הבדלים בין גרסאות בדף "ניצוץ משיח"
מ (החלפת טקסט – "משפיע " ב־"משפיע ") |
|||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
====השפעתה בכוחות הגלויים==== | ====השפעתה בכוחות הגלויים==== | ||
| − | ניצוץ משיח פועל | + | ניצוץ משיח פועל ו[[משפיע]] על כל כוחות הנפש קשר אלוקי עמוק יותר. כוחות הנפש השונים הם בעלי תכונות שונות, ולכן הקשר שלהם עם אלוקות נמדד בכל כוח לפי תפיסתו והכרתו באלוקות, בעקבות כך הקשר שנוצר על ידם עם אלקות מדוד ומוגבל לפי תכונתם. הניצוץ משיח לעומת שאר הכוחות הוא "קשר עצמי" שאינו מוגבל, ועל ידי התגלותו נרגש קשר זה בכל הכוחות, שגם בהם יורגש קשר עצמי עם אלוקות שיתבטא בהתקשרות והתבטלות מוחלטת לאלוקות. נוסף לכך הניצוץ משיח מכלה ומבטל את הנטיות השליליות שבנפש האדם "בדרך ממילא", (משום שביחס לדרגת התקשרותו לאלקות אין המנגדים לאלקות תופסים מקום כלל). זהו אחד הטעמים שכח זה מכונה 'ניצוץ' - שהוא כניצוץ אש שמכלה ושורף ומתפשט מעצמו. |
השפעתו של הניצוץ היא השפעה '[[פנימי|פנימית]]'. וכן יש בכח התגלותו של הניצוץ לפעול ב'כל' הכוחות כולם. (כפעולת ניצוצו של [[משה רבינו]] שנמצא בכל אחד מישראל. שפועל בכל כוחותיו באופן פנימי. שעל ידי [[התבוננות]] בעניינים המתאימים יוכל בנקל להגיע ליראת שמים.{{הערה|תניא פרק מב.}} כך גם ניצוץ משיח פועל על כל כוחות הנפש של היהודי באופן פנימי). זאת משום שהניצוץ משיח הוא ה'עצם' של כל הכוחות, וכל הכוחות כולם התגלות הארה ממנו, לכן התגלותו פועלת בהם משום שהוא העצם שלהם.{{הערה|שם=תו"מ}} | השפעתו של הניצוץ היא השפעה '[[פנימי|פנימית]]'. וכן יש בכח התגלותו של הניצוץ לפעול ב'כל' הכוחות כולם. (כפעולת ניצוצו של [[משה רבינו]] שנמצא בכל אחד מישראל. שפועל בכל כוחותיו באופן פנימי. שעל ידי [[התבוננות]] בעניינים המתאימים יוכל בנקל להגיע ליראת שמים.{{הערה|תניא פרק מב.}} כך גם ניצוץ משיח פועל על כל כוחות הנפש של היהודי באופן פנימי). זאת משום שהניצוץ משיח הוא ה'עצם' של כל הכוחות, וכל הכוחות כולם התגלות הארה ממנו, לכן התגלותו פועלת בהם משום שהוא העצם שלהם.{{הערה|שם=תו"מ}} | ||
גרסה מ־07:24, 19 ביולי 2016
ניצוץ משיח הוא הארה מנשמתו של מלך המשיח, המאירה אצל כל יהודי בחלק העמוק ביותר של נשמתו (יחידה, או עצם הנשמה). בזכות קשר זה שיש למלך המשיח עם כל יהודי, יש בכוחו לגאול את כל אחד ואחד מישראל.
ניצוץ המשיח נותן ליהודי את הכח לעבוד את עבודתו באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, מעין ימות המשיח - ועל ידי זה ביכלתו לפעול אצל עצמו גאולה פרטית עוד בזמן הגלות, וכן להביא בפועל את הגאולה הכללית.
תוכן עניינים
אודותיו
המקום הראשון בו אנו מוצאים שישנו קשר בין נשמתו של כל יהודי לנשמתו של מלך המשיח הוא בכתביו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, המביא בספרו מאור עיניים אמרה בשם הבעל שם טוב, וזה לשונו:
הרבי הביא לכך מקור ורמז בדברי חז"ל על הפסוק[1]: "דרך כוכב מיעקב". המפרשים אותו פעם אחת כנבואה על מלך המשיח[2], ובמקום אחר על כל אחד מישראל[3]. ומכיוון שהכלל הוא כי על פי האמת כל הביאורים שישנם בפסוק אחד שייכים זה לזה[4], מוכח שישנה שייכות בין כל אחד מישראל לנשמת משיח, שעל שניהם נאמר שהם 'כוכב מיעקב', והוא לפי שיש בהם ניצוץ מנשמתו של משיח[5].
על פי עניין זה הסביר הרבי קטע תמוה בסדר התפילה. בעת פתיחת הארון להוצאת ספר התורה בימים טובים מתפלל כל הציבור ואומר[6]: "רבונו של עולם . . ויתקיים בנו מקרא שכתוב[7] ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה". כלומר, הציבור מתפלל שיתקיים בו פסוק ונבואה שנאמרה אודות משיח צדקנו?! תמיהה זו העלה הרב חיים אלעזר שפירא בעל המנחת אלעזר בספרו חמשה מאמרות[8], ולמרות התמיהה פסק שיש לומר את הנוסח שנקבע על ידי גדולי ישראל. אמנם הרבי מסביר זאת על פי האמור בספר מאור עיניים - שכל אחד מישראל יש לו חלק מנשמת משיח, ואם כן נמצאים אצלו (מעין) תכונותיו של משיח, ולכן שייך שיבקש שיתקיים בו עצמו פסוק זה[9].
דרגתו ועניינו
| ערכים מורחבים – יחידה שבנפש, עצם הנשמה |
ניצוץ משיח הוא נקודת היהדות שביהודי - הנרמזת באות יו"ד, ראש התיבה של שם עם ישראל.[10] כמו כן מכונה נקודה זו "נקודת פנימיות הלב"[11]
דרגתו של ניצוץ המשיח היא בחלק העמוק ביותר שבנפש. בספר התניא[12] מקביל אדמו"ר הזקן ניצוץ זה למדרגת החכמה שבנפש. בדרך כלל, מבואר שניצוץ המשיח הוא דרגת היחידה שבנפש[13]. אמנם בשיחה נוספת מחדש הרבי שדרגתו של הניצוץ הוא לא רק בדרגת היחידה (שגם היא רק "שם" לנשמה עצמה) - אלא בעצם הנשמה ממש[14].
כיוון שניצוץ המשיח הוא החלק העמוק ביותר הנפש, המאוחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית - לכן התקשרותו עם הקדוש ברוך הוא אינה בדרך שכלית וכדומה, אלא בדרך שלמעלה מטעם ודעת (ועניין זה מרומז במאמר חז"ל[15] "משיח בא בהיסח הדעת", שכוונתו הפנימית היא - שעניינו של משיח הוא התקשרות באלוקות שלמעלה מן הדעת). היינו שנשמת היהודי מרגישה מאוחדת ודבוקה עם מקורה, הקדוש ברוך הוא, מצד עצם מציאותה. וגם בעבודת האדם ענינו של הניצוץ הוא לא עבודה פרטית, אלא עצם הידיעה שהוא מאוחד עם הקדוש ברוך הוא[16].
התקשרות זו שעל ידי ניצוץ המשיח שרשה בנשמת המשיח, שהוא הממשיך והמגלה בנשמות ישראל את דרגת התקשרות זו. ולכן נקרא המשיח "יחידה כללית" - כיון שהוא כולל את כל בחינות ה"יחידה" של כל בני ישראל[17]. וזוהי גם הסיבה לכך שנשיא הדור - הכולל את כל נשמות הדור - הוא היחידה הכללית, וממילא גם המשיח שבדור[18].
השפעתו
לניצוץ משיח פעולות רבות, היא מביאה את האדם ל"גאולה פרטית" בזמן הגלות שיהיה ביכולת הנשמה להתעלות מעל חושך הגלות. (כדלהלן פסקה 'בעבודת האדם'). ניצוץ זה מקשר את עבודת האדם בזמן הגלות עם מלך המשיח ופועל את ביאתו (כדלהלן בפסקה 'מגאולה פרטית לגאולה כללית'). גם יכולתו של משיח לגאול כל אחד מישראל בגאולה עצמה בדרגתו הוא הודות לניצוץ זה (כדלהלן 'בגאולה השלימה').
בעבודת האדם
גילויה מן העלם
אולם דרגה זו אינה גלויה בנפש האדם מצד עצמה. היות והאדם מצד עצמו מרגיש וחי עם כוחותיו הגלויים - שכלו ורגשותיו, שגדרם ותכונותיהם שונים מתכונות העצם ולכן מעלימים על ההתקשרות שמצד עצם הנפש, (ואכן אצל ילדים הוא גלוי יותר, שאצלם הכוחות הפנימיים פחות מפותחים, ממילא פחות מעלימים, והתקשרותם מצד העצם גלויה יותר, ולכן אמרו עליהם[19] "אל תגעו במשיחי" אלו תינוקות של בית רבן.[20][21]). יתירה מכך שבזמן הגלות כשישנו מצב של העלם והסתר בעולם, שהאור האלוקי מסתתר ומתכסה בכיסויים רבים, ואינה מאירה בנפש האדם האור האלוקי אינו נרגש, ותוקף התקשרותו של הניצוץ משיח אינו גלוי. ויתירה מכך שלפעמים נוסף לכך גם הסתרה מצד הגוף שהניצוץ בגלות ממש בתוך הנפש הבהמית, כאדם הנמצא בבית הסוהר וידיו קשורות באזיקים, כאשר האדם שקוע בענייני העולם בהתקשרות חזקה על ידי הנפש הבהמית שבו, המעלימה על ידי התקשרות עמוקה בענייני העולם על הקשר העצמי של הנשמה לקדושה ואלוקות.
עבודתו של יהודי הוא לגלות את הקשר הזה שמתוך ניצוץ המשיח זה על ידי עבודת התפילה מעומק הלב. שעה זו מסוגלת לגלות את הנקודה הפנימית שבאדם שלמעלה מטעם ודעת, מכיון שבתפילה האדם מרכז את כוחות הנפש ומקשרם לבורא העולם, ובכך הוא מגלה את שורש הקשר שלו לבורא העולם שהוא חלק היחידה שבו. סגולה נוספת לכך היא נתינת צדקה מכסף שעמל בו בעסקיו, לפי שבעסקיו משקיע האדם את עומק נפשו בפועל בכך שהוא משקיע את כל כוחותיו בעסקיו, ועל ידי שנותן הכסף לצדקה, בעוד שהיה יכול להשתמש בו לכוחות הגוף להנאתו, הרי הוא נותן את עומק נפשו ונקודת ליבו למצווה אלוקית. בפעולתו זו - מסירת תמצית לבו ועומק נפשו לאלקות על ידי התפילה והצדקה - מעלה האדם את כל התורה ומצוות שלו שיהיו חדורים עם הקשר האלוקי שבנקודת הלב. עבודה זו היא גילוי המשיח הפרטי שבנפש האדם.[11]
גילוי ניצוץ משיח תלוי בקיום הוראותיו של נשיא הדור, וההתקשרות אליו מסייעת להביא לגלוי הניצוץ הפרטי. ובפרט על ידי קיום השליחות שלו, היות וכח מעשיו של השליח הוא מצד הדין ש"שלוחו של אדם כמותו"[22] על ידי מעשיו אלו מתגלים אצלו כוחותיו של המשלח ('כמותו') - עניין המשיח שבמשלח. וזהו הרמז בזה שהגימטריה של 'שליח' יחד עם י' כוחות הנפש (שבהם הארת הניצוץ משיח) הוא 'משיח'.[23] ובפרט על ידי נשיאי החסידות ותורת החסידות השייכים באופן גלוי לביאת המשיח שלימוד תורתם מסייע ופועל גילוי הניצוץ.[10]
השפעתה בכוחות הגלויים
ניצוץ משיח פועל ומשפיע על כל כוחות הנפש קשר אלוקי עמוק יותר. כוחות הנפש השונים הם בעלי תכונות שונות, ולכן הקשר שלהם עם אלוקות נמדד בכל כוח לפי תפיסתו והכרתו באלוקות, בעקבות כך הקשר שנוצר על ידם עם אלקות מדוד ומוגבל לפי תכונתם. הניצוץ משיח לעומת שאר הכוחות הוא "קשר עצמי" שאינו מוגבל, ועל ידי התגלותו נרגש קשר זה בכל הכוחות, שגם בהם יורגש קשר עצמי עם אלוקות שיתבטא בהתקשרות והתבטלות מוחלטת לאלוקות. נוסף לכך הניצוץ משיח מכלה ומבטל את הנטיות השליליות שבנפש האדם "בדרך ממילא", (משום שביחס לדרגת התקשרותו לאלקות אין המנגדים לאלקות תופסים מקום כלל). זהו אחד הטעמים שכח זה מכונה 'ניצוץ' - שהוא כניצוץ אש שמכלה ושורף ומתפשט מעצמו.
השפעתו של הניצוץ היא השפעה 'פנימית'. וכן יש בכח התגלותו של הניצוץ לפעול ב'כל' הכוחות כולם. (כפעולת ניצוצו של משה רבינו שנמצא בכל אחד מישראל. שפועל בכל כוחותיו באופן פנימי. שעל ידי התבוננות בעניינים המתאימים יוכל בנקל להגיע ליראת שמים.[24] כך גם ניצוץ משיח פועל על כל כוחות הנפש של היהודי באופן פנימי). זאת משום שהניצוץ משיח הוא ה'עצם' של כל הכוחות, וכל הכוחות כולם התגלות הארה ממנו, לכן התגלותו פועלת בהם משום שהוא העצם שלהם.[23]
התגלות הניצוץ בכוחות הנפש מכונה "חידוש". היות וההתקשרות של כוחות הנשמה עם אלוקות הוא קשר של "גילויים" - שני מציאויות נפרדות המתקשרות זה לזה, והזקוקים בכל עת לפעולת התעוררות מחודשת על מנת להשפיע בהם כוחות אלוקות מחודשים. לעומת זאת הקשר של הניצוץ משיח הוא קשר עצמי - שבעצם מציאותו הוא אחת עם אלוקות, שהוא סוג נעלה יותר באין ערוך במעלת ההתקשרות, לכן ההתחדשות בו היא תמידית, ועל ידי התקשרותו עם שאר חלקי הנפש הוא פועל "חידוש" בכל סוגי ההתקשרות שבכל הכוחות. ולכן גאולתם של ישראל לעתיד לבוא מכונה "חידוש" בברכת קידוש לבנה, בה אומרים: "שהם (עם ישראל) עתידים להתחדש כמותה". כי בביאת המשיח תתגלה בשלמות דרגת היחידה שבנשמה שהיא הניצוץ משיח שבהם, ובהתגלותה תתגלה בכל הכוחות סוג התקשרות "חדשה" ונעלית. בכל ראש חודש בעת שהלבנה מתחדשת, מתעורר מעין גילוי זה. שהתחדשותה מסמלת את ההתחדשות בעם ישראל ה"מונים ללבנה" ו"דומים ללבנה" (הלבנה היא משל לספירת המלכות שאין לה אור עצמי, וכך ישראל מכירים בכך שכל חיותם היא מאת הקב"ה).[25]
מגאולה פרטית לגאולה כללית
אודות לניצוץ שישנו אצל כל יהודי בכוחו לפעול את ביאת המשיח, זאת בנוסף למלך בכלל שמינוי מלכותו היא על ידי העם - 'אין מלך בלא עם'[26] אצל מלך המשיח שייכותו לעם מודגשת יותר, שהרי ניצוץ מנשמתו נמצא ומאיר בהם.[27] כח זה נמצא אצל כל יהודי (גם) כיחיד, למרות שהוא לבדו רק 'ניצוץ' מנשמת משיח, שהמרחק בין הניצוץ לעצם הוא מרחק ללא ערך. למרות זאת, על פי הכלל ש"העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו" יש כח בניצוץ אחד להביא לגילוי כל העצם.[23]
בגאולה השלימה
ניצוץ משיח והתגלותה הכרחים לביאת המשיח ולהתממשות הגאולה, זאת מכיוון שמשיח תפקידו לגאול את כל אחד ואחד מישראל, לכן בהכרח שיש למשיח שייכות לכל אחד מהנגאלים. ועל דרך המבואר בנוגע למשה רבינו שיכולתו לרדת לדרגתו של כל אחד במצבו הירוד ושם להשפיע לו דעת באלקות היא רק אודות לקשר שיש לו עם כל אחד מישראל, וכביאור תורת החסידות[28] על טענתו[29]: "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" שכוונתו הייתה שעם ישראל נחשב כולו כמציאות אחת המורכבת מאיברים רבים, כך שמשה רבינו הוא המציאות הפנימית והעיקרית של עם ישראל, וכל שאר בני ישראל, גם אלו הנמצאים בדרגה פחותה יותר, הם כרגליו וחלק ממנו. על דרך זה הוא במלך המשיח כדי לגאול יהודי מהגלות, עליו להתקשר עם מציאות היהודי הנמצאת בגלות, והוא על ידי ניצוץ מנשמתו הנמצא ומאיר בנשמתו של כל יהודי לפי דרגתו, ובאופן שהניצוץ עצמו אינו נמצא בגלות, ורק אודות לכך יגאל על ידי מלך המשיח, להיותם חלקים וניצוצות מנשמתו.[30][31]
וכן הוא גם בנוגע ללימוד התורה שילמד משיח. על ידי זה שבכל אחד מישראל יש ניצוץ משיח יוכל המשיח ללמד את כל ישראל תורה ויוציא את כולם מהגלות וימשיך להם השפעות.[32]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רבי מנחם נחום מצ'רנוביל - בספרו מאור עיניים פרשת פנחס, וורשא, תרמ"ט, מתוך אתר HebrewBooks.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 - שייכותו של משיח לכל אחד מישראל.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ו שיחת ליל שמחת תורה - עניינו של ניצוץ משיח. באידיש
- הרבי - ספר השיחות - תשנ"ב - משיח הוא עצם שלמעלה מיחידה. (אידיש)
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ במדבר כד, כז.
- ↑ תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס ופירוש הרמב"ן על הפסוק.
- ↑ תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.
- ↑ ההוכחה לכך מצוינת בשיחותיו של הרבי - ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 ועוד.- מדרשת חז"ל (נדה סא, ב) על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו חז"ל להלכה שאיסור שעטנז הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק ב עמוד 599 (בעברית - בספר תורת מנחם חלק ל"ד עמוד 102 ואילך), ועמוד 692 בהערה וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א עמוד 344
- ↑ סידור תהילת ה' (הישן) עמוד 184.
- ↑ ישעיה יא, ב.
- ↑ אות כז.
- ↑ התוועדויות תשמ"ג חלק ג' עמוד 1315 ואילך. התוועדויות תשמ"ו עמוד 144 ואילך.
- ↑ 10.0 10.1 לקוטי שיחות חלק לט, הוספות עמוד 348.
- ↑ 11.0 11.1 ראה תניא אגרת הקודש סימן ד'. וראה בלקוטי שיחות חלק ב' עמוד 692 בהערה, שמקשר בין העניינים.
- ↑ אגרת הקודש שם.
- ↑ שיחת שמחת תורה תשמ"ו הנ"ל, ובמקומות רבים נוספים.
- ↑ דבר מלכות שיחת ש"פ תולדות תשנ"ב, סעיף י': "נוסף על המדובר כמה פעמים שהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו באה על ידי זה שכל אחד ואחד מישראל מגלה ניצוץ משיח שבו, בחינת היחידה – יש להוסיף ולתקן שעיקר הכוונה היא (לא לבחינת היחידה שהיא אחד מחמשה שמות שנקראו לעצם הנשמה, אלא) להתגלות עצם הנשמה ממש, שזהו אמיתת ענינו של משיח (הן ניצוץ משיח שבכל אחד ואחד מישראל, והן ועל אחת כמה וכמה משיח הכללי), העצם דישראל שלמעלה מבחינת היחידה".
- ↑ סנהדרין צ"ז, א.
- ↑ אגרת הקודש ושיחות הנ"ל.
- ↑ ראה הנסמן בשיחת שמחת תורה תשמ"ו הנ"ל, הערה 27.
- ↑ ראה דבר מלכות ש"פ וירא תשנ"ב הערה 127. קונטרס בית רבינו שבבבל הערה 53 - התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 420.
- ↑ שבת קיט, ב.
- ↑ שיחת קודש שבת פרשת ראה מברכים חודש אלול תשמ"א, (שיחות קודש חלק ד עמוד 532).
- ↑ תורת מנחם התוועדויות - תשנ"ב חלק א עמוד 273 ואילך.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, מא, ב.
- ↑ 23.0 23.1 23.2 שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כ"ט, עמוד 358 ואילך. נדפסה בעברית בתורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א', עמוד 342 ואילך.
- ↑ תניא פרק מב.
- ↑ התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 312.
- ↑ שער היחוד והאמונה פרק ז, פירוש רבינו בחיי על התורה וישב לח, ל. כד הקמח ערך ראש השנה (ב). עמק המלך שער שעשועי המלך תחילת פרק א.
- ↑ התוועדויות תשמ"ח חלק ב עמוד 497.
- ↑ לקוטי תורה בעלותך לא, ד ועוד.
- ↑ במדבר יא, כא.
- ↑ התוועדות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315.
- ↑ סוף מאמר דיבור המתחיל 'אתה הראת' תשל"ז. ספר המאמרים מלוקט (החדש) כרך א עמוד 209.
- ↑ ספר המאמרים תשל"ד - תשל"ה עמוד 252.
