פתיחת התפריט הראשי

חב"דפדיה β

צבי הירש גנזבורג

ר' העשקע גאנזבורג בשנותיו האחרונות

הרב צבי הירש (הערשקע) גנזבורג היה חסיד חב"ד תושב קראון הייטס, עורך לשוני בבית הדפוס בו הדפיסו את רוב ספרי קה"ת שזכה בשל כך להיכנס פעמים רבות אל הרבי לקבל ולמסור את עלי הדפוס מהספרים לפני ירידתם למכבש הדפוס, וכן שימש כממונה על התחלת הניגונים בהתוועדויות שנערכו במחיצת הרבי, וכחבר צעירי אגודת חב"ד ניו יורק.

תולדות חייםעריכה

 
הרב גנזבורג בצעירותו

נולד במוסקבה בשנת תר"צ לאביו הרב משה דובער גנזבורג, ונקרא על שם הסבא רבה שלו שזכה לאריכות ימים.

בשנת תרצ"ה עלתה משפחתו לארץ הקודש והתיישבה בתל אביב, ובצעירותו למד בישיבה אצל המשפיע הרב חיים שאול ברוק.

בשנת תש"ח נסע לניו יורק ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית בחצרו של אדמו"ר הריי"צ. עם פרוץ מלחמת השחרור שאל את אדמו"ר הריי"צ האם הוא צריך לחזור לארץ כדי לעזור במאמץ המלחמתי, ואדמו"ר הריי"צ שלל זאת ואמר לו שעריק הוא זה שעוזב את העמדה שלו, והעמדה שלו היא לשבת וללמוד תורה.

עוד בעודו בחור זכה לסייע בעריכה לשונית של מספר ספרים וחוברות בהוצאת קה"ת, ובשנת תשי"ב נישא עם רעייתו מרת ראשע בת החסיד ר' ישעיהו דנבורג ממונטריאול, וקבע את מגוריו בעיר מגורי אם הכלה.

כעבור מספר שנים חזר להתגורר בניו יורק ונכנס לעבוד בבית הדפוס של האחים שולזינגער ובדפוס "בלשן", ובהמשך ייסד את דפוס "עמפייער פרעס" יחד עם ר' מרדכי חן.

פעילות ציבוריתעריכה

בשנות היודס' הרבי התלונן, שאין סדר בניגונים בהתוועדיות, מונה ועד המנגנים בראשות ר' צבי הירש גנזבורג (הערשקע), והוא התחיל בדרך כלל הניגונים בהתוועדיות, מפני שר' יואל היה עסוק בסיכום השיחות בשעת הניגון, אבל מצד הרבי האחראי היה ר' יואל, ועליו ורק פעם אחת כאשר רק יואל התחיל ניגון בטעות לא מה שהרבי הורה, ור' צבי התחיל הניגון הנכון, סימן הרבי לפלא לר' יואל, ואישר הניגון של ר' הערשקע. וכן כאשר בסיום אחד השיחות שבהם לימד הרבי זכות על המרגלים, התחיל הניגון וכל קרני רשעים הרבי סימן על היד ואמר, רק כעת דברנו בשבחם של ישראל, ולנגן כזה ניגון? מיד התחילו ניגון שונה. וכחלק מתפקיד זה השתדל בשנים האחרונות לנגן בעיקר ניגונים שמחים בלבד[1].

במשך השנים נמנה על חברי ההנהלה של צעירי אגודת חב"ד המרכזית, והיה פעיל ראשי במבצעי המצוות של הרבי.

נמנה על המגיהים הלשוניים של הלקוטי שיחות יחד עם הרב יהושע דוברבסקי[2], וכן של ספרים רבים נוספים בהוצאת קה"ת שהודפסו בבית הדפוס שבבעלותו.

לאחר פטירת אשתו בשנת תש"ל[3], נישא בל"ג בעומר תשל"ה בזיווג שני עם מרת הענשא בת הפילנתרופ היהודי מר יצחק סטאון, ואף זכה שהרבי ישלח שליח מיוחד לברר את סדרי החתונה, ולפי זה ייקבע את זמן ההתוועדות, ואך יזכיר זאת ברבים[4].

שימש כחבר ועדת הניגונים ליובאוויטש.

בשנותיו האחרונות התגורר בבוקה-רטון שבפלורידה, ולאחר מחלה נפטר בליל כ"ג חשון תשס"ז בגיל 78 ונטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין מונטיפיורי, ברובע קווינס שבניו יורק.

ספרועריכה

 
כריכת הספר 'דיוקנו של חסיד'
  • Portrait of a chassid (דיוקנו של חסיד) - תולדות חייו, יומניו, ומכתביו - בעריכת חתנו הרב סימון ג'ייקובסון[5].

משפחתועריכה

  • בנו, ר' ישעיה גנזבורג - שליח הרבי בשכונת הארלם
  • בנו, ר' דובער (בער'ל) גנזבורג
  • חתנו, הרב חיים מאיר ליברמן
  • חתנו, הרב סימון ג'ייקובסון
  • חתנו, הרב אהרן מאיר מרגולין - שליח הרבי בוירג'ניה

הערות שוליים

  1. על פי השמועה היה זה על פי בקשתה של הרבנית. באחת ההזדמנויות בהן נעדר מההתוועדות של הרבי ומישהו אחר החל במקומו את הניגונים, התחיל הלה ניגון געגועים, והרבי פרץ בבכי ממושך.
  2. דידן נצח - 30 שנה עמוד צה.
  3. אשתו נפטרה בתחילת חג הסוכות, ובהתוועדות שמחת תורה תש"ל, פחות משבוע לאחר מכן, החל בהתוועדות של הרבי בשמחה גדולה את הניגון ניגון אִי ווָאדיֶע, דבר שהפך לסמל לשמחה חסידית.
  4. קובץ ל"ג בעומר בהוצאת ועד תלמידי התמימים העולמי, עמוד 54.
  5. רוב הזכרונות פורסמו בשבועון בית משיח בשנת תשס"ח, בהתאם לתאריכים השונים.