פתיחת התפריט הראשי
הרבי מסדר קידושין בחופת אחד החסידים

נישואין הם גמר קנין הקידושין, והם חלק ממצוות פריה ורביה.

פעולת הנישואין היא בדרך כלל באמצעות "חופה" (מלבד הכונס את יבמתו), ישנה מחלוקת בראשונים מהי החופה הזו - אמירת השבע ברכות או ה"חדר ייחוד".

גם אדם שאשתו מתה עליו אחרי שכבר הוליד ילדים, מחויב על פי ההלכה[1] לישא אשה נוספת, מכיון ש"לא טוב היות האדם לבדו", וממצוות "לערב אל תנח ידיך". יש החוששים כי הדבר יביא לריחוק בינם לבין הילדים מהאשה הקודמת, אך הרבי לא קיבל חששות אלו, ואדרבה[2].

כתי"ק של הרבי עם ברכה לחתונה

חדר ייחודעריכה

  ערך מורחב – חדר ייחוד

לאחר החופה החתן והכלה נכנסים לחדר סגור ושוהים שם יחד משך זמן מסוים, ללא אנשים אחרים. ומנהג לשים כף כסף בפתח החדר. פעם התבטא הרבי ש"סגולה" לזה שהחתן יהיה בעל הבית בביתו היא שהחתן ייכנס ראשון לחדר ייחוד, ובאם ישכח להיכנס ראשון לחדר ייחוד, אזי כשיגיעו לדירה של הזוג - אחרי החתונה - שהחתן יכנס ראשון[3].

שבע ברכותעריכה

  ערך מורחב – שבע ברכות

שבע ברכות (מכונות גם ברכות נישואים או ברכת חתנים), הן ברכות הנאמרות במעמד הנישואין, וכן במשך 'שבעת ימי המשתה' שלאחר החתונה, לאחר ברכת המזון הנאמרת בסיום ארוחה, כאשר מתקיימים תנאים מסוימים. נהוג לערוך סעודות חגיגיות כל ערב בשבוע שלאחר החתונה, ולברך בסיומן את שבע הברכות, ועל שם זה, סעודות אלו מכונות 'שבע ברכות'. אף שבעת ימי המשתה עצמם מכונים 'שבע ברכות'.

לעתיד לבואעריכה

בשלב הראשון של הגאולה יחול הכלל "עולם כמנהגו נוהג" גם על תחום הנישואין, וכדברי הנביא[4]"עוד ישמע בערי יהודה... קול חתן וקול כלה". אך בשלב מתקדם יותר בגאולה, לאחר תחיית המתים ייתכן שיחול שינוי, כפי שנאמר במסכת ברכות: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פרייה ורבייה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה". לדעת רוב המפרשים[5], העולם המדובר, הוא העולם שלאחר תחיית המתים. ולכן, אם לא תהייה פרייה ורבייה לא יהיה לכאורה צורך בנישואין. עם זאת, דעתו של הרמב"ם היא שכוונת דברי הגמרא הוא לגן עדן, בו אין תופעות גופניות. אך לאחר תחיית המתים יהיו נישואין. על פי דעתו של הרמב"ם, ישנו דיון האם כל בעל ואישה שיקומו בתחיית המתים יצטרכו להינשא מחדש, לאור שפטירתם ניתקה בינהם את הקשר, או שהקידושין שמלפני תחיית המתים יהיו תקפים לאחר התחייה. החיד"א סובר במקרה דומה, שכאשר אדם שנפטר ולאחר מכן קם לתחייה על ידי נביא או צדיק[6], האם הוא צריך לקדש מחדש את רעייתו. מסקנת החיד"א היא שפטירה זו אינה פטירה רגילה ולאור כך האישה נותרה מקודשת לבעלה. לאור דבריו משמע שפטירה רגילה אכן מתירה לאלמנה להינשא, מבטלת את הקידושין הראשונים, וגם אם האישה לא נישאת מחדש, הקידושין הראשונים אינם תקפים לאחר תחיית המתים. אמנם, ישנם חולקים אשר סוברים שבשונה מגירושין, אין פטירה נחשבת פעולה שמנתקת את הקידושין, אלא מצב נתון, שכל עוד כאשר לא קיים בן הזוג מותר לאשתו להתחתן עם משהו אחר. לכן, כל עוד לא נישא האישה ובעלה חזר, לאחר תחיית המתים הקידושים הראשונים תקפים ואין צורך לערוך קידושין מחודשים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

הערות שוליים

  1. מסכת יבמות סא, ב. שולחן ערוך אבן העזר.
  2. אגרות קודש חלק י"ז, עמ' פח.
  3. גליון התקשרות, גליון 704.
  4. ירמיה, לג י-יא
  5. ביניהם ראב"ד, רמב"ן ועוד
  6. לדוגמא בן השונמית שקם לתחייה על ידי אלישע, או האמורא ר' זירא שקם לתחייה על ידי רבה