נר נשמה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"אם אפשר בקל – נר של שעוה. ר"ת הקיצו ורננו שוכני עפר." ממכתב ראש חודש שבט ה'תשי"א

נר נשמה או נר זכרון הוא מנהג של הדלקת נר לציון זיכרון של קרוב משפחה שנפטר או צדיק שהסתלק, שמקובל כסגולה לעילוי נשמתו.

מקור וטעם המנהג[עריכה]

מנהג הדלקת נר לכבוד נפטרים כבר נהוג אלפי שנים ומקורו מיוחס לכתוב בספר משלי: "נר ה' נשמת אדם[1]".

המנהג נזכר במשנה במסכת ברכות[2] "אין מברכין .. על הנר .. של מתים". כמו כן מספרת הגמרא על רבי יהודה הנשיא, שהותיר לבניו צוואה להדליק נר לאחר פטירתו "נר יהיה דלוק במקומו", משום כבוד[3].

בתורת הקבלה מופיע רבות עניין עילוי הנשמה והנאתה מהנר. על פי תורת החסידות, הנר מסמל את הרבדים השונים של הקשר בין היהודי לקב"ה: ה'נר' כולל פתילה (הגוף והנפש הבהמית), שמן (תורה ומצוות) ואש (אור ה'). תפקידה של הנשמה בעולם הוא להדליק את הנר, דהיינו: על-ידי קיום התורה והמצוות מתעלה ה'פתילה' באור ה' עד שהיא נכללת בו.

לפי תורת הסוד יש עדיפות להדליק נר שמן[4], ויש שמעדיפים להדליק נר שעשוי מדונג (שעוות דבורים) – משום שבמילה "שעוה" יש רמז לפסוק שמנבא את תחיית המתים: "הקיצו ורננו שוכני עפר"[5]. אם אין בנמצא נר להדלקה, ניתן להסתפק בנורה חשמלית. ההבנה הפשטית גורסת כי מקור המנהג הוא בהבאת נר לבית המדרש לתועלת לימוד התורה כדי שזכות המצווה תועיל לנפטר ולא הנר עצמו. על פי זה יש הנוהגים לשלם סכום כסף למאור בית המדרש בנוסף להדלקת נר כנהוג.

זמני הדלקת הנר[עריכה]

נוהגים להדליק נר זה בעיקר ביארצייט (יום השנה), כלומר ביום הזיכרון שחל ביום פטירת קרוב משפחה. את הנר נהוג להדליק בבית, וגם ליד קברו. נהוג גם להדליק נר נשמה בבית האבל במהלך שבעת ימי האבלות, ונוהגים להדליק בכל השנה הראשונה לפטירת הקרוב[6].

בשולחן ערוך[7] מובא שבערב יום כיפור נהוג להדליק נר נשמה בבית הכנסת לאב ואם שנפטרו.

יש הנוהגים להדליק נר נשמה בכל תאריך בו נאמרת תפילת יזכור בבתי הכנסת (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, שבועות).

נוהגים להדליק נר נשמה בימי הילולא של צדיקים ועל פי הוראת הרבי במיוחד בי' שבט יום ההילולא של אדמו"ר הריי"צ. בעת השתטחות בציוני רבותינו נשיאנו אומרים את סדר המענה לשון. ושם מובא:

הנוסח מה שאומרים בעת הדלקת הלאמפין:

הֲרֵינִי מַדְלִיק הַלָאמְפְּף שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת לִכְבוֹד נִשְׁמַת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּינוּ נִשְׁמָתוֹ בְּגִנְזֵי מְרוֹמִים זְכוּתוֹ יָגֵן עָלַי אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. וּמְאוֹרוֹ יָאִיר עַל נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה שֶׁל (פב"פ) בְּרוּחָנִיּוּת וּגַּשְׁמִיּוּת בִּבְנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי רְוִיחָא.

על פי רוב מדליקים נר מיוחד שזמן בעירתו ארוך במעט מיממה. ישנם נרות שדולקים שבוע שלם, ונהוג להדליקם בעיקר בזמן השבעה, בבית האבל.

נרות עמוד התפילה[עריכה]

הרבי עובר לפני התיבה כשלפניו דולקים חמשה נרות. כ' מנחם אב תנש"א

נוהגים שבכל אחת מהתפילות בהן האבל ניגש לפני העמוד[8], מדליקים חמש נרות לפני העמוד כנגד חמש חלקי הנשמה נפש רוח נשמה חיה ויחידה[9]. את הנרות צריכים להדליק במיוחד עבור נשמת האדם עבורו מתפללים לפני העמוד, ולכן כאשר שני אבלים מתפללים באותו עמוד תפילה זה אחר זה, צריך השני לכבות את הנרות ולהדליק אותם מחדש[10], וניתן להשתמש בנר הדולק באופן קבוע לפני העמוד ולכלול אותו כאחד מחמש הנרות[11].

הנרות צריכים לדלוק גם בתפילות שהאבל אינו עובר לפני העמוד, כגון בשבתות ובחגים, ועליו לדאוג מערב שבת להדליק את הנרות[10].

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. משלי כ, כז. רבנו בחיי שמות כה, לא.
  2. ברכות, ח, ו.
  3. כתובות קג, א.
  4. גשר החיים, כ.
  5. מכתב ראש חודש שבט ה'תשי"א.
  6. שערי הלכה ומנהג ח"ג עמ' שפ"ג. באם היא שנה מעוברת שהאבילות מסתיימת אחרי י"ב חודש, מכל מקום יש להשאיר נר שידלוק עד אחרי היארצייט. ראה קונטרס 'הקיצו ואנחנו שוכני עפר, להרבה יוסף יצחק גרליק עמ' 227, בשם הריל"ג.
  7. שו"ע אדה"ז אורח חיים תרי, ה'.
  8. ספר המנהגים עמוד 77.
  9. שערי הלכה ומנהג יורה דעה עמוד שעט.
  10. 10.0 10.1 הוראות מהרבי, בשם הרב יהודה לייב גרונר. בית משיח כ"ד אב תש"פ, עמוד 28.
  11. פסיקת רבני מכון הלכה חב"ד באתר סמס לרב, ע"פ ספר המנהגים עמ' 79.