הבדלים בין גרסאות בדף "פסח בעל-עגלה"
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (שוחזר מעריכות של 107.167.103.165 (שיחה) לעריכה האחרונה של כתית למאור) תגית: עריכה ממכשיר נייד |
(ביטול גרסה 299223 של כתית למאור (שיחה)) |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
נפטר בליובאוויטש לאחר פטירת כ"ק אדמו"ר הרש"ב{{הערת שוליים|ע"פ סיפור הרב [[יצחק דוד גרונר]] בתשורה זירקינד (כ' מנ"א תשע"ה) עמוד 7.}}, ושם מנוחתו כבוד. | נפטר בליובאוויטש לאחר פטירת כ"ק אדמו"ר הרש"ב{{הערת שוליים|ע"פ סיפור הרב [[יצחק דוד גרונר]] בתשורה זירקינד (כ' מנ"א תשע"ה) עמוד 7.}}, ושם מנוחתו כבוד. | ||
| + | |||
| + | == פלוקלור == | ||
| + | בהיותו חלק מההווי של העיירה ליובאוויטש בימיה הטובים של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, הוא מוזכר לעיתים כחלק ממנה. | ||
| + | |||
| + | {{ציטוט|תוכן=מעולם לא נוצר פולחן נסיעות ולא שמענו על התארגנויות של תלמידי הישיבה בליובאוויטש לביקור בליאדי או בלאזניא, אף שהיה ביכלתם לשכור את "'''פיישע הבעל-עגלה'''" לנסיעה קצרה מעין זו בימי "בין הזמנים".|מקור=הרב [[יהושע מונדשיין]] בעניין הנסיעות ל"מקומות קדושים", תגובה בעיתון [[כפר חב"ד]]|מרכאות=כן}} | ||
| + | |||
| + | כך גם הרב [[יוסף יצחק קמינצקי]] התייחס לזה: | ||
| + | |||
| + | {{ציטוט|תוכן=בזמנים הטובים היה עומד '''פיישע-בעל-עגלה''' ודוחס את החסידים לעגלתו המקרטעת ומביא אותם מתחנת הרכבת של רודניא לליובאוויטש. לפני כן היו החסידים עושים את דרכם לליובאוויטש בהליכה רגלית.|מקור=[http://www.mylubavitch.org/%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%93%D7%A2%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%A0%D7%91%D7%97%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%97%D7%91%D7%93/ טור דעה: למה נבחרה ליובאוויטש לבירת חב"ד?]|מרכאות=כן}} | ||
== משפחתו == | == משפחתו == | ||
גרסה מ־05:51, 10 באוגוסט 2017
הרב ר' פסח בעל-עגלה (ידוע גם בכינויו: "פיישע") היה יהודי תושב העיירה ליובאוויטש, חסיד בדורו של אדמו"ר הרש"ב. מתוקף מקצועו כעגלון פגש פסח חסידים רבים, ודמותו מוזכרת ומתוארת על ידי רבים מהחסידים שביקרו בליובאוויטש.
תוכן עניינים
קורות חייו
הרב ר' פסח ("פיישע") נולד בליובאוויטש, למשפחה של בעלי-עגלה כמה דורות.
הוא היה בן גילו של אדמו"ר הרש"ב, ולמד יחד אתו בחדר.
לימים אמר: "כל אחד ממשיך את המקצוע של אבותיו, הוא אבותיו היו אדמו"רים, לכן הוא אדמו"ר. אני - אבותיי היו בעלי-עגלה לכן גם אני בעל-עגלה".[1]
מספרים כי תלמידי התמימים שאלוהו על ילדותו של הרבי הרש"ב, וענה שזכור לו שהרבי היה אוהב לחם שחור. לפליאת השומעים סיפר, כי הרבי שהיה מבית עשירים היה מגיע כל יום עם לחם לבן, ובהגיעו לחדר היה מחליף עם אחד הילדים העניים את פרוסת הלחם שלו.
סיפור זה מבטא את השגתו של פיישע כי לא היה חכם במיוחד.
על מעלתו והתקשרותו לרבי הרש"ב מאידך גיסא, סיפר הרב יצחק דוד גרונר:
לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר הרש"ב נכנסו אנשי ליובאוויטש ולקחו בגדים כו' ופיישע בעל עגלה הי' האיינציגער [=היחידי] שגער בהם ולאמ"כ פרצה שריפה ר"ל ושרף את הבתים שלקחו וכשהגיע אצל פיישע בעל עגלה נעצר השריפה.
— תשורה זירקינד כ' מנ"א תשע"ה, עמוד 7
כבעל עגלה הוא היה המסיע את האורחים הבאים לליובאוויטש מתחנת הרכבת ברודניא.
כך מסופר כי פעם הרבי הרש"ב שאלו מדוע מושח את גלגלי העגלה כשהיא טעונה, והוא השיב כי כאשר קשה זה חודר יותר. הרבי הרש"ב אהב ביותר תשובה זו ואף סיפרה לתלמידיו.[2]
גם הרב יחזקאל אברמסקי סיפר כי הסיע אותו ר' פסח בעל עגלה[3].
נפטר בליובאוויטש לאחר פטירת כ"ק אדמו"ר הרש"ב[4], ושם מנוחתו כבוד.
פלוקלור
בהיותו חלק מההווי של העיירה ליובאוויטש בימיה הטובים של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, הוא מוזכר לעיתים כחלק ממנה.
מעולם לא נוצר פולחן נסיעות ולא שמענו על התארגנויות של תלמידי הישיבה בליובאוויטש לביקור בליאדי או בלאזניא, אף שהיה ביכלתם לשכור את "פיישע הבעל-עגלה" לנסיעה קצרה מעין זו בימי "בין הזמנים".
— הרב יהושע מונדשיין בעניין הנסיעות ל"מקומות קדושים", תגובה בעיתון כפר חב"ד
כך גם הרב יוסף יצחק קמינצקי התייחס לזה:
בזמנים הטובים היה עומד פיישע-בעל-עגלה ודוחס את החסידים לעגלתו המקרטעת ומביא אותם מתחנת הרכבת של רודניא לליובאוויטש. לפני כן היו החסידים עושים את דרכם לליובאוויטש בהליכה רגלית.
משפחתו
- בנו, שלמה - חתנו של ר' שמואל בלינר, בנו של ר' מיכאל בלינר
הערות שוליים
- ↑ תשורה זירקינד (כ' מנ"א תשע"ה) ע' 7. ושם שאמר לרבי הרש"ב עצמו, אבל בגירסא המפורסמת זה היה בסתמיות. ואולי הוא אהב לומר את זה תמיד.
- ↑ שמועות וסיפורים
- ↑ הרב זלמן חאנין סיפר בבית משיח מפיו: "שכרו עבורי את פיישע בעל-עגלה שיסיע אותי לתחנת הרכבת ברודניא, ומצד כבוד ודרך ארץ שלחו מטעם הישיבה את הבחור התלמיד הגאון ר' אברהם אלי' פלוטקין, ללוות אותי לתחנת הרכבת".
- ↑ ע"פ סיפור הרב יצחק דוד גרונר בתשורה זירקינד (כ' מנ"א תשע"ה) עמוד 7.
