שינויים

[[קובץ:ספר התניא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת ספר התניא]]

'''ספר התניא''' (נקרא גם '''לקוטי אמרים''' או '''ספר של בינונים''') הוא ספר היסוד של תורת [[חסידות חב"ד]] ואחד מספרי היסוד של ה[[חסידות הכללית]]. הספר סוקר את [[נפש]] האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו ל[[עבודת השם]], תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים. הספר הודפס לראשונה בשנת [[תקנ"ז]] (1797) בסלאוויטא, על ידי מחברו - [[אדמו"ר הזקן]], מייסד חסידות חב"ד.

== רקע ==

בשנת [[תקל"ב]] (1772) ייסד [[אדמו"ר הזקן]] את שיטת [[חסידות חב"ד]], הדורשת [[עבודת השם]] בכל כוחות הנפש. החסידים שנתקלו בקשיים רבים בעבודת ה' שלהם, פנו לאדמו"ר הזקן ב[[יחידות]] על מנת שיפתור להם את בעייתם. לאחר היחידות היו החסידים רושמים לעצמם את הוראותיו ועצותיו של אדמו"ר הזקן בעבודת השם. עצות אלו נלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים בכל מקומות מושבותיהם{{הערה|הקונטרסים היו העתקות מכתבי אדמו"ר הזקן שהוא כתב בעצמו משהתרבו הפניות, ורק לאחר זמן רב החליט לפרסמו בדפוס כאמור להלן}}. קונטרסים אלו פורסמו בשנת [[תשד"מ]] כספר "[[תניא מהדורא קמא]]"{{הערה|בהוראת [[הרבי]]}}.