פרשת וישב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־05:57, 20 בדצמבר 2020 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת וישב היא הפרשה התשיעית בספר בראשית (מפרק ל"ז פסוק א' עד פרק מ' פסוק כ"ג).

הפרשה בקצרה

הקדמה - בשבוע שעבר, בפרשת וישלח, קראנו על יעקב אבינו שחזר לבית אביו לאחר היעדרות של עשרים ושתיים שנים.

  • ראשון - פרשתנו מתחילה בהתיישבותו של יעקב בארץ מגורי אביו, בעיר חברון. בעליה הזו אנו מתחילים לקרוא את הסיפור המרתק על יוסף, שהיה הבן הראשון שנולד ליעקב מאשתו רחל. יעקב אבינו מעדיף את יוסף על פני שאר בניו ועושה לו כתונת פסים מיוחדת, ולאחר מכן יוסף מספר לאביו על דברים לא טובים שאחיו עושים. לבסוף, יוסף חולם חלומות מהם עולה כי הוא ישלוט באחיו. התוצאה מכל זה היא שנאה של האחים ליוסף עד כדי רצון להורגו.
  • שני - אחי יוסף יוצאים כדי לרעות את צאן אביהם בשכם. יעקב שולח את יוסף לבדוק את שלום אחיו, וכאשר הוא מתקרב הם מבקשים להרגו, אך ראובן מציע שבמקום להרוג אותו הם ישליכו אותו לתוך אחד הבורות באזור. התכנית של ראובן הייתה לחזור ולהצילו לחאר מכן, אך כפי שנראה להלן הדברים התרחשו אחרת.
  • שלישי - יוסף מגיע אל אחיו והם הפשיטו אותו מכתונת הפסים וזרקו אותו לתוך אחד הבורות. לבסוף הם מכרו אותו לנוודים שהיו בדרכם למצרים ושם הוא נמכר לפוטיפר שהיה מנהל המשק של פרעה המלך. האחים טבלו את הכותנת בדם והראו אותה לאביהם יעקב כהוכחה לכך שחיה טרפה את יוסף. יעקב פתח באבילות שנמשכה על פני עשרים ושתיים שנים.
  • רביעי - התורה עוברת לספר את סיפור יהודה ותמר. יהודה היה אח של יוסף, ולמעשה היה זה שהציע למכור אותו. יהודה התחתן ונולדו לו שלושה בנים: ער, אונן ושילה. בנו הראשון ער התחתן עם תמר, אך בגלל עוונותיו הוא נפטר במהרה. יהודה נתן את בנו השני אונן לתמר כדי שיקיים את מצוות הייבום, כיון שאחיו הבכור נפטר ללא ילדים, אך גם הוא נפטר במהרה בעוונותיו. לכן פחד יהודה לתת לתמר את בנו השלישי, ובלית ברירה היא חזרה לבית הוריה וישבה שם כאלמנה. לבסוף, אשתו של יהודה נפטרה אף היא והוא יצא לנסיעת עסקים. תמר התלבשה כקדשה וישבה על אם הדרך. יהודה שלא זיהה את כלתו שכב אצלה והותיר בידיה כמשכון את טבעת החותמת שלו, והיא נכנסה ממנו להריון. מספר חודשים לאחר מכן, כאשר הריונה התגלה, יהודה ציוה שישרפו אותה כיון שזינתה. כאשר היא הייתה בדרכה לבית השריפה, היא הוציאה את טבעת החותמת ושלחה ליהודה עם מסר: לאיש אשר לו הטבעת - אני הרה. בשלב זה הודה יהודה בטעותו. מאותו הריון נולד אכן בן שהיה תחילת השולשלת של מלכות בית דוד, עד משיח צדקנו. מכאן אנו רואים שכל הסיפור היה שמיימי, וזאת כדי שייוולד משיח שיגאל את עם ישראל מגלותו.
  • חמישי - התורה חוזרת לסיפור יוסף שעושה ומצליח בבית פוטיפר.
  • שישי - אשתו של פוטיפר מנסה לפתות את יוסף לשכב עימו, אך הוא מסרב בתוקף. יום אחד כאשר לא היה איש בבית, החזיקה אשת פוטיפר בבגדו, ובלית ברירה הוא הותיר את מעילו בידה וברח מהבית. האישה טענה כי יוסף ניסה לשכב עימה, והיא השתמשה במעיל כהוכחה לכך, ואכן יוסף נזרק לכלא. אך גם במקום זה היה ה' עם יוסף והוא נהיה האחראי על כל האסירים.
  • שביעי - שניים משרי פרעה נזרקו לבית הכלא: שר המשקים ושר האופים. שניהם חלמו חלום בלילה אחד ויוסף הצליח לפתור להם את החלומות. שר המשקים חלם על ענבים אותם סחט לכוס פרעה, ומכך ידע יוסף שהוא יחזור למשרתו - וכך אכן התרחש. יוסף ביקש משר המשקים לזכור אותו ולהזכירו לפני פראה אך הוא שכח. שר האופים חלם כיצד סל לחם מונח על ראשו והציפורים מנקרות בו, ויוצא למד מכך שפרעה יתלה אותו - ואכן כך התרחש.

בתורת החסידות

בפתרון חלומות פרעה אמר יוסף "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו". והקשה בחזקוני, "והלא חלומותיו של יוסף עצמו נשנו, ולא נתקיימו עד לאחר עשרים ושתים שנה"? וכן הקשו גם בריב"א וברשב"ם. ותירצו באופנים שונים. הרבי מליובאוויטש מבאר[1],ששני חלומותיו של פרעה הראו על אותו מאורע, וממילא זה שנשנה החלום פעמיים הוי סימן שהמאורע ייתקיים במהירות. משא"כ חלומותיו של יוסף רמזו לשני מאורעות שונים. החלום הראשון בו השתחוו רק אלומותיהם של אחיו לאלומת יוסף רמז לזמן בו השבטים בלבד השתחוו אל יוסף, לפני שהגיעו יעקב ובני ביתו למצרים. והחלום השני בו גם השמש והירח[2] השתחוו ליוסף, רמז לזמן שגם יעקב ובלהה השתחוו ליוסף. ועל פי זה נמצא שהחלום לא נשנה פעמיים, אלא היו שני חלומות שונים, ואין כאן סימן שיתקיימו במהירות. וק"ל.

ראו גם

קישורים חיצונים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==

  1. בשיחת מוצאי זאת חנוכה תשמ"א
  2. נוסף לי"א הכוכבים