סעודה שלישית

סעודה שלישית היא אחת מסעודות שבת, הנערכות בשבת משעות אחרי הצהרים עד שקיעת החמה, בזמן רעווא דרעוין, ועל פי תורת הקבלה מתגלית בו בחינת זעיר אנפין.

בחינה זו, היא בחינה נעלית יותר מאשר שני בחינות האחרות של השבת, שהן חקל תפוחין קדישין, ועתיקא קדישא.

סעודה שלישית היא זמן מסוגל במיוחד לפנימיות התורה, מכיון שהיא סעודתו של יעקב אבינו, שהרי הפסוק "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" נאמר על סעודה שלישית, ובחינת יעקב הוא תורה כמו שכתוב: "וישם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".

מובא בזוהר, שרבי שמעון בר יוחאי, כאשר לא היה אפשר לאכול סעודה שלישית בלחם כגון בערב פסח שחל להיות בשבת, עסק רשב"י במעשה מרכבה ואמר שבזה יוצא הוא ידי חובת סעודה שלישית. ומכאן רואים שפנימיות התורה הוא במקום סעודה שלישית.

אכילה בסעודה שלישית

נפסק בשולחן ערוך, כי בסעודה זו אפשר להקל ולקיימה בכל אחד מחמשת מיני דגן. ישנה דעה המקלה ואומרת כי אפשר גם לקיימה בפירות, ויש המקילים עוד יותר שאפשר לקיימה בטעימה כל שהוא אפילו בבשר ודגים.

אדמו"ר הזקן פוסק שאין לסמוך על הדיעות המקילות בזה, רק בשעת הדחק כאשר אינו יכול לאכול פת מפני שהוא שבע ביותר.

בכל זאת היה מנהג רבותינו נשיאינו לצאת ידי חובה בטעימה כל שהיא, במיני מזונות ופירות, והעיד הרבי על אביו, הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון, שאכל רק פירות, וכן הורה הרבי למעשה: "אין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר", וכהוראת אדמו"ר הרש"ב.

ההסבר לכך הוא: על פי תורת החסידות, סעודה זו, הנרמזת בפעם השלישית שכתוב בתורה "היום" - "לא" תמצאוהו בשדה, מכוונת כנגד הזמן לעתיד לבוא, והיא בדרגה הנעלית של יום הכיפורים, ולכן גם הסעודה בה איננה סעודה רגילה, וכמכוון בלשון התורה - היום - לא.

הרבי ממשיך ואומר כי ידוע שתורתינו הקדושה, שני החלקים שבה - פנימיות התורה ונגלה שבתורה, מכוונים זה כנגד זה ולכן לא יתכן שענין זה של על פי קבלה יהיה קולא כל שהיא על פי ההלכה. הרבי מסביר, שאדמו"ר הזקן עצמו פוסק שמי שיש עליו צער לאכול, לא רק שפטור הוא מלאכול, אלא אף כמעט איסור חל עליו לאכול, מפאת עונג שבת. ואם כן, מי שמאמין באמונה שלימה בתורת הקבלה, ויודע שזורח בזמן זה אור של יום הכיפורים ושל לעתיד לבוא, וודאי קץ מלאכול. וכן בנוגע לכלל חסידי חב"ד הרי מפני התקשרותם לרבותיהם והליכתם בדרכיהם, האכילה בסעודה שלישית גורמת להם צער, ולכן ענין זה מבואר לכתחילה על פי ההלכה..

סיבת אדמו"רי חב"ד לאי אכילת פת

הסיבה לדבר נעוצה בכוח הרוחני המיוחד השורה בעולם בשבת אחר הצהרים - שהוא כוח רוחני עליון הקרוב לנשמה האלוקית ולא לגוף הגשמי.

רבינו בחיי מסביר שלכן את מצוות סעודה שלישית למדים (כאמור בסעיף ב) מהפסוק "היום לא תמצאוהו", כי בזמן זה ניתנת השפעה אלוקית נעלית ביותר ("ראשית הראשית.. חיים אמתיים בתענוג קיים ונצחי"), הניתנת לנפש ו"לא" לגוף ("מלת לא כמו אין").

אדמו"ר הרש"ב מסביר שב"היום לא תמצאוהו" שתי משמעויות: 1) תמצאו את בחינת ה'לא' - "גילוי בחינת "לא", בחינת האין העצמי". 2) "היום (כלומר בזמן הזה) לא תמצאוהו" לרוב עליונות האור הוא לא ניתן להשגה כיום, לכן "עכשיו הוא רק מעין.. אבל אתם מוצאים אותו לעתיד.. עיקר הגילוי יהיה לעתיד".

מזה למד הלבוש אסמכתא שאם בסעודה שלישית לא אכלו פת אלא דברים אחרים יצאו ידי חובה, כי העיקר בסעודה זו הוא אכילת הנשמה ולא הגוף.

לכן, אומר אדמו"ר הצמח צדק שבסעודה שלישית אין לאכול פת (אין "בחינת אכילה ממש, בחינת לחם") אלא רק מזונות או פירות, שכן בזמן זה מושפעת דרגה אלוקית נעלית ביותר "מעין לעתיד לבוא", וכשם שלעתיד לבוא לא יצטרכו לאכול ולשתות, כך גם בסעודה שלישית, שהיא מעין לעתיד לבוא, אין אכילה גמורה של פת, אלא רק אכילה מועטה - מזונות ופירות וכדומה, בדוגמת סעודת שור הבר והלויתן דלעתיד.

הדרגה הרוחנית של סעודה שלישית היא מעין יום כיפור וכשם שביום כיפור אסור לאכול, משום שמתעלים לדרגת רוחנית של הנשמה ("דומים למלאכי השרת"), שמעל העיסוק הגשמי באכילה ושתיה של הגוף, כך גם בזמן סעודה שלישית, שהיא מעין יום כיפור, אין אוכלים סעודה גמורה - פת, אלא רק מזונות ופירות.

ובלשון הצמח צדק: "דווקא בסעודה שלישית יוצאין במיני תרגימא", כי "סעודה שלישית הוא גבוה יותר משתי סעודות הלילה והיום", וכשם "שבשבת שבתון אין בו אכילה ושתיה כלל מפני שגבוה יותר", כך "גם במנחה דשבת (אף שאינו בחינה זו ממש, מכל-מקום) אין אכילת לחם".

לימוד סודות התורה בזמן סעודה שלישית

אדמו"ר הריי"צ סיפר שלאחר שאדמו"ר הזקן הפסיק לאכול סעודה שלישית הרי במקומה הוא אמר דרושי חסידות בביאור הזוהר. גם אדמו"ר הרש"ב סיפר שלא כל שבת הוא אוכל סעודה שלישית, ולפעמים הוא אינו אוכל מאומה והוא מסתפק בחזרת חסידות.

מעיר הרבי בנוגע לכל הציבור:

"אף-על-פי שיכולים לצאת ידי חובת סעודה שלישית בדברי תורה, צריכים להיזהר שלא להסתמך על אמירת חידושי תורה של עצמו, כי יכול להיות שבמוצאי שבת מישהו יפרוך את החידושים שחידש ואז יתברר שמה שלמד במקום הסעודה שלישית לא היה דברי תורה - ובמילא לא יצא ידי חובת סעודה שלישית".

ולמעשה, הורה הרבי לציבור להדר ולטעום מזונות או פירות וכדומה, ובנוסף ללמוד חסידות.

עוד אומר הרבי "יום שבת קודש מסוגל במיוחד ללימוד פנימיות התורה, ובמיוחד בעלות המנחה שהוא עת רצון למעלה ביותר וביותר", לכן בזמן זה יש לחזור מאמר חסידות בפני הציבור בבית הכנסת, אך "לא לחזור מאמרים קשים אלא מאמרים קלים שנקל להסבירם בשכל אנושי שיתקבל בשכלם של השומעים".

ראו גם

• רעווא דרעווין.

קישורים חיצוניים

• הרב יהודה לייב וייסגלס, מעין עולם הבא, סקירה על סעודה שלישית בראי חסידות חב"ד במדור 'פנימיות המנהגים' בתוך פנימיות גליון 100