחד עשר סוגי בשמים שמשקלם הכולל 368 מנה. (סוגי הבשמים שהכילה הקטורת: נטף, שחלת, [[חלב]]ונה (ריחה רע), ולבונה - מכל אחד משקל 70 מנה. מור, קציעה, שיבולת נרד וכרכום - מכל אחד משקל 16 מנה. קושט - 12 מנה. קינמון - 9 מנה. קילופה - 3 מנים. משקל כולם 368 מנה{{הערה|1=כריתות ו:.}}. בנוסף לכך הוסיפו [[מלח]] סדומית - רובע קב (6 בצים), כיפת הירדן - כל שהוא (מעט), מעלה עשן (סוג עשב שגורם לעשן ולהתמר ולעלות) - כל שהוא (מעט). | |
| − | + | == אופן הכנת הקטורת == | |
| + | |||
| + | בתחילה שף את הציפורן בתשעה קבין (קב = 24 ביצים) בורית כרשינה (ע"מ להלבינה). לאחר מכן משרה את הציפורן בעשרים ואחד קבין של [[יין]] קפריסין (או [[יין]] לבן ישן חזק ביותר). לאחר מכן שוחק היטב את אחד עשר הסממנים, כל אחד בפני עצמו - במכתשת קטנה. לאחר מכן מערבב את כולם במכתשת הגדולה, בתוספת ה[[מלח]] סדומית, כיפת הירדן ומעלה העשן. ולאחר מכן שוחקם יחדיו במכתשת הגדולה. כל זמן שהיה שוחק, היה הממונה אומר (לשוחק) "הדק היטב, היטב הדק"{{הערה|1=הרמב"ם, כלי המקדש, ב', ה'}}. פעמיים בשנה היו מחזירים את הקטורת למכתשת. כי בימות החמה פוזרה הקטורת כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים נצברה כדי שלא יפוג ריחה. | ||
| + | |||
| + | == תהליך הקטרת הקטורת == | ||
| + | |||
| + | הכהן שזכה בדישון המזבח הקדים בבקר, לקח את הטני (כלי מזהב המכיל ½2 קבין), והניחו על הארץ ליד מזבח הזהב. | ||
| + | |||
| + | לאחר מכן נטל בידיו את דשן (אפר) הקטורת (שנותר מהקטרה קודמת) מעל גבי המזבח והניח בתוך הטני. את השארית שלא יכל ליטול בחופניו טאטא במטאטא לתוך הטני. בגמר הדישון הניח הכהן את הטני במקומו על הארץ, ויצא. (בערב לאחר הדלקת הנרות חזר הכהן שזכה בדישון המזבח, הוציא את הטני עם הדשן, ושפכו אצל המזבח{{הערה|1=תמיד ג', ט'.}}. | ||
| + | |||
| + | הכהן שזכה להקטיר את הקטורת, היה נוטל את הכף (כלי מזהב המכיל 3 קבין) כשהבזך (כף זהב קטנה המכילה חצי מנה). היה בתוכה מלא וגדוש בקטורת הסמים (חצי מנה - 240 גרם). על מנת שלא תתפזר הקטורת מן הבזך, ניתן הבזך בתוך הכף, כשמעליו כיסוי בד נאה המכסה את הקטורת הגדושה שבתוכו. יחד עם הכהן שזכה להקטיר, נכנס כהן אחר שבא לסייעו, ונעמדו ליד המזבח. | ||
| + | |||
| + | באותו עת הכהן שזכה במחתה נטל מחתה של כסף (המכילה 4 קבין), ועלה לראש מזבח העולה, ומילא את מחתת הכסף בגחלים. לאחר מכן ירד ועירה את הגחלים לתוך מחתה של זהב (המכילה 3 קבין). נטל את מחתת הזהב המלאה בגחלים, נכנס למקדש, שפכה על גבי מזבח הקטורת, רידדה בשולי המחתה והשתחוה ויצא. | ||
| + | |||
| + | מיד לאחר מכן נטל הכהן שבידיו הכף, את הבזך מתוכו ונתנו לכהן שנכנס עימו לסייעו. הכהן שעימו שפך את הקטורת מן הבזך (והשאריות שבכף), לתוך חופניו של הכהן שזכה להקטיר, משתחוה ויוצא. | ||
| + | |||
| + | הממונה אומר למקטיר: "הקטר" ואז יוצאים כל הנמצאים במקדש. כך שבעת הקטרת הקטורת, לא היה שם אדם אחר פרט למקטיר. המקטיר פיזר את הקטורת על גבי הגחלים בנחת, מן הצד הרחוק עד הצד שלפניו (כמו שמרקד סולת), לאחר שמסיים משתחוה ויוצא{{הערה|1=הרמב"ם - תמידים ג',ח'. | ||
| + | דברי ההסבר מתוך הספר "אשר על המשכן" לרב רפאל חג´בי (כל הזכויות שמורות)}}. | ||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
