עבודה צורך גבוה

		מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך עבודת השם.
		אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.	לדיון

עבודה צורך גבוה - שאנו כביכול משלימים משהו שחסר למעלה. באופן כללי יותר שעבודתינו נוגע למעלה.

ההכרח

יש כמה הכרחיים למה אומרים שאנו משלימים משהו בעבודתנו.

• נאמר בפסוק "ועתה יגדל נא כח אדנ"י" והמשמעות הוא שאנו יכולים להגדיל כח ה' על ידי קיום המצוות.
• נאמר בפסוק "ועבדתם את הוי' אלקיכם" והלשון ועבדתם מורה על עבודה שהוא בדוגמת עבודת עבד. כמו שעבודת עבד הוא, להשלים מה שחסר להאדון, כך העבודה שאנו עושים לה', הוא להשלים כביכול במה שחסר לו.
• במדרש מובא שזמן שישראל אינם עושים רצונו של מקום מתישים כביכול כח גדולה של מעלה .

הבעיה

יש שתי בעיות שנובעים מהעובדה שעבודתינו נוגע למעלה אחד אידיאולוגי ואחד שזה בסתירה למה שמובא במקומות אחרות.

הבעיה האידיאולוגי הוא איך אנו יכולים לומר על ה', שהוא שלם בתכלית השלמות, שחסר לו משהו ומעשים של התחתונים נוגע לו.

מצינו כמה מקורות שאומרים שעבודתינו לא נוגע למעלה

• נאמר בפסוק "אם צדקת מה תתן לו וגו'".
• נאמר במדרש שלא איכפת ליה להקב"ה אם נוחר ואוכל או שוחט ואוכל.

ההסברה

במדריגת המצומצמים

המקובלים הראשונים הכריחו, מחמת הסתירות האמורות, שזה תלוי באיזה מדריגה אנו מדברים. אדון יחיד שורש השרשים יתברך, ובלשון החסידות, במדריגות לפני הצמצום (בעצמות אור אין סוף) לא נוגע עבודתנו, אבל בהארתו זה אכן נוגע.

ההסברה בזה, בתחילת הבריאה נתצמצם ה' להוות העולם מצד כי חפץ חסד, אבל עכשיו בכדי שתהיה הצמצום צריך לעבודתינו. הסיבה לזה הוא מכיון שהצמצום הוא ביטול הרצון, שהאור שהי' ממלא מקום החלל הוא הרצון, וזה שהניח אורו על הצד הוא ביטוך הרצון. ובכדי שה' יעשה הצמצום, היפך רצונו כביכול, אנו צריכים לעשות עבודה מעין זה, היינו להתגבר על רצוננו ולעשות כל ציור קומה שלנו כפי רצון ה'.

שם הוי' - היה הוה ויהיה

ההסברה אמורה היא נכונה אם תכלית כוונותינו הוא להמשיך אור המצומצם בלבד. אבל מכיון שתכלית הכוונה היא להמשיך גילוי שם הוי' בעולם מוכח שעבודתינו נוגע גם בשם הוי'. ההסברה בזה: תחילת ההגבלה שנעשה על ידי הצמצום הוא ההגבלה של זמן ומקום. ובכדי להסיר ההגבלה אנו צריכים להתבונן בהענין שהוי' הוא למעלה מזמן ומקום, והזמן ומקום בטלים לו, ובאמת המקום וזמן הם בלי מקום וזמן. על ידי זה יהיה ניכר זה גם בעולם. זה שאמרנו שעבודתינו נוגע בשם הוי' אינה בסתירה למה שאמרנו שבמדריגות שלפני הצמצום אינו נוגע העבודה, כי, גם שם הוי' (הוה היה ויהיה כאחד),הוא במדריגת סובב שהוא רק הארה בלבד.

בעצמות

אבל גם ההסברה אמורה לא מספיק מכיון שמשמעותו הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים" הוא שעבודתינו נוגע לעצמות אור אין סוף. ההסברה בזה: ביארנו שעבודתינו נוגע בשם הוי' שהוא הארה בלבד. וידוע שעצמות ומהות ושם הוי' הם אותו דבר כמו שנאמר "אני הוי'" שמשמעותו הוא שאני והוי' הם אותו דבר. לפי זה יוצא שהכוונה, בהעבודה להמשיך גילוי שם הוי' בעולם, מושרשת בעצמות.

מכיון שמדברים בעצמות (ולא כמו בסדר השתלשלות ששם יש הגבלות) יכולים לומר שהכוונה היא שיהיה עבודה וגם אינו נתפס בזה ח"ו. לדוגמא כמו שאומרים לגבי תשובה, שתשובה מגיע למקום שאין מעשה התחתונים נוגע, ומגיעים למדריגה זו דוקא על ידי פעולת התשובה.

לפי הסברה זו, שהכוונה מושרשת בעצמות, ההסברה היא להיפך; המקורות שאומרים שמעשה התחתונים אינו נוגע מדברים על מדריכות יותר נמוכות (חיצוניות אור אין סוף) מהמקום שזה אכן נוגע.

ראו גם

מאמר לא תהיה משכלה תשי"ב

לקריאה נוספת

• ספר המאמרים תער"ב, ד"ה ויקרא וד"ה צו תרע"ה
• ד"ה כימי צאתך תשט"ז